אילו ציפורים: בני גיל הזהב יוצרים אמנות

המושג "ממרומי הגיל" לא בא לטעון שאנחנו גובהים בזקנתנו (לרוב ההיפך הוא הנכון), אלא שעברנו מספיק בחיים כדי לקבל פרספקטיבה, לראות את הדברים מלמעלה, ממעוף הציפור. זה הרעיון שעומד מאחורי המיזם החברתי-אמנותי "ציפורי גיל", שבמסגרתו יצרו קשישים ממרומי גילם אלפי ציפורי קרמיקה, המוצגות בימים אלה ברחבת "מוזיאון ארץ ישראל" ברמת אביב, בתערוכה שתמשך עד סוף אוקטובר.   

"ציפורים קיימות בנפשו של כל אחד מאיתנו", מספקת שלומית חפר, יוזמת הפרויקט ואוצרת התערוכה, הסבר נוסף לבחירה בבעלי הכנף. "הן קוראות לנו שוב ושוב להמריא ולעוף למסע של יצירתיות, שמחה ואופטימיות. מעבר לזה, הציפור משולה לאדם המבוגר, כי ממרום מעופה היא יכולה להראות דברים כמו אדם ממרומי גילו. בנוסף, ציפורים מסמלות שלום, חופש, מרחבים, כוח התמדה. מוצאים אותן בכל תרבות".

"הציפור משולה לאדם המבוגר". שלומית חפר, אוצרת ויוזמת התערוכה. צילום: טל גליק 

לא פחות מ-2,500 אנשים החברים ב-104 מרכזים לגיל השלישי בכל רחבי הארץ, נטלו חלק במיזם "ציפורי גיל", ובכל אחד מהם בחרו בציפור אחרת הנושאת מסר משלה. במרכז שנמצא במועצה האזורית באר טוביה, למשל, יצרו ציפורים חקלאיות, כדי להעלות את המודעות לחקלאות המקומית. במרכז הירושלמי לנפגעי פעולות איבה, יצרו יוני שלום עם עלה של זית.

במרכז להלומי קרב בגן שמואל בחרו להבליט את כוחה של הקבוצה ויצרו 12 אווזי בר, כמספר שבטי ישראל. במרכז בקצרין יצרו נשרים מרמת הגולן, ואילו במרכז לחולי סרטן בבאר שבע החליטו ליצור טוטם מתשע ציפורים, האחת ורודה, כמחווה לעמותת "אחת מתשע". 

"יש גם צד אחר לגיל המבוגר, של יצירתיות וחוכמת חיים"

 "יש בקשישים להט מעורר השראה לעשות ולהספיק". יצירות מתוך התערוכה, צילום: טל גליק

מיזם "ציפורי גיל", המתקיים בחסות רשת בתי הדיור המוגן "מגדלי הים התיכון", הוא המשך ל"פורחים בגיל" שהתקיים לפני שנתיים, והניב אלפי פרחי קרמיקה צבעוניים, שהוצגו גם הם ברחבת המוזיאון ברמת אביב. "בני הגיל השלישי תמיד ריתקו אותי", אומרת חפר בת ה-61, קרמיקאית ואמנית רב-תחומית המתגוררת ועובדת בפרדס חנה. "הם עמוסים בחוויות חיים, בסיפורים ובצבעים, ויש בהם להט מעורר השראה לעשות ולהספיק".

בעבר עבדה כפיזיותרפיסטית לגיל המבוגר, וכבר אז, לדבריה, נקשרה נפשה בקשישים. "הרגיז אותי שמתייחסים אליהם כאל מוגבלים, חסרים, אומללים. רואים רק את הזקנה במסדרון, ואת ניצול השואה שאין לו כסף לחמם את הבית. זה לא רק כך, יש גם צד אחר לגיל המבוגר. צד של חוכמת חיים, יצירתיות, אופטימיות. אפילו שובבות".

העבודה המשותפת על יצירות האמנות עם מרכז יום רמת השרון. צילום: באדיבות שלומית חפר

ברוח זו נולד בראשה לפני כשלוש שנים הרעיון למיזם חברתי-אמנותי בשיתוף מבוגרים, והיום היא כבר מדברת על "ביאנלה לגיל השלישי", אחת לשנתיים. "בגיל הזה לאנשים יש פנאי", היא אומרת, "ויוצאים מהם דברים שלפני כן לא היה להם זמן להתעסק בהם. החלטתי לתת לכך במה".

הרעיון בפרויקט הראשון היה ליצור המון פרחי קרמיקה ולהציג אותם ביחד. את ההפקה ביצעה בעצמה, בהתנדבות, בעזרת בעלה יואב. "עברנו בין מרכזי יום לקשיש והצענו את הרעיון, אחרי שעשינו פיילוט מוצלח במרכז אחד וצילמנו את התהליך. אנשים מאוד התלהבו. האמירה שלנו הייתה שכל אחד יכול ליצור פרח, והנחינו כל מקום להיצמד לגוון מסוים של פרחים. הפנטזיה הייתה לשתול אותם בגושים של צבע".

