אנונה, סברס וגויאבה: מתכונים עם פירות הסתיו

הסתיו הוא לא בדיוק עונה אצלנו. מופעי השלכת האדומה-כתומה הסתוויים והמרהיבים של הארצות קרות, נראים כאן רק בקטנה. אצלנו הסתיו מתבטא בעיקר בכמה ימים נעימי מזג, המופרעים על ידי חמסינים בשילוב מטחי יורה עצבניים. מה שכן, השקיעות בסתיו הישראלי יפות וצבעוניות במיוחד.

מה שמוסיף לעונה הנעימה הזו ארומה מיוחדת הם פירות הסתיו. חלקם שנויים במחלוקת, בגלל הריח הדומיננטי במקרה של הגויאבה למשל, או הקוצים הדוקרניים במקרה של הסברס, אבל כולם מתוקים, טעימים, בריאותיים ושופעי ויטמין C, שיעזור להתמודד נגד  מחלות החורף שבפתח. ובעיקר, כולם מעוררים רגשות נוסטלגיים וזיכרונות ריחניים מסתווים של שנים עברו. קבלו אותם:

חבוש

 אכיל רק אחרי בישול, ומשמש בעיקר להכנת ריבות מתקתקות. חבוש, צילום: Shutterstock

קומפוט חבושים הוא חלק בלתי נפרד מזיכרונות הילדות של רבים מאיתנו, אולי גם בגלל שהפרי הצהוב והעיקש עם הטעם החמוץ-מריר אכיל רק אחרי בישול.

החבוש גדל על עץ נשיר, המוציא באביב פריחה ריחנית בלבן או ורוד (סיבה טובה לנטוע אותו בחצר). מוצא העץ בהרי הקווקז, בפרס, טורקיה ויוון, והוא נחשב בוטנית לקרוב משפחה של התפוח ושל האגס. את האחרון הוא מזכיר מעט בצורה.

ביוון הקדומה שימש החבוש כמנחה בטקסי נישואין, וגם הרומאים אהבו את טעמו. גם אם לא ידעו זאת אז, החבוש הוא פרי דיאטטי למדי עם 57 קלוריות בלבד ל-100 גרם וגם בריאותי, בזכות כמות גבוהה של ויטמין A, לצד ויטמין C ומינרלים כמו סידן, זרחן, מגנזיום ואשלגן, שמסייע להורדת לחץ דם.

מלבד הלפתן המיתולוגי, אפשר להכין מחבושים גם ריבות, מיצים ומשקאות חריפים וגם לצלות, לאפות או לבשל אותם, ולשלב במתכונים שונים, מלוחים ומתוקים.  

אפרסמון

מכיל נוגדי חמצון ונוגדי דלקת. אפרסמון, צילום: Shutterstock

הפרי הכתום והמתוק, שתוכו רך וקליפתו קשיחה מעט, מגיע מדרום מזרח סין וכיום מגדלים אותו בארצות רבות בעולם וגם בישראל. יש לו שני זנים עיקריים - האחד עפיץ בשל הטאנינים שהוא מכיל ונזקק לתהליך של "הבחלה" כדי להיות אכיל, השני מוכן לאכילה הישר מהעץ. האפרסמון הוא עץ נוח לגידול בחצר בשל מימדיו הקטנים יחסית וצבעי השלכת היפים שלו, שיתרמו לאסתטיקה בגינה.

ב-100 גרם אפרסמון יש 70 קלוריות, ויש לו יתרונות בריאותיים לא מעטים, עם נוגדי חמצון ונוגדי דלקת כמו בטא-קרוטן וויטמינים C ו-E  המגנים ממחלות לב וכלי דם, עודף כולסטרול, סרטן ועוד. יש באפרסמון גם ויטמין A שמתגבר את המערכת החיסונית וחיוני לראייה תקינה והרבה סיבים תזונתיים, התורמים לתחושת שובע ולתהליך העיכול. מצד שני, יש בפרי גם חומרים שאינם מתעכלים בקלות, ולכן יש המגיבים לאכילת אפרסמון בכאבי בטן.   

גויאבה

שהריח הדומיננטי לא ירחיק אתכם מהפרי הטעים והבריא הזה. גויאבה, צילום: Shutterstock

אמרתם גויאבה, אמרתם ריח עז ושתלטן, שקשה להישאר אדישים אליו ומהווה עבור רבים סיבה להתרחק מהפרי הטעים והבריא הזה. יש שהתוודעו לפרי רק כשהוא מעובד למיץ מתוק מתוק, הנמכר בעיקר בכפרי החושות של סיני.

