אבא שלי בסדר: לטפל בהורים המזדקנים
בסביבות גיל 50, לפעמים קצת קודם, לעתים אחרי, אנחנו מגלים שהפכנו להורים של הורינו. זה לא קורה ביום אחד, אבל ההורים, הדמויות החזקות והמגוננות שחסינו בצילן, הופכים מוגבלים יותר, חולים יותר, חוששים יותר. מתקשים להסתדר ומסתבכים גם בפעולות הפשוטות.
הסיוע מצידנו, מתבקש. להסיע לאירוע משפחתי, ללוות לביקור אצל הרופא, לסעוד בבית החולים, לעזור בהתנהלות מול גורמים שונים והטיפול הופך לתכוף ולעתים אף יומיומי.
ומנגד, מטלותינו האחרות: הטיפול בילדים שלנו (שכידוע אינו נגמר עם הגיל) ובשלב מסוים גם בנכדים, דרישות מקום העבודה, הזוגיות שלנו, בעיות הבריאות שמתעוררות גם אצלנו.
"אנשים מגיעים היום לגילים מופלגים", אומרת ד"ר עירית רגב, גרונטולוגית ועובדת סוציאלית, "ולכן סובלים יותר ממחלות כרוניות ומוגבלויות ונזקקים יותר לעזרת הקרובים. פעמים רבות, זה נופל על הבנים והבנות שלהם".
הטיפול בהורים המזדקנים הוא סוג של קריירה נוספת שאף אחד לא מכשיר אותנו אליה, אומרת רגב, מרצה ב"מכללת ספיר" ושותפה במכון "צמתים" לייעוץ והדרכה למבוגרים ולמשפחותיהם.
עוד על הזכויות של המטפלים בבני משפחתם
התמודדות שוחקת
"גם אדם בן 70 יכול עדיין להיות המטפל של הוריו". צילום אילוסטרציה: shutterstock
הטיפול בהורים נמשך יותר מבעבר, בשל העלייה בתוחלת החיים. טווח הגילים שבו אנחנו הופכים למטפלים של ההורים רחב מאוד. "לאחרונה הגיעה אלינו לטיפול בחורה בת 25, שאמה בת ה-65 חולה במחלה כרונית. האם גרושה והבת היא המטפלת העיקרית שלה ומתקשה להתמודד. כלומר, זה יכול להתחיל כבר בגילי 20-30 ומהצד השני, גם אדם בן 70 יכול היום עדיין להיות המטפל של הוריו בני ה-90 פלוס", מספרת רגב.
"זה יכול לתפוס אותך באמצע לימודים, בניית קריירה, או ניסיון למצוא זוגיות. בהמשך במהלך הקמת משפחה וגידול ילדים ובגיל 60-70, אתה כבר מתמרן בין הטיפול בהורה הקשיש לטיפול בבעיות ההזדקנות שלך עצמך. מחלות, ירידה בתפקוד, התאלמנות".
אלה המוצאים עצמם בתפקיד המטפל והתומך של ההורה, הן לדבריה לרוב נשים. "כ-30 אחוז מהמטפלים הבלתי פורמליים העיקריים בקשישים, הן הבנות או הכלות שלהם. אחר כך באים בני הזוג והבנים. אולי מכיוון שהתפקיד הטיפולי מוגדר בחברה כתפקיד נשי.
"ההתמודדות עם התפקידים המתחרים מאוד שוחקת. אני בת לאישה מבוגרת ונזקקת, אבל גם אישה עובדת, אמא, רעיה, סבתא וחברה לחברותיי וזה יוצר תחושה של עומס, לחץ ורגשות אשמה מתמידים".
משימה פסיכולוגית מורכבת
"רוצים להמשיך לכבד את אמא ואבא". צילום אילוסטרציה: shutterstock
אבל חבישת הכובעים השונים, אינו הקושי היחיד. "לטפל בהורה שלך, זו משימה פסיכולוגית מאוד מורכבת", אומרת רגב. "אנחנו רוצים להמשיך ולראות בהם את הדמות החזקה, המגנה, המכילה והתומכת של ילדותנו, אבל זה כבר לא כך.
"לא מעט אנשים מתקשים עם השינוי אצל ההורה. הם מכחישים את הצרכים החדשים שלו, לא פנויים להקשיב ולא רוצים לראות. הם אומרים לי 'אבא שלי בסדר', או 'אמא שלי חזקה, היא תתמודד'. יש להם בעיה להתמודד עם המצב החדש ולקחת על עצמם תפקיד חדש.
"לאחרים קשה עם הצורך לתפוס את מקום ההורה ביחסים. הם רוצים להמשיך לכבד את אבא או אמא, לראות בהם סמכות, אבל פתאום הם צריכים לקבל החלטות עבורם, להדריך אותם בדברים שונים, להזהיר אותם מסכנות. הקושי להתמודד עם חילוף התפקידים, לפעמים פוגם בטיפול שההורה מקבל.