להפתעתה, זכתה חפר לאוזן קשבת ב"מוזיאון ארץ ישראל", ועד מהרה נשתלו ברחבת המוזיאון 11 אלף פרחי קרמיקה מ-71 מרכזים לקשישים מרחבי הארץ, כשהם מעוצבים בצורת שמש, נהר הירדן והשדות שבעמק, על פי מילות השיר "אור" של נעמי שמר. "זו הייתה הצלחה מאוד גדולה והתערוכה הוצגה במשך חצי שנה. אחר כך עברה לתצוגה של חצי שנה נוספת ברמת הנדיב בזיכרון יעקב".

היצירות העלו גם זיכרונות ילדות בקרב המשתתפים

 טובה שילר והתרנגולת שיצרה לטובת התערוכה. צילום באדיבותה

בין הציפורים המוצגות בתערוכה הנוכחית אפשר למצוא ציפורי פלמינגו ורודות, טווסים, ציפורים הומוריסטיות וציפורים בתעופה. מבחינת הטכניקות נעשה שימוש בפיסול בחימר, פסיפס, ויטראז', צביעה, חריטה ושילוב חומרים מהטבע. הציפורים מוצגות בקבוצות, כשבמרכז, כפי שאפשר לראות ממעוף הציפור, הן מסודרות בדגם של ציפור.

"קיבלתי משוב שהעבודה הקבוצתית על יצירת הציפורים הייתה מאוד מיוחדת", מספרת חפר. "התגלו דברים שאנשים לא ידעו אחד על השני, כי ברגע שמתחילים ליצור ביחד, נוצר דו שיח ונחשפים דברים. זו הייתה המטרה שלי - שתהיה עשייה וחדווה והיפתחות. מעבר לזה, הפרויקטים הללו נותנים תחושת גאווה. 'הנה, אני יוצר ואפילו מציג במוזיאון'. אני רואה את ההתרגשות בעיניים כשהם מגיעים לתערוכה עם הנכדים".

2500 קשישים החברים ב-104 מרכזים לבני הגיל השלישי השתתפו במיזם. מתוך התערוכה. צילום: עתליה כ"ץ

בתהליך היצירה, עלו אצל המשתתפים גם זיכרונות ילדות, לא כולם נעימים. בבית הדיור המוגן ברמת אביב שהשתתף בפרויקט, הוחלט לבחור בפיסול תרנגולות המנקרות באחו. "בהתחלה היו פה ושם טענות", מספרת טובה שילר בת ה-80, אחת המשתתפות. "שאלו למה דווקא תרנגולת מכל בעלי הכנף היפים בטבע, אבל די מהר התאהבנו בתרנגולות האלה וכמה מאיתנו יצרו שלוש או ארבע במקום אחת. צבענו אותן בשלל צבעים כיד הדמיון. אני היחידה שיצרה גם תרנגולת לבנה עם כרבולת אדומה".

אותה תרנגולת לבנה החזירה את שילר שנים אחורה, אל השנים הקשות של ילדותה, שבהן תרנגולת אחת לביצים או לבשר יכולה הייתה לעשות את ההבדל בין חיים למוות. המפגש הראשון שלה עם תרנגולות היה בחצר בית האיכרים ברוסיה, בו הסתתרה עם משפחתה לאחר שברחו מפולין, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. "היו לנו כמה תרנגולות ועז", היא נזכרת. "אבא גויס לצבא האדום ואימא נשארה לבד איתי ועם אחותי. כדי שיהיה מה לאכול, היא הייתה מוכרת את הביצים ואת החלב בשוק, תמורת קמח וסוכר.

 "ציפורים מסמלות שלום, חופש, מרחבים, כוח התמדה". מתוך התערוכה, צילום: טל גליק 

"אחר כך בארץ, בשנות הצנע, כשאי אפשר היה להשיג ביצים ובשר עוף, אימא המשיכה לגדל תרנגולות בחצר. פעם היא שלחה אותי בחופש הגדול עם תרנגולת חיה חבויה בתוך סל לדודה במעברה. לשמחתי לא גילו מה אני מסתירה שם והצלחתי להביא את התרנגולת לדודה, שם היא הטילה כל יום ביצה".

מלבד מצוקות העבר, הזכירה העבודה על התרנגולות לשילר גם את הצער שחשה כילדה, כשידידותיה המנקרות הפכו למרק עוף. "אני זוכרת כמה לאחותי ולי היה קשה לאכול את התרנגולות, אחרי שנקשרנו אליהן. אחותי נעשתה צמחונית מאז. קראנו להן פוצי, מוצי וקוצי, ופתאום הן על השיש.

"אין ספק שאנחנו רואים תרנגולות בעיקר במצבים לא נחמדים, אבל התרנגולות שאנחנו יצרנו בפרויקט, מאושרות וחופשיות לנופף בכנפיים ולנקר בעשב. אלה החיים שכל תרנגולת ובעצם כל אחד מאיתנו היה רוצה". 

 [#middleBanner] 

"כשאני בתוך הנגינה זה כמו מדיטציה"

אל תתנו לגיל להפריע לתחביבים שלכם

ראיתי ציפור רבת יופי

זיכרון בשקל: הצצה לילדותינו

רכבי אספנות: המכורים לנוסטלגיה על גלגלים

בת התשעים שלא מפסיקה לצלם ולהסתכל על העולם

הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה

הצטרפו לקהילת אמנים וחובבית אמנות של מוטק'ה