מוצאה של הגויאבה בדרום אמריקה, אבל היום מגדלים אותה בכל העולם. אלינו היא הגיעה בתחילת המאה ה-20, והזנים המוכרים הם גויאבה לבנה וגויאבה אדומה וגם זן שיחי עם פירות קטנים, שנקרא גויאבה תותית.

מבחינת הערכים התזונתיים, הגויאבה מגיעה לאחד המקומות הראשונים בין הפירות בתכולת ויטמין C: פי 3-4 מפירות ההדר ופי 2 מהקיווי. יש לה ערך גליקמי נמוך ולכן היא טובה גם לסוכרתיים.

ב-100 גרם גויאבה יש 68 קלוריות, והיא מקור טוב לחלבון מהצומח וגם לכמות גבוהה של ויטמין A, ליקופן שהוא נוגד חמצון עוצמתי, ויטמין K ומינרלים כמו אשלגן, מגנזיום וסידן. ברפואה העממית גם עלי העץ נמצאים בשימוש, כתרופה לכיבים ופצעים ולהקלה על כאבי שיניים.

פיג'ויה

דל קלוריות, עשיר בוויטמינים ובמינרלים. פיג'ויה, צילום: Shutterstock

הפרי הקטן והירוק-אפור, שנחצה באמצע ותוכו נשלף בכפית, הוא עוד אחד מסמלי הסתיו וגם לו ריח דומיננטי, אבל נעים. הקליפה עבה והתוכן לבן ובעל טעם חמצמץ-מתקתק מיוחד ומרקם מחוספס ובשרני, שמרכזו רירי מעט.

השיח עליו צומח הפרי, בן למשפחת ההדסיים, הגיע אלינו מדרום אמריקה בתקופת המנדט הבריטי (האנגלים כינו אותו משום מה "גויאבת האננס"), והתאזרח כאן בעיקר כצמח נוי וכשיח לגדר חיה: ירוק עד, לא צורך הרבה מים, מצמיח עלים יפים כל השנה ובאביב פורח בפרחים אדומים. כגידול מסחרי, הוא לא צלח אצלנו בגלל מיני מזיקים.    

ב-100 גרם פיג'ויה יש 49 קלוריות, הוא עשיר באשלגן ויש בו גם זרחן וסידן ביחד עם ויטמין C בכמות יפה, חומצה פולית, הרבה סיבים תזונתיים וגם יוד בכמות גבוהה. הכי כיף לאכול את הפיג'ויה בכפית, אבל אפשר גם להכין ממנו (בעיקר אם נתקעתם עם שיח עמוס פרי) גם ריבות, גלידות ומשקאות אלכוהוליים, ולשלב במאפים ובקינוחים.

סברס

אפשר לקנות אותו מקולף ולחסוך את ההתעסקות עם הקוצים. סברס, צילום: Shutterstock

הצבר, בעברית, אותו קקטוס קוצני שנידב את שמו לתיאור ילידי הארץ למרות שהוא מקסיקני במקור, קיבל את שמו בגלל יכולת צבירת המים של עליו הבשרניים, שהם למעשה גבעוליו. לאזור הים התיכון, כמו לחלקים אחרים בעולם, הגיע הסברס אחרי גילוי אמריקה והתאקלם אצלנו כל כך יפה, עד שהפך לסמל מקומי ולמשוכה האולטימטיבית לתיחום שטחים.

הפירות הכתומים-אדמדמים והמתוקים של הצבר, המכוסים גם הם קוצים למרבה הצער, צריכים להיקטף ולהתקלף במיומנות ובזהירות לפני שמכניסים את הציפה המתוקה לפה, אבל אפשר לקנות אותו מקולף ולחסוך את הטרחה.

הצבר הוא פרי דיאטטי יחסית: ב-100 גרם יש רק 41 קלוריות וחלק גדול מתכולתו הוא מים. בנוסף, יש בו ערכים תזונתיים רבים, כמות גבוהה של ויטמין C, ויטמין A, חומצה פולית ומינרלים כמו אשלגן, סידן, מגנזיום וזרחן. פרט לרכיבים התזונתיים שהוא מספק, הריר שבפרי מצפה את המעיים ובכך מונע מרעלנים להיספג בכלי הדם, ומוריד את רמת הסוכר והכולסטרול.

הכי כיף לאכול את הפרי בטריותו, אבל כדי לגוון אפשר להכין מהסברס גם ריבות, קינוחים ומשקאות, לשלב אותו בסלטים ובמנות שונות ואפילו למלא אותו.

