טרקים, טיפוס הרים וסנפלינג בגיל 86

אם תשאלו את שוקה רווק, טייל אקסטרים בן 86, הסוד לחיים פעילים הוא לא להפסיק ללכת. "זה הכול בראש, אצלי לפחות", הוא מסביר את יכולתו לגמוע בגילו קילומטרים בשטח, בארץ ובעולם, כולל טיפוס הרים וגלישת סנפלינג. "אם הראש מחליט שלא אהיה אדם מוגבל, אני מצליח להפיק כל מה שאפשר מהמכונה שלי".

טיולים מאורגנים לאירופה הקלאסית, כבר הבנתם, זה לא הוא. כמי שמגדיר את עצמו "מיסיונר של הליכה ברגל", הדריך טיולים, הקים חוגי סיירות ב"חברה להגנת הטבע" וחרש כל שביל בארץ, רווק לא מבזבז את זמנו בחו"ל על שיטוטים ברחובות ערים אורבניות, ישיבות בבתי קפה או ביקורים במרכזי קניות. אם הוא כבר מוצא את עצמו באירופה, זה תמיד על רכס הר כלשהו. אבל את מרבית זמנו והאנרגיה שלו הוא מפנה ליעדים אקזוטיים ומאתגרים יותר.

הוא יצא עד היום לטרקים בגוואטמלה, קניה, הודו, קוסטה ריקה, סין, טיבט ונפאל, טיפס על הרי געש פעילים, זחל במערות וצעד ביערות גשם - וידו עוד נטויה. "במדינות העולם השלישי יש טבע מדהים ובתולי", הוא אומר. "חבל רק שהדרכון הישראלי לא מאפשר לנו לטייל גם בסוריה, אפגניסטן ופקיסטן. אני מקווה שלפני שאהיה בכיסא גלגלים, אוכל לטייל גם במדינות כאלה".

לאחרונה הוא שב מטיול בחבל קשמיר שבצפון הודו, שנועד להכנה וללימוד השטח לקראת טיול נוסף שהוא מתכנן באזור בקיץ הקרוב, שהוא בעצמו מתכוון להוביל ולהדריך. רשמיו משם הם הבסיס להרצאה בשם "מעבר להרי ההימלאיה – 100 ימים של שוטטות", שיעביר ב"כנס התרמילאות השני על שם תומר בכר", שיתקיים ב-8 בדצמבר ב"אברהם הוסטל" בתל אביב.

יצא נגד סלילת כביש 6 על שטחי טבע בסנפלינג מחאה

 כמה מנכדיו כבר הצטרפו אליו לטרקים, ולאחרונה הקים חוג סיירות לניניו. שוקה רווק, צילום: שירן בוז'יקובסקי

שוקה רווק - אלמן, אב לשלושה, סב לעשרה נכדים ולתשעה נינים - טיפוס ציורי ששפמו העבות הולך לפניו, נחשב בארץ לאושיית טיולים ותיקה. לפני כמה חודשים אף הוענק לו אות "זקן הסיירים". כמה מנכדיו כבר הצטרפו אליו לטרקים בנפאל, ולאחרונה הקים חוג סיירות לניניו. 

הוא נולד בקיבוץ תל יוסף שבעמק יזרעאל, וכילד היפראקטיבי, כעדותו, העדיף לטייל בטבע ולקרוא ספרי מסעות, כשחבריו ישבו בכיתה. את השירות הצבאי עשה בנח"ל ואחר כך עבד כרפתן בקיבוץ וכנהג משאית, עד שהחליט להפוך את אהבתו הישנה לטיולים למקצוע, והצטרף ל"חברה להגנת הטבע".

במהלך שנותיו הרבות בארגון ניהל והדריך בבתי ספר שדה וייסד חוגי סיירות, שהיו עבורו מפעל חיים. אחד מהם, "חוג אלעד", קרוי על שם בנו של רווק, טייל מושבע גם הוא, שנהרג בשנות ה-90 במהלך טיול בנפאל.

כמי שקשור רגשית לכל רגב אדמה בארץ, רווק הפך עם השנים גם לפעיל סביבתי והשתתף בלא מעט מאבקים לשימור הטבע. בין השאר, הוא מחה נגד סלילת כביש 6 על שטחי טבע, כשהוא עוצר בולדוזרים בגופו ובהמשך משתלשל בסנפלינג מחאה מגג הבניין של חברת "דרך ארץ", מפעילת הכביש.

טיפוס על הר קרח

חצה את הגבול לטיול בירדן כשעוד היתה מדינת אויב. עם קבוצת מטיילים באחד מהטרקים הרבים שביצע. צילום: שירן בוז'יקובסקי

כשארצנו הקטנטונת לא סיפקה את יצר נדודיו, רווק "פלש" גם לארצות שכנות ויצא לטיולי אתגר בסיני ובירדן. על נופי האחרונה כתב את הספר "אל קניוני מואב ואדום", עם הבוטנאי פרופ' אבי שמידע. בירדן, מהיעדים החביבים עליו, ביקר לראשונה בחשאי כבר ב-1976, כמעט 20 שנה לפני שרבין לחץ את ידו של חוסיין על מדשאת הבית הלבן. הוא וכמה מחבריו ההרפתקנים פשוט חצו את ים המלח בסירה, והסתננו לארץ האויב דאז לטיול של יום אחד.

