אין פזמון, תרקדו: בנות ה-60+ שרוקדות ביחד ומתחברות לעצמן

בשיתוף מפעל הפיס

כ-15 נשים בנות 60+ מבת ים נפגשות מדי שבוע למשך שעתיים, ורוקדות. לא מדובר בריקודי עם או בשיעור זומבה גולד בקאנטרי המקומי, אלא בסדנת מחול ותנועה ייחודית המיועדת לבנות הגיל השלישי, תושבות העיר, בה הן מקבלות הרבה מעבר לאפשרות לזוז ביחד: הן מקבלות מרחב נשימה, אפשרות להתבונן פנימה לתוך עצמן, וכמובן – מפגש חברתי איכותי עם נשים אחרות בנות גילן. הסדנה, שנקראת "רקדי" וההשתתפות בה היא ללא עלות, היא שיתוף פעולה של היחידה להתנדבות בחברה לתרבות, פנאי וספורט בבת ים, בשיתוף מרכז "כלים" למחול ובמימון פרויקט "מתחברים" של מפעל הפיס, שמפעילה המועצה הישראלית להתנדבות. בפרויקט "מתחברים", נושא הפגת הבדידות בקרב האוכלוסייה המבוגרת בישראל נמצא בקדמת הבמה, והחיבור לפרויקט המחול היה טבעי ומתבקש. ולמי שתהה, לא נדרש ניסיון קודם במחול או בריקוד בכלל.

הפעילות אמנם החלה לא מזמן ועד כה התקיימו מפגשים ספורים מתוך ה-30 הצפויים, אך כבר עכשיו ברור כי מדובר בסיפור הצלחה. "נשים מדווחות שהן 'עפות' בסדנה הזו, שהן רוקדות אחרי ששנים לא רקדו או למרות שלא רקדו מעולם. הן מספרות שאין להן כמעט חתונות ואירועים לרקוד בהם, ובסדנה הן מוצאות את המקום לעשות את זה", אומרת בתיה עזרא, מנהלת תחום התנדבות עירוני בבת ים. "מעבר לכל היתרונות הקיימים בריקוד ובקבוצה חברתית כזו, שמביאה איתה תחושת שייכות ומכנה משותף, יש לפרויקט מטרת על, והיא לאפשר לנשים למצוא מרחב בטוח שהוא רק שלהן, להפיג בדידות, וליצור קבוצה חברתית שגם מתנדבת - באמצעות הופעות ברחבי העיר ואולי גם בפסטיבלים בארץ". כך למשל, בחודש מאי הקרוב צפויות הנשים להשתתף בפסטיבל המחול השנתי "ארנבת" של "כלים", המרכז שמלווה ומדריך את הנשים בסדנה, ובסטודיו שלו גם מתקיימים מפגשי הקבוצה.

אין תנאי קבלה, אין צורך בניסיון קודם

אחרי מעגל התנועות הנשים מוזמנות לשתף את החוויה. צילום: באדיבות עומר עוזיאל

"הנשים שמגיעות לסדנה הן נשים מאוד עצמאיות, הן הכי מודעות לתהליכים שהן עוברות בסדנה ומאוד פתוחות להיכנס עמוק פנימה ולשתף", אומר עומר עוזיאל, רקדן ויוצר מחול, המלווה ומדריך את הקבוצה מטעם "כלים" לצד הרקדנית שקד מוכיח. "למפגשי ההיכרות שפורסמו לסדנה היתה היענות מטורפת. חשוב לציין שלא היו תנאי קבלה, אין אודישנים, וגם במפגשים עצמם בסדנה, מי שקשה לה לזוז בעמידה יכולה לעשות את זה בישיבה על כיסא".

ספר קצת על הדברים שהנשים עוברות בסדנה.

"זה קצת בין פרפורמנס למחול. לימדנו אותן גם חומר תנועתי וכוריאוגרפיה של תנועות, אבל גם תרגילי חימום ונשימות וללכת בחלל, תרגילי העברת משקל, מודעות גוף תנועתית, להרגיש את התנועה שמשתנה, לגעת בעצמן ולהרגיש את הגוף. זה גם יכול להעלות כל מיני מצבים רגשיים, ובאמת אחרי התנועות האלה אנחנו יוצרים מעגל, והנשים משתפות איך היה להן. יש כאלה שמשתפות ממש זיכרונות מהעבר, זיכרונות משפחתיים. הקונטקסט הוא אמנותי אבל מתרחשים גם תהליכים נפשיים בדרך".

אולי עוד מוקדם לשאול, אבל נוצרו גם חברויות חדשות של נשים בקבוצה?

"נפתחה כמובן קבוצת וואטסאפ והן משתפות בה, זה עוד בהתחלה אבל אני יכול לראות את החברויות שמתחילות להיווצר".

"יש רגעים בסדנא שהם כמו מדיטציה"

אחת הנשים שרוקדות בסדנת המחול היא בת שבע אוחיון, 74, נשואה, אם ל-3 בנות וסבתא ל-6 נכדים. אוחיון היא דמות מוכרת ופעילה בבת ים, שמובילה בהתנדבות פרויקטים שונים, בין היתר את "תור הזהב", המאפשר לבני הגיל השלישי להשתתף בסדנאות, טיולים והרצאות בעלות סמלית של 10 שקלים, ופרויקט לדוברי יידיש בשיתוף פעולה עם תיאטרון היידישפלד. "הגעתי לסדנה כי אני מאוד אוהבת לרקוד, אבל בגילי המופלג, כשאני רוצה לרקוד אני משלמת צ'ק לחתונה או לבר מצווה, וכאן אני רוקדת בכל כך הרבה הנאה. אני מחכה ומצפה לימי רביעי האלה של הסדנה", היא אומרת. "מה שיפה בריקודים האלה זה שאין הנחייה של הצעדים, כל אחד עושה מה שהוא מרגיש. המדריכים יוצאים מהכלל". גם אוחיון מספרת שהיא מקבלת מהריקודים לא רק את ההנאה שבריקוד ובתנועה: "יש רגעים במפגשים האלה שהם כמו מדיטציה בשבילי, שעושים הרבה דברים עם הנפש. אני שוחה כל בוקר 1-1.5 ק"מ וגם שם אני משתחררת, אבל בכל זאת בשחייה אני צריכה לספור בריכות ואני עסוקה עם הראש, ופה אני ממש מתעופפת, זה מאפשר לי להיות רק אני עם עצמי. אני ממש מתרגשת לקראת המופע שמתוכנן לעלות בחודש מאי".

איך המשפחה שלך מגיבה לעניין?

"המשפחה שלי מאוד תומכת ומחבקת. אני נשואה לבעלי 54 שנה, אני חילונית ובעלי אדם מאוד דתי, ועדיין הוא ממש תומך בי, ורואה כמה טוב זה עושה לי".

להתחיל מחדש: הקבוצה שמחזירה את האלמנים והאלמנות לחיים

המנהיגים החדשים: ותיקים למען ותיקים

יש לכם זמן פנוי? צאו להתנדב (ותרוויחו גם את הבריאות שלכם)