אספנות: תחביב עם תשוקה (וקצת אובססיה)

מכריה של כרמלה זק לא צריכים להתלבט בבחירת מתנות עבורה, ביום הולדת, בחגים או סתם כך אם הם רוצים לפנק אותה. ברור להם שאצבעון תפירה הוא הדבר שישמח אותה יותר מכל. זק בת ה-70, המתגוררת במושב צופית שליד כפר סבא, היא אספנית אצבעונים ואפילו מכהנת כיו"ר מועדון אספני האצבעונים בישראל (כן, יש דבר כזה). באוסף שלה יש היום לא פחות מ-2,500 אצבעונים מכל רחבי העולם, כולם מוצגים לראווה בוויטרינה בסלון ביתה. "מי שבא לכאן לא צריך לחפש נושא לשיחה", היא אומרת.

למה אצבעונים? התשובה היא למה לא? אנשים אוספים כמעט כל דבר שעולה על הדעת - מיצירות אמנות ומכוניות עתיקות ועד למטבעות, בובות, עטים, מלחיות, מחזיקי מפתחות וכרטיסי טלכרט. יש בתחביב הזה הרבה סקרנות ותשוקה לגילויים חדשים עם קמצוץ של אובססיה, נכונות לחפש ולחטט וגם יכולת להשקיע לא מעט כסף.

אצבעוני תפירה לא היו זרים לזק, כמי שאמה התפרנסה מתפירה והיא עצמה אמנית טקסטיל ומדריכת רקמה – אך היא מעולם לא ראתה בהם פריטי אספנות. "יום אחד הזמינו אותי שתיים מתלמידותיי להצטרף למפגש של אספני אצבעונים", היא משחזרת. "זה נשמע לי קצת הזוי, אבל הסכמתי".

האצבעון הכי מרגש הגיע מהגטו

 לכל אצבעון סיפור. חלק מאוסף האצבעונים של זק, צילום: יותם יעקובסון

להפתעתה, זק מצאה מיד את מקומה בקרב אספני האצבעונים, וגילתה, לדבריה, עולם מופלא. "קיבלו אותי מאד יפה ונתנו לי במתנה שלושה אצבעוני זכוכית", היא מספרת. "בבית, כשהראיתי אותם לילדיי, הם נפלו ונשברו והחלטתי שזה סימן שאני צריכה להתחיל לאסוף בעצמי. היום כל חבריי יודעים שלי לא מביאים מחו"ל לא בושם ולא בגד, רק אצבעון".

לכל אחד ממאות האצבעונים שאספה מאז סיפור משלו. המרגש מכולם הוא סיפור האצבעון מהגטו. "קיבלתי אותו במתנה מדיירת בבית הדיור המוגן שבו אני מלמדת רקמה, ניצולת שואה", מספרת זק. "ראיתי אותה יום אחד מתקנת מדים לנכד במכונת תפירה, ומהמגירה הציצו המון אצבעונים.

"שאלתי אותה למה היא צריכה כל כך הרבה והיא לא הצליחה להסביר, אבל סיפרה שאחד מהם קרוב במיוחד ללבה. כשהיא גורשה מהגטו עם אחותה, אמה שמה לה אותו בכיס המעיל ואמרה שהוא יוכל תמיד לעזור. במחנה, היא ואחותה אכן השתמשו באצבעון לתיקון בגדים, תמורת לחם או תפוח אדמה.

"העזתי לבקש ממנה את האצבעון והיא סירבה להיפרד ממנו. כשסיפרתי שאני אספנית היא הסכימה לתת לי אותו, בתנאי שתמיד אזכיר מאיפה הגיע. אני אכן עושה את זה, בכל פעם שאני נשאלת על האוסף".

אצבעון פורצלן צרפתי ב-500 דולר

"כל חבריי יודעים שלי מחו"ל לא מביאים לא בושם ולא בגד - רק אצבעון". כרמלה זק והאוסף, צילום: יותם יעקובסון

מאז החלה לאסוף, כל טיול של זק בחו"ל מתנקז בסופו של דבר לחיטוט אחרי אצבעונים בשווקי פשפשים ובחנויות עתיקות. "יש לי אצבעונים מכל העולם", היא מספרת. "מהודו, מאירופה, מארה"ב, מרוסיה, עשויים כסף, זהב, עיסת נייר, קרמיקה, עץ, זכוכית, קריסטל, פורצלן, חרס, ואפילו מסריגה".