מאז רווק מטייל במדינה השכנה כמה פעמים בשנה, ורק כשבוע לפני שיחתנו שב מטיול נוסף. "ירדן היא ארץ מדהימה מבחינת נופים", הוא אומר, "ולא חייבים לחצות יבשות ואוקיינוסים כדי להגיע אליה. אתה לוקח אוטובוס לאילת, חוצה את הגבול וזהו".

גם בסיני הוא מבקר לעיתים תכופות, תוך התעלמות מאזהרות המסע של המטה ללוחמה בטרור ומהגערות של רופאת המשפחה. אבל לא תמצאו אותו רובץ שם בחושה על הים ושותה קפה שחור. בביקור האחרון שלו בסיני יצא עם חברים לטיול אתגרי באחד הקניונים בדרום חצי האי, כולל טיפוס לגובה 1,500 מטר וגלישת סנפלינג בין שני מפלים. 

ביקור אחר שערך בסיני לפני שנים, במסגרת פעילות לאיתור גופות חיילים נעדרים ממלחמת יום כיפור, הסתיים קצת פחות טוב. רווק נפצע ונאלץ לעבור שיקום של שנה וחצי והשתלה של מפרק ירך. עוד לפני השתלת המפרק, אגב, כשעצמותיו מחוברות עדיין במסמרים זמניים, הוא יצא לטרק בנפאל.

למרות שמ"החברה להגנת הטבע" פרש בגיל 65 כדי לפנות מקום לצעירים, התיאבון שלו להרפתקאות לא פוחת עם הגיל. "ליום הולדת 64 נתתי לעצמי מתנה: טיפוס על הקלימנג'רו", הוא מספר. "ליום הולדת 70 זה היה הר האקונקגווה בארגנטינה, וכשמלאו לי 75 ארגנתי קבוצת טיפוס להר אלברוס בקווקז, ונעצתי את דגל ישראל על הפסגה".

הר האלברוס, הוא מציין, מכוסה שלג וקרח והטיפוס נעשה בעזרת נעיצת גרזני קרח ומסמרי שלג על מדרונות תלולים, כשהמטפסים מעוגנים זה לזה בחבלים. "לאנשים שיודעים לעשות את זה, אין פחד", הוא מסביר. "אני עברתי בזמנו קורס מדריכי גלישה וטיפוס וקורס טיפוס על שלג וקרח בארה"ב, כך שיש לי ידע וניסיון".

סופת שלג במהלך טרק בנפאל

 "באוויר הפתוח ובמרחבים אני מרגיש שאני חי". שוקה רווק, צילום: שירן בוז'יקובסקי

ובכל זאת, טיפוס הרים לא נשמע כמו דבר קל בגילך.

"לפעמים כואב הגב, אבל אני ממשיך ללכת וזה עובר. ככל שאני הולך יותר, אני מרגיש יותר טוב. טיפוס זה כושר לב-ריאה הכי טוב שיש. נכון שאפשר לעשות את זה גם במדרגות בבית, אבל מבחינתי אין יותר טוב מהאוויר הפתוח, המרחבים. כך אני מרגיש שאני חי".

פעמיים נקלע במסעות הטיפוס הללו לסופות שלג. "זה קרה פעם אחת בנפאל - טיפסנו על הר והתחילה סופת שלג שנמשכה כמעט יומיים. "הצלחנו להקים אוהלים תוך כדי הסופה ולהסתתר. אם לא היתה יוצאת השמש ביום השני, אני לא יודע אם היינו שורדים, לא היה לנו מספיק ציוד".

ב-2003 נתקע בשלג עם קבוצת מטיילים ישראלים בקמצ'טקה שבמזרח רוסיה למשך 36 שעות. "ביום האחרון של הטיול תפסה אותנו סופת שלג שהלכה והתגברה", הוא משחזר. "המדריכים המקומיים אמרו שאין טעם להמשיך ללכת, אתה לא רואה מטר מולך. גם שם הקמנו אוהלים והסתתרנו עד שהסופה חלפה. הבעיה היחידה שבארץ היתה חרדה גדולה, כי הודיעו שנתקענו ואנחנו מנותקי קשר. עוד לא היה אז טלפון לווייני".

פחדת?

