בגיל 55 הגשים חלום ופתח מסעדה עם הבן

בצומת פרדסיה שעל כביש 4 לכיוון דרום, במתחם מסחרי שבוודאי יצא לכם לחלוף על פניו בנסיעות צפונה-דרומה, פועלת מזה 3 שנים מסעדה משפחתית, שמגישה תפריט המשלב בין המטבח המקסיקני-אמריקאי למטבחי ספרד ודרום אמריקה. למקום קוראים Rock&Stein והוא משמש את תושבי האזור לקפה וארוחות קלות בבוקר, כמו גם בשעות הלילה. מה שמיוחד במקום הזה הוא הסיפור המשפחתי בו: ברק רוקנשטיין, הבן, אחראי על תפעול, שירות ועבודה מאחורי הבר. נחמן רוקנשטיין האב נמצא מאחורי הקלעים, במטבח, עושה את הדבר שהוא הכי אוהב: מבשל. אם הייתם שואלים אותם לפני 20 שנה אם יפתחו אי פעם מסעדה יחד ויעבדו בה, קרוב לוודאי שהם היו צוחקים. ברק, בן 45 כיום, למד בכלל לתואר במוזיקה באוקלהומה שבארה״ב ותכנן קריירה של גיטריסט, ואילו נחמן, 67, היה יהלומן מצליח עם מפעל משלו. אבל לגורל של השניים היו תוכניות אחרות, ומסלול החיים שלהם השתנה יום אחד מבלי שציפו לכך.

״תמיד אהבתי לבשל ויום אחד, אחרי שהבשילה בי ההבנה שאנחנו עומדים בפני משבר בענף היהלומים, החלטתי להעז ולהגשים חלום ישן והפכתי לטבח״, מספר נחמן. הוא היה אז בן 55 כשהחליט שהוא לא חוזר למשרדו בבורסת היהלומים, החזיר בסוף היום את המפתח, וכבר למחרת התחיל פרק חדש בחיים. ״הלכתי למסעדת בשר שהייתה קרובה לבית שלי בנתניה וביקשתי שיקבלו אותי לעבודה כאחד הטבחים. לא שלא ידעתי לבשל, רק הייתי צריך ללמוד את כללי ההתנהגות בסרוויס, את התנהלות המטבח המקצועי של מסעדה״, הוא מסביר. שף המסעדה לא האמין שנחמן יחזיק מעמד בעבודה הסיזיפית והבטיח לו שזו תהיה עבודה קשה, אבל נחמן לא נבהל והתחיל לעבוד כאחד הטבחים, תמורת שכר מינימום של 27 שקלים ברוטו לשעה ועם צוות שמבחינת הגיל, כולם בו יכלו להיות בניו.

״פתחתי לאשתי גן ילדים שהיא תמיד רצתה ומיניתי אותה למפרנסת של המשפחה״, הוא מוסיף, ״שאר בני המשפחה חשבו שירדתי מהפסים כשעזבתי את תחום היהלומים שבו עסקתי 35 שנה, אבל אני הייתי מאושר ומאוד נהניתי מכל דבר שנתנו לי לעשות במטבח, התלהבתי אפילו מקילוף בצל״.

"אחרי תקופת האבל על קריירת המוזיקה שלי הלכתי ללמוד בישול"

החליטו ביניהם על חלוקת עבודה ברורה. נחמן וברק רוקנשטיין, צילום: לין לוי

בזמן שנחמן עשה את צעדיו הראשונים במטבחים של מסעדות, בנו ברק סיים את הלימודים, חזר ארצה ועבר תאונת דרכים קשה, שהשביתה אותו למשך 4 שנים ומנעה ממנו להמשיך לנגן. אחרי שהשלים עם העובדה שלא יוכל להיות גיטריסט כפי שחלם, ולאחר תקופת שיקום ארוכה, גם הוא מצא את עצמו במטבח. ״בזמן הלימודים בארה״ב עבודת הסטודנטים שלי הייתה במטבח, ומאוד אהבתי את זה. ברגע שיכולתי לעמוד על הרגליים וסיימתי את תקופת האבל על קריירת המוזיקה שלי, הלכתי ללמוד בבית ספר לקולינריה 'תדמור'. את הסטאז׳ בסיום הלימודים ביקשתי לעשות במסעדת 'הרברט סמואל' בתל אביב. נעזרתי באותה התקופה במקל הליכה, והשף יהונתן רושפלד לא האמין שאצליח לסיים סרוויס אחד על הרגליים, אבל הסכים לתת לי צ׳אנס״.

