אין כל שקר למציאות
יד על הלב: מי משקר/ת בנוגע לגיל? מי מזייפת אורגזמות? מי כאן בנישואים פתוחים?
גם אני, כרבים אחרים, מוצאת שאין אמת מוחלטת. אין אמת אובייקטיבית משום שלכל אחד יש נקודת מבט משלו, שמטבע הדברים היא סובייקטיבית, ניזונה מתפיסת עולמו, בית הוריו, לימודיו, חוויותיו, זיכרונותיו וניסיונו. אפילו המדען, שתשוקתו הלוהטת לחשוף אמת צרופה שאין עליה עוררין, יוצק את מסריו ממקומות אלו, ולכן גם האמת שלו בערבון מוגבל.
מה שנראה לך אמת קדושה, כנות חושפת עצם נים וגיד, עשוי להראות לחברך שקר גס ומגוחך. וזה, כאמור, נורמלי. מה שלא נורמלי, אבל חוגג בנורמה, זה הצורך לשקר ביודעין, כמו למשל לגבי הגיל.
מעולם לא הבנתי את הרציונל׃ אם את/ה בת/בן, נניח בגילי, 57, נראה מעולה, צעיר מגילך הכרונולוגי. למה, בשם אדושם, אתה משקר ואומר שאתה בן 45? הרי אם תגיד את האמת תזכה במבטי התפעלות וב"פשש...לא נראה". כבן 45 תקבל הנהון יבשושי המסגיר את המחשבה׃ מממ...נראה יותר...
אני לא מיתממת. ברור, גיל מבוגר נחשב טרן-אוף וגיל צעיר טרן-און. הלא נשים כגברים (במיוחד גברים) בגיל מבוגר, אוהבים לענוד בני/בנות זוג צעירים מהם בהרבה, כמו תכשיט מהדהד ויטאליות פראית וסקסית, כזה שמאיר אותם בעיני עצמם בעור חדש, מוצק ונחשק. זכותם. אבל, אם יורשה לי רגע בכל זאת להתעכב, אני תוהה לגבי טיב הדיאלוג בין גבר בן 57, גרוש עם 3 ילדים בוגרים, לבין מלצרית בת 23. או בין גרושה בת 57 עם פעוט בן 26. האם אכן יש מערכות יחסים אמיתיות ועמוקות בין המינים בפערי גיל האלה? חוץ מפה ושם שנרשמות הצלחות מעוררות קנאה וזעם קדוש?.
בדרך כלל לא. זהו אינטרס, כמובן, שמזין את קיום הקשר. הצד המבוגר מקבל זריקת חיים ומבטי הערכה, קנאה וכיו"ב מחבריו, והצד הצעיר מקבל משענת קנה (רצוץ).