ביקורת טלוויזיה: המגן, ילדי האנרכיה

שתי סדרות שהן מז'אנר הדרמה-מתח עלו במוצאי שבת בהוט 3, גב אל גב, מין מנה כפולה של דם, פשע וגופות. האחת - "ילדי האנרכיה", חדשה אצלנו והשנייה "המגן", החוזרת אלינו לעונתה האחרונה שהסתיימה זה מכבר במולדתה, ארצות הברית. הגורם האנושי המקשר בין הסדרות הוא קורט סאטר, שהיה בצוות יוצרי ומפיקי "המגן" והוא היוצר החתום על "ילדי האנרכיה". הגורם המשדר המקשר ביניהן הוא ששתי הסדרות הופקו והועלו ברשת הכבלים האמריקנית FX. נכון גם לומר ששתי הסדרות, שהן מאותו ז'אנר מדמם, פונות בעצם לאותו קהל יעד, אבל בעוד האחת - "המגן" - משכנעת בריאליזם שלה, מרשימה בשחקניה ודמויותיה, לופתת בגרון ומעוררת אי שקט דרוך ומעורר מחשבה בצופה, השנייה - "ילדי האנרכיה" - נראית כמו וריאציה סתמית, לא מספיק משכנעת או מעניינת על הנושא. "המגן", שחוזרת לעונה שביעית ואחרונה, לא מציגה את גיבורה, השוטר המושחת ויק מאקי, באור חיובי יותר או קל יותר לעיכול לקראת פרידה. התסריטאים והמפיקים לא עשו לו ולחבר מרעיו שום הנחות לקראת סיום, וטוב שכך. התככים ממשיכים להיות אפלים, השחיתות מפעמת במסדרונות תחנת המשטרה ומסלולי ההתקדמות הפוליטית, הריאליזם ממשיך לטרוד מנוחה, הנקמנות מופיעה בתפקיד אורח מרכזי וברור מראש שלא יכול להיות פה סוף טוב, כי הסדרה הזאת מתנהלת מראשיתה בצד הרע של החיים.


מי שאהב את הסדרה לאורך עונותיה, לא יתאכזב מזו האחרונה, שכרגיל עמוסה אדרנלין, רגשות ואקשן. מצטרפים חדשים, ראו הוזהרתם: נחוצה קיבה חסינת אלימות ריאליסטית, בסגנון עדות "הסופרנוס". המצטרפת החדשה ללוח משדרי הוט 3, "ילדי האנרכיה", מנסה להיות סוג של "המגן" בהפוכה: אם שם מדובר בשוטר משוחת, שהתחיל את דרכו כשומר חוק שבהמשך כופף אותו עד ששבר אותו לגמרי שוב ושוב, כאן מדובר במועדון אופנוענים שעיסוקם המרכזי הוא סחר בלתי חוקי בנשק ומלחמות בין כנופיות ועיסוקם הצדדי התפרנסות הגונה ממוסך שבו כולם קשורים. הגרעין המייסד של המועדון, כך אנו מתבקשים להבין, לפענח ולגלות, היה חבורה של בוגרי וייטנאם (ממד חיובי בהגדרה). המנהיג המקורי מת עוד לפני שהתחילה הסדרה וחברו-יורשו ירש גם את אלמנתו. בנו, בעצמו גרוש שאקסתו המכורה לסמים יולדת בפתח הסדרה, גם הוא חבר במועדון, היורש המיועד ליורש של אביו, אך בנבדל מדור המייסדים הוא מתייסר בסוגיות "המשך פני המועדון לאן?" צר לי, אבל אופנוענים מבוגרים (ואחד צעיר ומלוקק הרבה יותר מדי), חמושים בקסדות כמו של טייסים ממלחמת העולם השנייה, במעילי עור ובכתובות קעקע לאורך הזרוע, שמנהלים קרבות שליטה בשוק נשק בלתי חוקי אך גם לוחמים בסוחרי סמים (והרי לכם פן חיובי), פשוט לא עושים לי את זה. זה לא מספיק משכנע ולא מספיק מעניין.


הדיאלוגים עמוסים במשפטים שנשמעים כאילו נשלפו מלקסיקון קלישאות-לכל-נושא, הסיטואציות מתיזות הרבה דם אך נותרות סתמיות, ואפילו הנופים, המלווים את קטעי הרכיבה על אופנועים, די משמימים. טוב, בהתחשב בעובדה שהעיר הבדויה מוקמה ליד סטוקטון שבקליפורניה, אחת הערים היותר סתמיות שיש - אין פלא. אה, כן. וקייטי סגל שם. אם השם מצלצל מוכר, זה בזכות פגי באנדי שגילמה בסדרה הקומית "נשואים פלוס". אם המשפחה המטורללת ההיא היא גם האם הגדולה כאן: אמו של היורש המיועד, אלמנתו של המייסד ואשתו של המנהיג הנוכחי, שאם צריך היא עושה פנלים, ואם צריך היא קילרית אלימה. נו, כן.
שורה תחתונה:
"המגן" מנצח, עד הסוף הרע
"ילדי האנרכיה", מוצאי שבת 22:00, "המגן", מוצאי שבת, 22:55, הוט 3

עוד על תרבות ובידור:

אירועי תרבות מומלצים

ביקורת ספר: ציפורים באור אחרון

ביקורת תיאטרון: מי מפחד מווירג'יניה וולף

ביקורת טלוויזיה: רוק 30

ביקורת ספר: תמונות מחיי הכפר