אחרי שהצליח כנגד כל הסיכויים לעמוד בציפיות, נשאר לעבוד במסעדה והמשיך ופתח עם השף רושפלד את מסעדת ״טאפאס אחד העם״. לאחר מכן הקים עם השף יובל בן נריה את מסעדת ״טאיזו״. במקביל, אביו עבד בכמה מסעדות שונות ובקייטרינג של השף צ׳רלי פדידה. 10 שנים האב והבן עמלו במטבחים שונים, במסעדות לא שלהם.

״יום אחד חטפתי אירוע בריאותי והחלטתי שלמסעדות של אחרים אני לא חוזר״, מספר נחמן. ״זה היה רגע מכונן שבו החלטתי שמעכשיו אני עובד בשביל עצמי. באתי לברק והצעתי לו שנפתח יחד מסעדה משלנו״. היום, 3 שנים אחרי אותו המהלך, יש להם הרבה תובנות ומסקנות.

״לפעמים חושבים כאן שאנחנו אחים״, צוחק נחמן, ״ואני חושב שזו הייתה החלטה מאוד נכונה לפתוח יחד בר-מסעדה, למרות שאם היית שואלת אותי לפני 30 או 20 שנה בחיים לא הייתי מאמין שדבר כזה יכול לקרות״. ברק מוסיף: ״היו לי קצת חששות בהתחלה, כי ידעתי שאנחנו נכנסים להרפתקה לא פשוטה ואולי אפילו קצת מסוכנת כלכלית, אבל אבא היה נטול כל חשש והוא זה שהמשיך לדחוף את הרעיון קדימה ונתן את הפוש האחרון כדי להפוך אותו למציאות״.

"אני בכלל לא מרגיש בגיל השלישי"

"המשפחה חשבה שירדתי מהפסים כשעזבתי את תחום היהלומים, אבל הייתי מאושר". נחמן רוקנשטיין, צילום: לין לוי

לנחמן יש כבר 7 נכדים, אבל המילה לנוח עדיין לא בלקסיקון שלו. הוא עובד 5 ימים בשבוע, 7 שעות כל יום. ״בשביל מנוחה יש לי את שישי-שבת״, הוא מסביר. ״אומרים שבגיל השלישי מתחילים להרגיש כבדות תנועה וכבדות מחשבתית. אני מחפש את זה בתוכי ולא מוצא. אני בכלל לא מרגיש בגיל השלישי, אלא בדיוק כפי שהייתי תמיד. עד שפתחנו את המסעדה עוד הייתי מתאמן עם משקולות, והפסקתי רק כדי שיהיה לי יותר זמן לעסק״.

אחת התופעות הנפוצות בקרב עובדי מטבח היא שהם מפסיקים לבשל בבית ולא מפסיקים להתלונן על הקושי בעבודה, אבל אצל נחמן ההפך הוא הנכון. ״אני לא מתעייף מלהכין אוכל. לפעמים אני חוזר הביתה אחרי שבישלתי על הרגליים 7 שעות במסעדה, ומכין ארוחת ערב לי ולאשתי", הוא מספר. "כיף לי לקום בבוקר ואני אדון לעצמי, אין דבר יותר טוב מזה. גם אשתי מאוד נהנית מהעבודה בגן, ולמרות שהיא בת 66 אין לה שום מחשבה על פרישה בקרוב. העבודה עושה לנו ממש טוב. טיילתי המון בעולם כל החיים, אין בזה לא חידוש ולא ריגוש וכבר ראיתי את הכול. מה שכיף לי היום זה לבוא למסעדה שלנו כל בוקר ולהכין אוכל לאנשים״.

איך זה לעבוד יחד? בטח יש ביניכם לפעמים ויכוחים או אי הסכמות.