"בצד השני של הרצף, יש בנים ובנות שלוקחים את תפקיד המטפל והמחליט מוקדם מדי, מתוך חרדה וחוסר הבנה. הם משקיעים את עצמם מעל ומעבר בתפקיד ומתחבטים בהמון שאלות אתיות ופרקטיות. איך אבצע את התפקיד הכי טוב, מה הרגע לעשות את השינוי בהתנהלות המשפחתית, איך אני מחזיר להורה על שנים של השקעה בי והאם אני בכלל יכול להחזיר, איך אני מטפל בו באותה מסירות שהוא טיפל בהוריו.
"בעיה נוספת שעלולה להתעורר, היא הורה שמסרב לקבל עזרה מילדיו. מתוך קושי לוותר על התפקיד ההורי, מתוך הכחשה של הצורך בעזרה או שניהם. הורה כזה נאחז במשלט האחרון של עצמאות ואוטונומיה ולא נותן לילדים לסייע".
תהליך הדרגתי
לעיתים צריך לקבל החלטות בניגוד לרצון ההורה. צילום אילוסטרציה: shutterstock
למזלנו, כל זה לא קורה ביום אחד. "תהליך ההזדקנות הוא הדרגתי ובמקביל גם דור הילדים עובר תהליך, בתקווה שיגיע למה שנקרא בספרות המקצועית 'בשלות פיליאלית' (בשלות של הצאצא). פירושה, שהוא מקבל ומבין את המצב החדש של ההורה ואת התפקיד החדש שלו עצמו.
"הגעה לבשלות כזאת מבוססת על קשר חיובי ואהבה במשפחה, לצד הבנה וקבלת המגבלות מצד שני הצדדים, הבן וההורה. חשוב גם לדעת לשים גבולות לתפקיד. כלומר, לדעת מה אני יכול לעשות ומה לא ולשים גבולות לתפקיד המטפל. לא להישאב אליו לחלוטין, כי אז המחירים עלולים להיות גבוהים".
התפקיד כרוך בדילמות מוסריות לא מעטות. "במצבים מסוימים, כדי לתת את הטיפול האופטימלי להורה שלא מודע לצרכיו, צריך גם לדעת לקחת החלטות בניגוד לרצונו. יש אנשים עם ירידה קוגניטיבית קשה, שלא מוכנים לקבל את דברי הילדים וכאן דור הבנים צריך להפעיל סמכות".
כדי להתמודד עם הקשיים הללו ואחרים המתעוררים במצב הזה, אפשר ורצוי לדברי רגב, לפנות לייעוץ מקצועי. "כשיש לנו בעיה עם הילדים, אנחנו מיד ניגשים לייעוץ. במקרה של ההורים, זה הרבה פחות מקובל. קבוצת ה'מטפלים הלא פורמליים' בקשישים לא זוכה לתשומת לב מקצועית וסובלת מתחושות קשות של בדידות. אין מודעות לקושי שלהם והם עצמם לא פונים לבקש תמיכה וחבל".
אבל האם הצורך לטפל בהורים בזקנתם הוא רק כורח ומטלה מעיקה? ממש לא. "הספרות המקצועית עוסקת אמנם באספקטים השליליים של התפקיד ופחות בחיוביים, אבל יש בהחלט גם כאלה. אנשים שמטפלים בהורים מרגישים גם תחושות חזקות של סיפוק, של גאווה, של יכולת ומסוגלות וגם של התפתחות וצמיחה אישית.
"הם מקבלים מההורים המון הכרת תודה ואהבה וזוכים לשאוב עוד מחוכמת החיים שלהם. בילוי זמן עם ההורה המבוגר הוא גם הזדמנות להתקרבות ביחסים שאולי לא היתה קודם ולניהול שיחות הרבה יותר משמעותיות מבעבר".
האם כדאי להוריש לילד שמצוי בפשיטת רגל?
נופל וקם: איך אפשר למנוע נפילות?
הבן חזר בתשובה? כך תמנעו נתק במשפחה
חיפשה מידע על אמה - ומצאה משפחה
אולי אתם רוצים לבדוק דיור מוגן?
"מאז פרוץ המלחמה, כותרות החדשות והרשתות החברתיות עוסקות בעיקר בסיפורי ילדים ובמשפחות צעירות. בני הגיל...
משפחה. מילה אחת שבתוכה כל כך הרבה מורכבויות מכל סוג שהוא. אבל בחגים זה הולך ומתגבר, כי אם בימות השנה אנחנו...
בקיץ הזה הבת שלנו תלבש לבן, או אולי יהיה זה הבן שישבור את הכוס, אבל אנחנו לא ממש בעננים. לא שלמים עם הבחירה...