"לא היה לי רגע של דאגה. אחד המטיילים נתקף בחרדה, שאל מה יקרה אם נתקע שבוע, אז מישהו אמר לו שנעשה סטייקים מהסוסים שסחבו את הציוד. אני ידעתי שבאוגוסט אין סיכוי שהסופה תימשך יותר מיומיים, וכך היה. כששמעו על זה בארץ, היו כאלה שאמרו שהישראלים תמיד מסתכנים, אבל מישהו שמכיר אותי אמר שאם שוקה שם, הכול יהיה בסדר".

מה קורה אם מתעוררת בעיה רפואית במקומות הנידחים האלה?

"היום יש טלפונים לווייניים ואפשר להזעיק עזרה לכל מקום. חוץ מזה, אני לוקח איתי תמיד ראשי שום, זאת אנטיביוטיקה טבעית".

בקיץ הקרוב רווק כאמור יוציא קבוצת מטיילים לקשמיר שבצפון הודו. "זה אזור מרהיב", הוא מספר בהתלהבות, "נוף אלפיני מושלג. שוויץ, אבל ברבע מחיר והרבה פחות צפוף. הישראלים פחות מכירים את האזור הזה".

"בקשמיר סירבו לתת לי לעלות לגובה 4500 רגל בגלל הגיל, אז עקפתי את המחסום"

   [#middleBanner] 

במסע ההכנה שערך באזור, עם קבוצת מטיילים, כולם צעירים בני 50 פלוס, הם חצו מעברי הרים בגובה אלפי מטרים. "צריך לדעת איך להתנהג בגובה", הוא מסביר, "בעיקר בגילנו. אם אתה מגזים, יש בעיה, אז עלינו בהדרגה ונחנו לעיתים תכופות, כדי שהגוף יתרגל לחמצן הדליל".

בהמשך טיולו בקשמיר, הצטרף לטרק של קבוצת מטפסים הודים צעירים, שהופתעו למצוא ביניהם את הישראלי המשופם בן ה-86. "הם היו בהלם מזה שאני עולה ראשון, בזמן שהם זקוקים להסתגלות. לא רק שאני לא זוחל מאחור, אלא מוביל אותם. טיילנו במשך שבוע בין אגמים נפלאים, קרחונים ונופים מדהימים. ביליתי איתם בצורה יוצאת מהכלל".

קשמיר לא מסוכנת לישראלים?

"כולם פוחדים, אבל בעיניי, לנסוע בכבישים בארץ הרבה יותר מסוכן. בכביש קורים אסונות ברמה היומיומית, במקומות האלה הרבה פחות. בקשמיר למשל, התושבים הם מוסלמים שיעים, אבל לא קנאים וכל אחד עסוק בחייו. הם בכלל לא יודעים איפה זה ישראל ולא אכפת להם. יש אצלם מצוות הכנסת אורחים וכל אחד הוא אורח רצוי ומכובד. לי לפחות עשו כבוד גדול, אולי גם בגלל הגיל".

חוויה נוספת שהזדמנה לו בקשמיר היתה הצטרפות לתהלוכת עולי רגל הינדים, שהעפילו למערה קדושה בהימלאיה בגובה 4,500 מטר, כדי לסגוד לאל שיווה. "בתחילת המסלול היה מחסום וביקשו את הדרכון שלי", הוא מספר. "כשראו את תאריך הלידה, סירבו לאפשר לי לעלות בגלל התנאים בגובה. מובן שלא התרגשתי, עקפתי בסתר את המחסום והצטרפתי לשיירה, וזו היתה אחת מהחוויות החזקות שעברתי.

"הרגשתי כמו בעלייה לרגל לירושלים לפני 2,000 שנה. המוני אדם עולים למערה שיש בה פסל של שיווה, כורעים ברך, מתפללים, מנשקים את האדמה, זורקים גרגרי אורז. אחרי הטקס קיבלתי, כמו כולם, טיקה על המצח, להוכיח שהייתי למעלה. שבוע לא רחצתי את הפנים".

אתה ממליץ לאנשים בגילך להמשיך לטייל במקומות כאלה?

"אני אומר, צריך לדעת לקרוא את שפת הגוף ולא להגזים. הגוף בדרך כלל מכתיב את היכולת ואת הקצב, אבל כל עוד אתה יכול, למה לא? כשההודים הצעירים שאלו מה הסוד שלי, אמרתי 'רק לא להפסיק ללכת', וזה מה שאני עושה".

"אני זקנה, אבל אוהבת אקסטרים וריגושים"

"בזכות המדיטציה אני לא יודע מה זה תרופות"

"על האופנוע אני מרגישה צעיר ב-10 שנים"

ספורט אקסטרים: נהג מרוצים בן 63

להגשים חלום: האישה שיצאה למסע מלכת המדבר

היי הג'יפ: 5 מסלולים לטיול ג'יפים חוויתי

הזוג שחי בהודו 10 שנים

להגשים חלום: תרמילאית בת 64

הזוג שיצא למסע ללא זמן בארה"ב בקרוואן

הטיול הגדול: לא רק אחרי צבא 

הצטרפו לקהילת מטיילים ביחד של מוטק'ה