אני לא אוהבת את החבר של הבת שלי

צילום: Shutterstock

"אני לא אוהבת את החברה של הבן שלי", מודה פנינה מהמרכז, אמא לבן 25. "את מרבית השבוע היא מבלה בבית שלנו, אבל ממש לא מתחשבת ולא לוקחת חלק במטלות של הבית. היא מתנהגת בבית שלי כאילו הוא שלה, פותחת ארונות ומקרר כאילו היא משלמת על הקניות. אבל מה איתי? הפרטיות שלי נפגעה וההוצאות שלי גדלו".

פנינה לא לבד. יותר ויותר הורים מגלים שהילד שלהם הפך מאחד לשניים. ומילא אם בן או בת הזוג של הצאצא מוצא חן בעינינו, אבל מה קורה אם אנחנו ממש לא יכולים לסבול את הנוכחות של הפולש הזר בביתנו?

אורית, אם לבת 30 מהשרון, החליטה לפעול. כשהבת ובן זוגה התנחלו אצלם בבית והרגישו כל כך בנוח עד שניהלו מריבות קולניות לעיני ההורים, אורית יזמה שיחה. "שוחחתי עם בתי והסברתי לה את מורת הרוח שלי מהעניין", היא אומרת. "יכול להיות שבלהט השיחה גם רמזתי לה שהבחור לא מתאים לה וכדאי לה לשקול את המשך דרכה איתו". הבת עשתה חושבים והעדיפה את החבר על פני האם. "בדיעבד אולי הייתי צריכה לשתוק", אומרת אורית בעצב. "עכשיו בתי והחבר שלה עומדים להתחתן, והיא אפילו לא מוכנה לדבר איתי".

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

"הורים לא צריכים להתערב בבחירות של הילדים שלהם", פוסקת ד"ר תלמה כהן, מטפלת משפחתית מוסמכת. "כמו שילדים לא אמורים להתערב בבחירות של הוריהם. אם מישהו מזמין דעה, זה סיפור אחר. אבל אם יש הסתייגויות מהקשר צריך לדעת איך להעלות אותן. באופן כללי אם שומרים על הכללים של כבוד לאחר ושיחה לא מתלהמת, אפשר לפתור כל סוגיה שיוצרת מתח. אבל אם לא ניתן ליצור שיח כזה, כדאי לפנות לגורם מתווך".

רגע, אבל פנינה ואורית אירחו את בני הזוג בביתן, שילמו עבורם את הוצאות המחייה, זה לא מקנה להן זכות דיבור?

"תמיכה כלכלית לא מקנה זכות דיבור", מסבירה ד"ר כהן. "ההורים צריכים לבחון מה המניע שלהם: האם יש אינטרסים שהם רוצה להגן עליהם, האם הם חוששים שהילדים שלהם מנוצלים. על ההורים לבחון את הרגשות ואת המחשבות שלהם. פחות להאשים ויותר לקחת אחריות אישית".