ביקורת ספר: המייצגים

גם מי שאינם חובבי מותחנים יודעים מיהו ג'ון גרישם. מי שהחל את דרכו המקצועית כפרקליט, נהפך בשלב מוקדם בקריירה המשפטית שלו לאימפריה של מותחנים משפטיים, שהנפיק בקצב מסחרר, של אחת לשנה בערך, מותחן חדש שנהיה להיט ורב מכר בינלאומי. גרישם הוא הסופר שהביא למיליוני קוראים בעולם את "משחק המושבעים", "הפירמה", "עת להרוג", "הלקוח" ועוד שורה ארוכה של מותחנים משפטיים שרבים מהם נהפכו גם לסרטים מצליחים. הוא קנה לעצמו מעמד ומוניטין של יצרן סדרתי של רבי מכר, גם אם - למרות ניסיונות שונים שלו לגוון בז'אנרים ובסגנון כתיבה - בעיני מבקרים ואניני ספרות הוא נחשב לכותב נוסחתי למדי, פחות מתוחכם או איכותי מכותבים אחרים בתחומי המותחנים או הספרות הפופולארית. במשך השנים, אולי מתוך רצון וכוונה להעניק למותחניו איזשהו ערך מוסף, העמיס גרישם על חלק מהם מטען חורג ומעיק של צדקנות ומוסרנות טרחנית, מה שגרם גם לאוהדי הז'אנר והסופר עצמו קצת להתעייף ממנו. עכשיו מגיע, גם בעברית, ספרו האחרון, ה-25 במספר, ויותר משהוא מחזיר עטרה ליושנה, הוא במובן מסוים מגלה לקוראים גרישם חדש, או לפחות אחר: גרישם עם הומור, ועוד הומור עצמי (למקצוע, כמובן). בעברית קוראים לזה "המייצגים" (לא ממש תרגום מדויק), שמאחוריו מסתתר מותחן קליל וכיפי לסוגו. המייצגים משם הספר הם, למען הדיוק, ליטיגטורים (המונח הלועזי משמש גם בעברית, מליטיגציה) ובעברית תקנית - מתדיינים, אותם עורכי דין המתמחים בהתדיינויות ובהופעות בבית משפט. פרקליטים מהסוג השובה את לבנו הטלוויזיוני בסדרות בית משפט, מ"הפרקליטים" ועד "האישה הטובה". הפרקליטים גיבורי הספר הם שלושה, שמקריות רווית אלכוהול מחברת ביניהם. אוסקר פינלי הוא הוותיק בחבורה, שוטר בעברו הרחוק, נשוי מאוד לא באושר לקלפטע חמדנית שעושה לו את המוות. שותפו זה מכבר הוא וולי פיג, אלכוהוליסט בגמילה חוזרת ונשנית, גרוש ארבע פעמים. ביחד הם מנהלים משרד עורכי דין קטן העוסק בענייני גירושים, צוואות, תאונות ושאר צרות שגרתיות ולא חינניות. הם מה שנקרא באנגלית "רודפי אמבולנסים", עורכי דין מהסוג שממהר למקום תאונה (או בית חולים) כדי לגייס לעצמם לקוחות, לא תמיד בנימוס מופלג או באמצעים לגמרי אתיים. אליהם חובר דיוויד זינק, פרקליט צעיר ומבטיח הנשוי באושר לאישה יפהפייה (ברור), בוגר הרווארד ובנו של שופט, שעבד חמש שנים בפירמת ענק יוקרתית במרומי מגדל זכוכית במרכז שיקגו, אך בעצם היה קבור כמעט מסביב לשעון במחלקת חוזים פיננסיים כלשהם. יום אחד הוא פשוט מתמוטט, מבין שהוא מת שם, במגדל הזכוכית, ובמקום להיכנס למשרד הוא עושה אחורה פנה, נכנס לבר הראשון שהוא מוצא ומשתכר עד כלות. כשהברמן מכניס אותו למונית אחרי שעות אפופות אלכוהול והנהג שואל אותו לאן, הוא נותן לו את כתובת משרדם של פינלי את פיג, שאותה הוא רואה על שלט פרסומת מקרי.