נחמן: ״כל החיים ברק בישל איתי בבית, אז לבשל יחד זה לא חידוש עבורנו. מה שכן, אני יכול לומר היום בוודאות שלעבוד עם בן זה הכי טוב שיכול להיות. ברור שיש לנו ויכוחים אבל זה תמיד במישור השכלתני ולא במישור האמוציונלי״.

ברק: ״החלטנו על חלוקת עבודה ברורה, כך שלכל אחד מאיתנו יש את תחום האחריות שלו ואנחנו לא מתערבים זה לזה בעבודה״.

חולמים על פתיחת סניפים נוספים

"לראות לקוחות שטועמים פעם ראשונה בחיים אוכל מקסיקני, זה מרגש". טורטייה אסאדו המוגשת במסעדה, צילום: לין לוי

יחסי עבודה עלולים לפעמים להרוס יחסי משפחה, והימצאות אינטנסיבית באותו המקום עלולה לשבש את הדינמיקה המשפחתית בבית. אתם בטח כבר מנחשים שאצל משפחת רוקנשטיין זה עובד קצת אחרת. ״אבא תמיד היה חבר טוב, כל החברים שהיו מגיעים אלינו הביתה בצעירותי כדי לנגן היו יושבים לשיחה גם איתו״, אומר ברק. ״מאז שיש לנו מסעדה ואנחנו רואים אחד את השני על בסיס יומי הפכנו אפילו יותר קרובים, וזה גם מאחד מאוד את כל המשפחה, כי כולם באים לעזור כאן כשצריך ומאוד תומכים ומפרגנים לנו״.

נחמן מוסיף: ״כשאתה עובד 300 שעות ביום בשביל מישהו אחר אתה נשחק, אבל כשאתה עושה את זה בשביל עצמך זה מפרה ומעשיר גם אם זה מעייף. זה נכון שמבחינה כלכלית פתיחת מסעדה היא מהלך ריסקי, כי בשנים הראשונות כולם מרוויחים חוץ ממך, אבל אני לא מצטער לרגע שהשקעתי בפרויקט הזה את כל החסכונות שלי, כי אם לא הייתי עושה את זה, הייתי מרגיש שאולי פספסתי משהו״.

ההחלטה לשים את כל החסכונות בעסק חדש, כשנמצאים עם רגל אחת בפרישה היא מהלך נועז, במיוחד כשהענף שנכנסים אליו נחשב לאחד הקשים ביותר, והמציאות בעולם המסעדנות היא כזו שרוב המסעדות החדשות לא שורדות אפילו 5 שנים. ״מה אני צריך בחיים? אז יהיה לי פחות כסף, אז מה? יש לי את הפנסיה ולא חסר לי דבר, השארתי את מה שצריך לשעת חירום ואני ואשתי עובדים ונהנים ולא חסר לנו כלום", אומר נחמן. "אני מאוד נהנה מהחיים שלי כרגע״.

״אני אומר לאבא כל יום שאם הוא לא היה כאן, לא הייתי שורד. להיות מסעדן זה דבר סיזיפי כי לנהל מסעדה זו מלחמה יום-יומית, אבל המחשבה שהבאנו לאזור השרון את האוכל המקסיקני שלא היה כאן קודם, לראות את המשפחות חוזרות שוב ושוב או את הלקוחות שבאים לטעום בפעם הראשונה בחיים את האוכל הזה, זה מרגש ונותן כוח להמשיך הלאה״, אומר ברק.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד 5 שנים?

ברק: ״זה כבר לא תלוי בנו אלא במדינת ישראל, כי ענף המסעדנות נמצא בקשיים".

נחמן: ״אני הייתי רוצה ש- Rock&Stein תהפוך לרשת ושיהיו לנו סניפים נוספים. מה שעשינו לפני 3 שנים כשפתחנו את המסעדה יחד היה שווה את הכול, ובמיוחד את זה שאני יכול לעשות כל יום את מה שאני אוהב״.

ציירת גרפיטי בת 53

לאכול ולתרום לקהילה: מסעדות עם אג'נדה חברתית

בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה

ממנהלת לשכת סמנכ"ל לבלוגרית אפייה מוצלחת

מלכת המטבח: החיים החדשים של אהובה אלפרון

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה? הצטרפו לקהילת "הצעות עבודה" של מוטק'ה ואולי תמצאו