אנונה

משמשת להכנת ריבות, גלידות, שייקים וקינוחים. אנונה, צילום: Shutterstock

הפרי הצנוע שלא נראה הרבה במקומותינו, הוא עוד אחד מפירות הסתיו. הוא צומח על עץ נשיר ומבשיל בין ספטמבר לדצמבר. הקליפה הירוקה שלו קשה ומחוספסת, הציפה לבנה, הטעם ייחודי והריח המתקתק מזכיר מעט ריח של אגס.

מוצאה של האנונה באזורים סוב-טרופיים בדרום אמריקה, ובאסיה ובצ'ילה היא נחשבת לפרי הלאומי ונקראת צ'ירימויה. בישראל ניטעו מטעי האנונות הראשונים בתחילת שנות ה-80. מלבד הפירות, גם עלי העץ נמצאים בשימוש, ושמן המופק מהם משמש בתעשיית הבשמים.

ב-100 גרם אנונה יש 94 קלוריות וגם הוא מצטיין בתכולה גבוהה של ויטמין C לצד אשלגן, זרחן, סידן ומגנזיום. אפשר לאכול את האנונה רק כשהיא ממש בשלה ורכה: חותכים את הפרי באמצע לרוחב, שולפים את הגרעינים ונשארים עם ציפה עסיסית ומתוקה. מובן שגם מהפרי הזה אפשר להכין ריבות, גלידות, סורבה, שייקים וקינוחים, ולשלב בעוגות פרי.

מבחינה בריאותית, כמו שציינו, אין כמו פרי טרי, אבל אפשר גם להכין מפירות הסתיו יופי של מטעמים, מתוקים ומלוחים. בחרנו עבורכם שניים כאלה:

ריבת חבושים

 צילום: Shutterstock

המרכיבים:

1 קילוגרם חבושים

כוס מים (240 מ"ל)

מיץ לימון (30 מ"ל)

5 כוסות סוכר

קורט קינמון, לפי הטעם

ההכנה:

1. קולפים את החבושים, חותכים לרבעים ומוציאים את הליבה מתוך הקליפה (אפשר גם לגרד את החבושים).

2. משרים את הפרי בקערה עם המים ומיץ הלימון למשך שעתיים לריכוך.

3. מסננים את המים וחותכים את החבושים לחתיכות קטנות.

4. מכניסים לסיר מתאים, מכסים במים ומרתיחים.

5. לאחר הרתיחה מנמיכים את האש ומבשלים על אש קטנה בסיר מכוסה, למשך שעה עד שעה וחצי.

 [#middleBanner] 

6. מעבירים את מי הבישול לכלי אחר, לא מסננים ומשאירים מעט מים בסיר.

7. מפזרים מעל הפרי את הסוכר והקינמון, מערבבים וממשיכים לבשל.

8. מוסיפים תוך כדי בישול מעט מהמים בכל פעם כדי שהחבושים לא יתייבשו.

9. כשמסיימים להוסיף את המים בודקים אם זה הצבע הזהבהב, המרקם והטעם שאנחנו רוצים.

10. מכבים את האש ומצננים. מכניסים את ריבת החבושים לצנצנת ושומרים בקירור. 

המתכון באדיבות בלוגרית האוכל בתיה דורון

סברס ממולא

 צילום: באדיבות חוות צברי אורלי

המרכיבים:

8 צברים בינוניים או 12 קטנים

למלית:

1 כוס אורז

חופן אגוזים ו/או צימוקים לפי הטעם

2 ביצים

לרוטב:

4 עגבניות מרוסקות

מעט יין לבן

מעט מיץ צבר (מרסקים בבלנדר ומסננים)

תבלינים לפי הטעם

ההכנה:

1. מרוקנים את פירות הצבר.

2. מכינים את המלית מהאורז שבושל והאגוזים, יוצקים לתוכה את שתי הביצים ומערבבים היטב.

3. מניחים את גביעי הצבר המרוקנים בצפיפות בסיר בגודל מתאים.

4. ממלאים את הגביעים במלית בעזרת כפית ומהדקים.

5. מערבבים את חומרי הרוטב, מחממים ויוצקים לסיר בזהירות בסמוך לדופן.

6. מבשלים עד לרתיחה, ואחריה ממשיכים לבשל על אש קטנה למשך שעה וחצי עד שעתיים.

המתכון באדיבות שחר בלום מ"חוות צברי אורלי"

רימון מוסיף המון: 3 סלטים משגעים

יש גם עוף ממולא בתפוחים וערמונים 

למה כדאי לכם לאכול תאנים

הוד והדר: תבשילים מנצחים עם פירות הדר

חלום אקזוטי ומתכון פאי פירות

סופר פוד: כוח העל של מזונות-על

הצטרפו לקהילת האוכל של מוטק'ה