איך לבחור תערובת שתילה

צילום: Shutterstock 

הצמח המקסים שקניתם במשתלה בסכום לא קטן שבק חיים, למרות התקוות שתליתם והטיפוח שהשקעתם. בוועדת החקירה העצמית עולים סעיפי אישום כמו השקיית יתר או חסר, מזג אוויר בעייתי, חוסר או עודף בשמש, מזיקים או פשוט היותכם "רוצחי צמחים" סדרתיים.

ואולי האשמה באדמה שבה נשתל הצמח? יש בהחלט מצב. מצע גידול מוצלח הוא תנאי חשוב להתפתחות הצמח. הוא זה שאמור להזין אותו ולספק את התנאים להעמקת השורשים והצמיחה. לדברי האגרונומית רותי שלומוביץ, המפתחת תערובות קרקע עבור חברת "אבן ארי", תערובת שתילה מוצלחת היא כזו שמכילה חומרי הזנה ומאפשרת איזון נכון של אוורור, ניקוז ואחיזת מים. "התערובת צריכה מצד אחד להחזיק את מי ההשקיה, כדי שלא נצטרך להשקות כל יום, ומצד שני לאפשר ניקוז, כדי למנוע ריקבון. כמו עוגה טובה. אוורירית, אבל עם גוף".

יש צורך להתאים את התערובת לסוג הצמח שרוצים לשתול?

"יש צמחים שצריכים תערובות מותאמות, אבל אלה בעיקר הצמחים המיוחדים כמו סחלבים, או אפילו רקפות אם רוצים לפנק אותן. גם קקטוסים וסוקולנטים צריכים תערובת שונה, אבל רוב הצמחים זקוקים לאותם תנאי בסיס".

מה ההבדל בין תערובת לשתילה בעציץ לתערובת שמתאימה להוספה לאדמת הגינה?

"בגינה צריך 'לטייב' את הקרקע. אפשר לקנות תערובת שתילה מוכנה ושק של קומפוסט ולערבב את שניהם לתוך האדמה הקיימת. את הקומפוסט מוסיפים לאדמת הגינה, בשונה מעציצים, כדי שחומרי ההזנה יישארו בה לאורך זמן. בעציץ קצב החלפת האדמה גבוה יותר, וקומפוסט לעציץ הוא בעייתי.

"בעציץ או באדנית הניקוז הנכון משמעותי יותר מאשר באדמה, והתערובת צריכה להיות מאווררת. התערובות משתנות על פי גודל העציץ במידת האוורור שלהן. ככל שהעציץ גדול יותר, חשיבות האוורור גדולה יותר".

מה מספקות התערובות בנוסף לאוורור ולניקוז?

"התערובות מכילות חומרי דישון כימיים, שמשתחררים בהדרגה ונותנים לצמח הזנה לתקופה של עד חצי שנה. חלק מהדשנים האלה, גם אחרי שהם נקשרים לאדמה, ממשיכים להיות זמינים לצמח".

מהי "מוליכות חשמלית" בהקשר של מצעי שתילה?

"מוליכות חשמלית מעידה על המליחות של האדמה. המים בארץ, לעומת אירופה למשל, הרבה יותר מלוחים. כשמשקים את האדמה לאורך זמן במים מלוחים המלחים נקשרים אליה, וככל שהאדמה מלוחה, קשה לצמח להוציא ממנה מים וצריך להשקות אותו יותר. צמחים שרגישים למליחות מתים במצב כזה, ואנחנו לא מבינים למה. תערובת שתילה מוצלחת היא כזאת שקשה יותר להמליח אותה".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

בין המרכיבים המשמשים להכנת תערובות שתילה אפשר למצוא את הכבול, חומר דחוס ושחור שהוא תוצר של רקבובית צמחים שהצטברה מתחת למי ביצות. בתערובות שתילה הכבול משמש לשימור הלחות ולהוספת חומרים מזינים. "יש לו אחיזת מים טובה, אבל כשהוא מתייבש, הוא הופך לדוחה מים. בתערובות מוצלחות צריך לשלב בין הכבול לסיבי קוקוס, שיעזרו לכבול להירטב".

ומה הם סיבי קוקוס? אלה הם שיירים של תעשיית החבלים מאגוזי קוקוס, המשמשים כמצע גידול בפני עצמו או בתוך תערובת. יתרונותיהם של סיבי הקוקוס רבים. הם מחזיקים טוב את מי ההשקיה, ויחד עם זאת מאווררים. הם אורגניים וידידותיים לסביבה, קלי משקל ועמידים לאורך שנים ואפשר להרטיבם בקלות יחסית לאחר שהתייבשו. יש בהם ריכוזים גבוהים של אשלגן, סידן, מגנזיום ובורון (אבל מעט חנקן, וחשוב להוסיף אותו). "לקוקוס יש פחות נטייה לפטריות, בזכות האוורור והניקוז הטובים", מוסיפה שלומוביץ. "כשיש ניקוז גרוע, הנטייה למחלות ולמזיקים עולה פלאים".

רכיב נוסף בתערובות שתילה הוא הפרלייט, סלע וולקני שנוצר ממפגש של לבה נוזלית עם מי ים, שבתהליך חימום יוצרים ממנו גרגרים לבנים בגדלים שונים. הפרלייט משמש כמצע מנותק בחממות לגידול ירקות או תבלינים וכרכיב בתערובות קרקע. יש לו אחיזת מים טובה, משקלו נמוך והוא ידידותי לסביבה.

"הפרלייט מתאים יותר לתערובות שתילה מקצועיות", אומרת שלומוביץ, "פחות לתערובות הרגילות, ומשתמשים בו להשרשה. בעציצים הוא לא הכרחי. הוא יכול לשמש כחיפוי לעציץ כדי להקטין את האידוי, אבל אפשר להשתמש גם בטוף או בשבבי עץ".

עוד על גינון:

שותלים פרחי קיץ

הטעויות שאנחנו שותלים 

מכניסים את הטבע הביתה

לגמול את הצמחים ממים

לפורום גינון: לחצו