וכך נולדת שותפות חדשה. ומשונה. פינלי חולם בעיקר על גירושים ועל פנסיה, ואיך להגיע בשלום לסוף כל חודש. פיג חולם על התעשרות מהירה באיזו תביעת ענק שתיכף יגיש (ועד אז, על קמפיין פרסומי גדול ומניב). וזינק מממש לפתע את החלום לראות את אשתו כששניהם ערים ולחוות את המקצוע, ולא רק בין הררי ניירות. ואז פיג עולה על מיזם התעשרות חדש: תביעה נגד ענקית תרופות שמייצרת תרופה להורדת כולסטרול, שעל פי חשד כלשהו גורמת למותם של אנשים מהתקף לב ולבעיות לב בכלל. פיג מתחיל לרדוף אחרי לקוחות פוטנציאליים, חובר למשרד ענק המתמחה בתביעות ייצוגיות וסופר מיליונים. הוא מגייס את דיוויד, שאין לו מושג בכלל איך נראה אולם משפטים מבפנים, לסייע לו, בעוד פינלי משתדל להתרחק מכל המהומה. וכך זה הולך ומסתבך, כי ענקית התרופות אמנם מתנהלת בצורה די מעוררת פלצות, אבל התרופה הנדונה בעצם לגמרי בסדר, והיצרנים לא סתם רוצים לנצח, הם רוצים להביס את התביעה כדי למנוע תביעות עתידיות. דיוויד מתעמק בתחקיר אבל גם יוצא לשטח, ובדרך מגיע למהגרים בורמזים שבנם הפעוט נפגע קשה מהרעלת עופרת שמקורה בצעצוע. בעצמו ועל חשבונו הוא יוצא לדרך משפטית במטרה לסייע למשפחה ולפצותה. המשפט נגד ענקית התרופות נהפך לפארסה קרקסית. פינלי ופיג, כל אחד מסיבותיו (לא נגלה), משאירים את זינק הצעיר ונטול הניסיון לבד במערכה האבודה מראש. באמצע יש גם ניסיון הצתה של המשרד, ירי של פינלי, מאהבת מטופשת של פיג, הריון במשפחת זינק ובלוגר מעליב אחד שחוטף בראש. הפרקליטים גיבורי הסיפור כולם פגומים, אפילו דיוויד, שהוא יפה וחכם ומבריק ונשוי באושר ומצפוני, כי הוא הרי מתחיל את המסע בהתמוטטות. פגמיהם של פינלי ופיג רבים ובולטים, וזה מה שהופך אותם למעוררי סימפתיה ולמשעשעים. גרישם לראשונה מגלה שלא זו בלבד שיש לו הרבה ביקורת על מערכת המשפט והצדק האמריקנית, ובכלל זה פרקליטים, אלא שהוא יודע להעביר אותה בצורה משעשעת ומשתעשעת. זהו מותחן שאמנם הרבה פחות מותח מהממוצע הגרישמי, אבל הוא הרבה יותר ציני, רווי הומור ומושחז, ולא פחות קצבי ומהנה. זהו מותחן קליל, מלא דמויות צבעוניות ואקשן משעשע, מהסוג שלא מפזר גופות בשטח. גרישם כמו גרישם אמנם לא מתאפק מלסגור בסוף את כל הקצוות ברוח חיובית ואופטימית, אבל אפילו הסוף המתוקתק-מתקתק לא מחבל בהנאה הכללית מהמותחן, שמצליח להאיר באור ביקורתי ומשעשע את אמריקה המתדיינת עד אין קץ, להוכיח שהחלום האמריקני הוא לא כל כך נפלא ובכלל, שהדשא של השכן לא באמת תמיד ירוק יותר. הוא רק תמיד יותר של השכן.
שורה תחתונה:
מותחן קליל, מהיר ומשעשע. שעה קלה של הסחת דעת מהנה.
"המייצגים", מאת ג'ון גרישם. תרגום מאנגלית: נורית לוינסון. 372 עמודים, הוצאת מודן

אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

עוד על תרבות ובידור:

הפקה חדשה באופרה: ינופה

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל

ביקורת קולנוע: אמא של ולנטינה

ביקורת ספר: ללא תחליף

ביקורת ספר: סאנסט פארק