למרות התשוקה להגדיל את האוסף, זק לא מוכנה לשלם כל מחיר. "מצאתי פעם בחנות עתיקות בעיירה בכרמל בקליפורניה אצבעון פורצלן צרפתי ב-500 דולר. חשבתי שאני מתעלפת, רק אותו רציתי, אבל המחיר היה מוגזם ובסוף ויתרתי".

- את משתמשת באצבעון בעבודות הרקמה שלך?

"לא, ולכן אני מסתובבת עם חורים באצבע. אני אוהבת להרגיש את החוט והמחט". 

הספל העתיק ביותר: בן 250 שנה

 החלה את האוסף לפני 58 שנה, עם ספלי מוקה יקרים שקיבלה מאמה לחתונתה. יעל ירקוני ואוסף הפורצלנים, צילום באדיבותה

יעל ירקוני בת ה-78, המתגוררת ב"מגדלי הים התיכון" בכפר סבא, אוספת ספלי קפה. ספלי מוקה, היא תחדד ותאמר, שהם קטנים יותר, מעין ספלי אספרסו במושגים של ימינו. "בעבר קראו להם 'ספלי מוקה', אבל בארץ לא כל כך מכירים את המושג, זה מאד אירופאי", היא מסבירה.

400 ספלים ותחתיות פורצלן הספיקה ירקוני לאסוף, מאז קיבלה מאמה לחתונתה, לפני 58 שנה, חמישה ספלי מוקה יקרי ערך שהגיעו עם המשפחה מגרמניה. כיום ניצב מרבית האוסף בדירתה בבית הדיור המוגן, מסודר בוויטרינה המוארת בקפידה. את החלק שלא הצליחה להכניס לכאן, חילקה בין שלושת ילדיה.

כל הספלים והתחתיות באוסף עשויים פורצלן. כולם בני מאה שנה ויותר, העתיק ביותר בן 250 שנה. "כל הספלים חתומים על ידי פירמות ידועות כמו רוזנטל ומייסן, וכולם מצוירים בעבודת יד", מספרת ירקוני. "מצאתי אותם בחנויות עתיקות בארץ ובחו"ל, מדי פעם חברים הביאו ספלים מהסרוויס של ההורים שנפטרו. יש לי ספלים ממקומות כמו אנגליה, רוסיה, ספרד וסין".

"אני אוהבת לשתות קפה, אבל לעולם לא בספלים האלה"

 [#middleBanner] 

מלבד הספלים שירשה מאמה, התעורר העניין של ירקוני בכלי פורצלן עתיקים כשניהלה בעבר חנות מתנות וכלי בית. היא החלה ללמוד את הנושא, ואת רכישת הספלים ליוותה לאורך השנים בתחקיר מעמיק על מקום ייצורם, על התקופה, על משמעות העיטורים שעליהם ועל כל מידע שיכלה למעשה למצוא.

לפני כמה שנים החליטה לתעד את האוסף בספר. "האוסף הזה שווה הרבה", היא מסבירה. "גם כספית וגם רגשית. החלטתי שמכיוון שהוא כל כך שביר, ושאיזה בום אל-קולי יכול יום אחד לנפץ את כולו, כדאי שיהיה לו תיעוד. עבדתי על הספר שלוש שנים וחצי. צילמתי כל ספל מכל זווית, כתבתי עליו את כל המידע שיש לי והכנתי סוג של קטלוג".

בשונה מאספנים רבים אחרים, ירקוני לא מקיימת קשרים עם חברים לתחביב. "עשיתי עסקים כל חיי ואני רוצה מנוחה", היא אומרת. "ברגע שסיימתי לעבוד על הספר, סגרתי את האוסף".

להשתמש בספלים יקרי הערך למען המטרה שעבורה יוצרו, ירקוני כמובן לא מעזה. "אני מאד אוהבת לשתות קפה", היא צוחקת, "אבל לעולם לא בספלים האלה. כשבאים אלי חברים הם עושים צחוק, ומבקשים את הקפה בספל מהאוסף. אני תמיד אומרת שאין מצב".    

רכבי אספנות: המכורים לנוסטלגיה על גלגלים

כל מה שלא ידעתם על אימוג'יז

חדרי בריחה: ההתמכרות החדשה שלכם

אל תזרקו: כך תצרו אמנות נפלאה מזבל

לא מאוחר להתחיל: 5 משחקים למבוגרים

תחביב חדש ליום הולדת 70

הצטרפו לקהילת פנאי ותרבות של מוטק'ה