ביקורת ספר: אדיוס, המינגוויי

יש משהו בקובה, ודאי כפי שהיא נתפסת במבט מרחוק, שמאפשר את השילוב הבלתי אפשרי המתקיים ברומן המתח "אדיוס, המינגוויי", ומתמצה גם בתצלום שעל כריכת הספר. נראית בו מכונית משנות החמישים נעה בכביש פתוח לצד פיסת ים, תצלום שמתעתע במתבונן שאינו יודע אם מדובר ברגע שנצרב בזמן אחר, במקום אחר או בשילוב לגמרי אחר של שניהם. "אדיוס, המינגוויי" הוא מעין שיר פרידה מאוחר, כמעט מאחר, מגיבור עבר, מעברו של מי שנתפס כגיבור ואולי אינו גיבור כלל וכלל, מהעבר בכלל, מגיבורים בכלל. מריו קונדה הוא רווק במחצית השנייה של חייו, איש שמתגעגע לזוגתו שאיתה לא טרח מעולם להתחתן, שנסעה אולי לבלי שוב לאיטליה, וחי עם כלב רחוב שאסף, ששמו זבל, עם זיכרונות מפעם, מבחר מכאובי גוף ונפש, קריירת עבר כבלש משטרה והווה של סופר שלא ממש מצליח לממש את חלומות הכתיבה שלו ומתפרנס פה ושם מקנייה ומכירה של ספרים ישנים. יום אחד מגייס אותו קצין משטרה שבעבר היה פקודו לסייע בפענוח תעלומת רצח שלכאורה אינה מעניינת איש: שרידי שלד אדם שנורה למוות 40 שנה קודם מתגלים במקרה בשטח החווה שהייתה ביתו הקובני של הסופר הדגול ארנסט המינגוויי, שאותו מעריץ קונדה מילדות. פדורה רקח בספר עלילת מותחן עם סוג של דוקו-רומן המתבסס על דמויות אמיתיות ועל אירועים פיקטיביים, ערבב עבר והווה שבקובה, כך לפחות נדמה, הם קרובים בהרבה יותר מובנים מאשר בעולמנו המערבי.


בעוד קונדה מתייסר ונקרע בין רצונו להמשיך להעריץ את הסופר הענק בעיניו לבין האכזבה מהאדם שדמותו הולכת ונחשפת בפניו, נעה העלילה הן במישור ההווה, של התעלומה הבלשית המתפענחת, והן במישור העבר, בימים הרחוקים של סוף שנות החמישים של המאה ה-20, כשהמינגוויי היה גיבור גדול מהחיים, כשהעולם - וקובה בתוכו - היה מקום אחר לגמרי. בד בבד עם פענוח תעלומת רצח האלמוני 40 שנה קודם לכן, מציע פדורה פענוח משלו, באמצעות גיבורו הבדוי, לדמותו האמיתית של המינגוויי ולהתאבדותו. זהו, כאמור, ספר מתעתע ובכך קסמו: זה מותחן אבל גם רומן, סיפור רווי וגדוש עובדות ספרותיות והיסטוריות, אבל גם מלא דמיון ובדיה, סיפור שבו קובה של פעם פועמת בלב קובה של היום, שהדלות והיופי והכיעור והעושר עושים בה בערבוביה עזת צבעים וניחוחות. זה סיפור אנושי על הזדקנות ובדידות, התפכחות ואכזבות, וגם על חברות ונאמנות ותשוקה ומסירות. זה סיפור על ספרות וסופרים, אמנות ויצירה וגם על בלשים ומשטרה, רצח ומעשי נוכלות. פה ושם מעמיס פדורה קצת יותר מדי המינגוויי או ניתוחים נפשיים על הקורא, אבל זה באמת רק פה ושם. פה ושם עלילת המתח לא ממש מותחת, אבל גם זה לא נורא, כי קצב העלילה כולו רפוי מרוב חום קובני ולחות ואדי רום שמתאבכים מדפי הספר. וכל זה לא משנה כי קונדה, גיבורו של פדורה, מין גירסה קובנית מודרנית לבלשי העולם העייפים מהחיים, כובש כבר מהרגע הראשון בכל לבטיו וייסוריו וחרטותיו, ויכולתו של פדורה לשרטט את ייחודה של קובה שנתקעה אי שם בעבר באמצעות תעלומה בת 40 שנה היא סוג של הברקה, שלא לדבר על המחווה שהוא עושה להמינגוויי. ואיזה כיף לשקוע במותחן שנשען, לשם שינוי, על מראי מקום של יצירות מופת ועל סופר גאון שהיה אישיות מורכבת ובעייתית, ולא שוב על טכנולוגיות בנוסח סי.אס.אי., פסיכופטים ופושעים תאבי בצע בלבד.
שורה תחתונה:
רומן מתח אנושי, ספרותי וצבעוני. מתי הטיסה הבאה לקובה?
"אדיוס, המינגוויי" מאת ליאונרדו פדורה, מספרדית: טל ניצן, ספרי עליית הגג, ידיעות-ספרים

עוד על תרבות ובידור:

עמוס עוז בן 70

ביקורת תיאטרון: ג'וני הלך

ביקורת תיאטרון: לארץ המובטחת

ביקורת ספר: הדברים שעל פני האדמה

ביקורת קולנוע: הזדמנות אחרונה לאהבה