ביקורת ספר: להתאהב בסנט מרטין

הספר הזה הזכיר לי קצת את אותם סרטים שנופלים עליהם במקרה בטלוויזיה בשעת אחר צהריים לא ברורה, הסרטים האלה שבכלל לא התכוונו לראות ובדרך כלל אנחנו גם לא מתעכבים עליהם בזפזופ, אבל משהו עוצר אותנו עליהם. לא משנה עד כמה הסרט האמור מטופש, מוגזם, קיטשי או מופרך, אין ברירה וצופים בו עד הסוף - הטוב בדרך כלל. "להתאהב בסנט מרטין" הוא בדיוק ספר כזה: רומן רומנטי שמתחפש לפרקים קצת גם למותחן במשקל מאוד קל. ספר שנקרא ללא מאמץ (למרות שלל ביטויים שגדולים באי-אילו מידות על העלילה, הגיבורים והסגנון) שעם כל עמוד שהופכים בו ברור לגמרי שמדובר בשטותון מתקתק - כמו חטיף רב סוכר ודל ערכים תזונתיים - שלא מפסיקים לנשנש עד שמסיימים. כפי שמצוין על גב הספר, מקנוט היא סופרת פופולרית ביותר במולדתה, ארצות הברית, שם ז'אנר הרומן הרומנטי לא רק חי וקיים על מדפי הספרים, הוא מקור חדווה בלתי מוסתרת לאוהדיו (בעיקר אוהדותיו), וגאווה חפה מכל התנצלות (ולהפך: רבת פרסים וכיבודים, וגם כסף) ליוצריו (נדמה לי שגם הם ברובם כבר הן). מקנוט, שמפרסמת מאז 1983, כבר מכרה כ-30 מיליון עותקים מספריה, זכתה בשורת פרסים (בז'אנר) ומאז 1988 ספריה הם דיירי קבע ברשימות רבי המכר, וביניהן הרשימה המכובדת של הניו יורק טיימס. אחרי שהתמקמה בצמרת ליגת האלופות של הרומן הרומנטי, החלה גם לכתוב ספרים בעלי ממד מותחני, וכזה הוא הספר שיצא עכשיו בעברית. במרכזו מיטשל וייאט, יורש מיליונים צעיר מוכשר, כריזמטי ויפה תואר (שרק לפני חמש דקות מטפוריות גילה שהוא יורש מיליונים ועד הלום עשה מיליונים בעצמו) ומולו קייט דונובן, צעירה יפהפייה ומקסימה, שירשה זה עתה מסעדה משגשגת מאביה המנוח ומנהלת כבר ארבע שנים מערכת יחסים שאינה מובילה לשום מקום עם פרקליט צמרת צעיר, נאה ומוכשר, בן למשפחה מיוחסת. הפרקליט לוקח אותה לחופשה באי קסום בקריביים, אבל נאלץ להשאיר אותה שם לבדה בשל מחויבות מקצועית.


הקריביים משגעים, הגיבורים יפים ומפילים, גיבורנו היורש בקי בהלכות עולם (פעם קראו לזה ג'ט-סט), גיבורתנו היא נשמה טובה ואוהבת כלבים, לו יש סודות אפלים, ולה יש לב שבור. במקום סוסים לבנים יש לאבירים מטוסים וספינות ומכוניות מהירות, כולם מתלבשים נכון עד לזוג העגילים האחרון שתואם את אחרונת החולצות במזוודה (אובר-ווייט, מישהו?), אוכלים בנימוס, יודעים לשתות, טובים בספורט ופנויים תמיד ברגע הנכון. לקישוט, לתיבול ולהעצמת המתח יש גם צמד בלשי משטרה, פרקליט מחוזי שהוא בן טובים אשר למרות עושרו וקשריו הוא בחור טוב ולוחם צדק, חברה-הכי-טובה שהיא גם וטרינרית, דוד שהוא גם כומר - לתפארת הצדקנות הדתית - גופה אחת, תינוק מהמם אחד וכמה ארונות עם לא מעט שלדים. כיאה לרומן רומנטי, הקיטש חוגג כאן בהגזמות, נשים יפות צוחקות ובוכות חליפות במהירות שיא שלא הייתה מביישת את אחיותיהן מהמאה ה-19 וגברים חושקים לסתותיהם לתפארת אותה מליצה. לוקח למקנוט 184 עמודים להכניס את שני גיבוריה המאוהבים (אך לא מודים) למיטה, קצב איטי במידה די מופרכת בהתחשב בכך שאנו אמורים להאמין כי מדובר בשני אנשים מתוחכמים, מנוסים, חכמים ובעלי ניסיון ביחסים עם המין השני, עם מין בכלל. אבל אין מה לחפש פה ריאליזם, שהרי זהו רומן רומנטי. ככזה, התפאורה והתלבושות הן אמנם של האלף השלישי, אבל המהות נשארה בעינה: הרבה מהומה על לא מאומה, ובמילים אחרות - מעט אקשן והרבה חפירות בשכל על רגשות וכוונות, מבטים מצועפים, תשוקות כמוסות, הופעות מהממות וכיוצא באלה עניינים מכוננים.
שורה תחתונה:
לחובבי הרומן הרומנטי ולמי שהמוח שלהם בחופשת קיץ.
"להתאהב בסנט מרטין" מאת ג'ודית מקנוט. מאנגלית: איטה ישראלי, הוצאת ידיעות ספרים

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת קולנוע: חטיפת הרכבת התחתית 3 2 1

ביקורת תיאטרון: קולות בלילה

ביקורת ספר: ספר הפרידות הגדול

ביקורת תיאטרון: תנאים של חיבה

ביקורת טלוויזיה: מחוברות

ביקורת ספר: אני שונאת את הצוואר שלי