בחזרה לקקטוסים

בעבר ניתן היה למצוא אותם בלא מעט גינות. קוצניים, נזיריים למראה ובעלי תביעות צנועות בתחום ההשקייה. עם השנים, נדחקו הקקטוסים והסוקולנטים לטובת צמחייה שופעת יותר וצבעונית, שנועדה לתת לנו תחושה שאנחנו חיים במדינה הנטועה על פלגי מים. אבל המציאות טופחת על הפנים, ומצב משק המים בישראל מצריך חזרה לקקטוסים הישנים והטובים. יש אנשים שאיסוף קקטוסים הוא בעבורם תחביב הגובל בהתמכרות. כזה הוא שמואל מתתיהו, יו"ר אגודת חובבי הקקטוסים והסוקולנטים בישראל, שיערוך הרצאה בשם "חיידק הקקטוס" ביום שישי הקרוב במשתלת גבעת ברנר. מתתיהו מספר שהחל בצמחי בית, אבל עד מהרה נדלק על הקוצניים הללו והיום, אחרי 35 שנות אספנות, יש בחצרו למעלה מ-3,000 מיני קקטוסים וסוקולנטים. "אולי זהו לא האוסף הגדול ביותר בארץ", הוא מצטנע, "אבל הוא העשיר ביותר מבחינה בוטאנית". הקקטוסים והסוקולנטים שייכים למשפחת הקסרופיטים, צמחים החיים במדבריות צחיחים ובתנאי מזג אוויר קיצוניים. הישרדותם המופלאה מבוססת על מנגנון חילוף חומרים מתוחכם השורד חום, קור ויובש. אחד הסודות של הצמחים הללו הוא עלים, גבעולים ושורשים בשרניים, המסוגלים לאגור בתוכם מים לתקופות ארוכות. מאפיינים נוספים של הקסרופיטים הם צפיפות העלים והקוצים. הקוצים בהירים ומחזירים את קרני השמש, והעלים זעירים. ככל שהסביבה חמה ויבשה יותר, העלים קטנים עד למצב שהם הופכים לקוצים. יש קסרופיטים שאף מגדילים לעשות ומפתחים עלים שקופים הקבורים באדמה ומסוגלים לקלוט אור לצורך תהליך הפוטוסינתזה, אפילו ממקום מחבואם. הפיוניות, שהם פתחים בעלי הצמח המווסתים את חילוף הגזים שלו, נפתחות רק בלילה ונסגרות ביום, כדי לא לאבד לחות בזמן חילוף החומרים.


אגב, ההבדל בין קקטוס לסוקולנט הוא שאצל הסוקולנט הקוץ יוצא מתוך גוף הצמח, ואצל הקקטוס הקוץ יוצא מחיקו של עלה צמרי, המכונה ריאולה. קקטוסים וסוקולנטים גדלים בנקיקים ובין אבנים. לדברי מתתיהו, ניתן לעתים לראות בחור קטן באבן, חמישה-שישה מיני סוקולנטים. "הדבר מאפשר להם מערכת שורשים מוגבלת יותר מאשר באדמה. קקטוסים בגובה 10-12 מטר, מסוגלים לשרוד רק אם הם יוצאים מתוך סלע ומפרישים חומצה הממיסה את אבן הגיר. אפשר למצוא במדבריות קקטוסים שגילם מגיע ל- 800 שנה". אבל אם נחזור לחצר או למרפסת העציצים שלנו, לדברי מתתיהו ניתן לגדל שם קקטוסים וסוקולנטים בשמש מלאה וישירה, אבל כדי שייראו יפים יותר, עדיף למקם אותם באזור עם שמש חלקית. הדבר החשוב ביותר הוא אוורור לצמח ולשורשיו בכל עונות השנה, ולשם כך צריך שיהיו חורי אוורור בצידי קרקעית העציץ ואדמה אוורירית, עם 10 אחוז טוף של שניים עד ארבעה סנטימטרים. חשוב כמובן לא להשקות אותם יותר מדי. את הקקטוסים ניתן להרבות בריבוי וגטטיבי, כלומר על ידי ייחורים, דבר שניתן לעשות גם בסוקולנטים, או בריבוי מיני על ידי זרעים. זורעים על מגש בצפיפות, ואחר כך מעבירים לעציץ קטן וממנו לעציץ גדול. ניתן גם להרכיב מין אחד של קקטוס על מין אחר, כדי ליצור וריאציות מעניינות על הנושא. כמו כמעט לגבי כל תחביב ועיסוק, גם סביב גידול הצמחים הללו התגבשה קבוצה של חובבים. בישראל פועלת מאז שנות השישים של המאה הקודמת אגודה של חובבי קקטוסים וסוקולנטים, שהגרעין הראשוני שלה הורכב מיוצאי גרמניה ומנה 30 איש. היום חברים באגודה כ-150-200 חברים רשומים. חלקם מסתפקים בכמה עציצים, אחרים מטפחים אוספים של מאות ואלפי קקטוסים. האגודה יוזמת מפגשים וטיולים, מפיקה תכנים להעשרת חבריה וגם יוצרת קשרים ביניהם לבין מוסדות אקדמיים ואספנים בחו"ל. האתר שלהם הוא: www.cacti.co.il
המפגש "חיידק הקקטוס" במשתלת גבעת ברנר ייערך ביום שישי 21.8 בשעה 10:00, הכניסה חופשית אך מומלץ להירשם מראש בטלפון: 9443952 08

עוד על גינון:

בריכת נוי בגינה: כך עושים את זה

גידול צמחי בית: מדריך

צמחי אביב וקיץ: עכשיו הזמן לשתול

כיצד לתחזק גינה בעת משבר המים

המדריך להקמת גינת תבלינים בבית