ביקורת ספר: צרות בגן עדן

רם אורן כבר ממש-ממש לא לבד על מפת כותבי המותחנים המקוריים. באחרונה אפשר כמעט לדבר במונחים של שטף גובר והולך של מותחנים כחול-לבן המציפים את השוק, ואליהם מצטרף עכשיו כותב חדש, עם גיבור סדרתי חדש: יגאל צור, עיתונאי סופר וטייל, שברא לעולם הספרותי-מותחני את דותן נאור, פעם איש שירות הביטחון ועכשיו חוקר פרטי, שכמנהג בעלי המקצוע הזה - לפחות בספרות - הוא די עייף מהחיים, נשוי לא באושר, חובב אלכוהול ורדוף רוחות רפאים מהעבר. ב"צרות בגן עדן" יוצא נאור לבנגקוק (היא גן העדן, לפי הכינוי, שבה מתחוללות כל הצרות בעלילה), לאתר ישראלית שנעלמה שם, מה שמדאיג את משפחתה העשירה עד כדי שיגורו בעקבותיה. הנעדרת, שהיא - איך לא - יפהפייה מפילה (אפילו בתמונת הדרכון, שמגיע לידיו עוד במונית מהשדה) העונה לשם סיגל ברדון, הסתבכה ככל הנראה באיזו עסקת סמים ולאו דווקא עם המשטרה כמנהג תרמילאים המתפתים להעביר מטעני סמים, אלא כנראה דווקא עם סוחרים אימתניים, כשניסתה - אולי - לעשות להם תרגיל שכזה. נאור, המגיע לבנגקוק שאותה הוא מכיר היטב ואשר בה יש לו שורה של אנשי קשר משכבר הימים והפרקים בחייו, מבין חיש מהר שדברים מוזרים קורים סביבו במקריות מחשידה וכי רב הנסתר גם על מה שלכאורה אמור היה להיות גלוי. בדרך הוא חוזר ונתקל בכל מיני אנשים וקשרים מעברו, שבאחדים בהחלט היה מעדיף לא להיתקל יותר לעולם. הנעדרת, מתברר, לא ממש רצתה בקשר עם הוריה ששלחו אותו בעקבותיה; אחותה, היפה מאוד גם היא, מגיעה לבנגקוק על דעת עצמה למבצע חיפוש; אחדים מגדולי הקרימינלים בעיר הנהדרת-איומה הם ישראלים לשעבר, שהוא מכיר ולא בהכרח מוקיר; ושום דבר לא מתנהל בסדר הנכון. מובן שיש גם לא מעט מכות ושאר סוגי אלימות, האלכוהול זורם כמו מים עכורים בתעלות העיר, ג'וינטים מעלים עשן מכל עבר ובכל פינה צצים שב"כניקים לשעבר ששמחים לסגור איתו חשבון כזה או אחר. ובדרך לפתרון התעלומה (מחויב המציאות עם גיבורים סדרתיים) מצטברות גם אי אלו גופות והרבה הרהורים ותובנות של הגיבור על עצמו, על חייו, על תאילנד ובכלל.


היתרון-ייחוד של צור בין כותבי מותחנים הוא היותו עיתונאי-טייל, שלא רק מומחה למקומות ולאתרים, אלא אף כתב בעבר מדריכי טיולים, למשל להודו ולסין. צור מנצל היטב את הידע, הניסיון והיכולת שלו, ויוצר לעצמו נישה מותחנית משלו, שבה סביבת התרחשות העלילה - במקרה הזה בנגקוק שבתאילנד - היא שחקנית מרכזית בה. צור מיטיב לתאר לא רק אתרים ומקומות, הוא בקי - וזה ניכר בטבעיות, לא בהתנשאות - באווירה, בתרבות ובמנהגי המקום, מעולם המונחים וההתנהגות ועד לאוכל, כללי נהיגה וניואנסים ביחס לזרים. כיוון שהוא מרחיק את העלילה למחוז רחוק אך מושך ישראלים - תאילנד - יש בכך עוד ממד מהנה: זה כמו ביקור במקום מבוקש או קצת מוכר עם מישהו שבאמת בקי, מתמצא ויודע. ואגב, בפרק האחרון כבר נשלח נאור להודו, למשימת בילוש חדשה (כי זה יותר קרוב וזול מלחזור קודם לארץ), שנפרשת בספר הבא בסדרה, "מוות בשנגרי-לה" (גם בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן), שכבר יצא גם הוא. וגם זה ייחוד של צור, שהוציא שני ספרים בסדרה בבת אחת. "צרות בגן עדן" הוא מותחן זריז שנקרא בקלות, הולם מאוד כל נופשון של חום מעיק ולח, וטווח קשב מוגבל. אין כאן אקשן בקצב מטורף, יש יותר רשמים, הגיגים, מחשבות וחרטות של הגיבור, אבל זה חלילה לא בדיבור מתפלסף-יומרני, אלא במין יומיומיות מאצ'ואיסטית-ישראלית, קלה לעיכול. ברמה של עלילת מותחן מדובר בסטנדרט הסביר. יתרונו של הספר הוא בייחודו - בסיור המודרך המקיף והמאיר בבנגקוק, זו שנגלית על פני השטח, זו של סמטאות אחוריות, זו הקורצת לתייר הלא מודע וזו האפלולית, הרוחשת מתחת לפני השטח. וזה, מן הסתם, ישמח במיוחד את כל אלה מבינינו שנאלצים להישאר בקיץ הזה בבית, ולא נוסעים לשום מקום.
שורה תחתונה:
מותחן כחול-לבן זריז, שהוא גם סוג של סיור מודרך בבנגקוק.
אוהבים לקרוא? רוצים להמליץ על ספר טוב שקראתם או לקבל המלצות על ספרים מגולשים? לשוחח על ספרים ולהשתתף במועדון קריאה? הצטרפו לקהילת הקוראים של מוטק'ה:

קריאה, ספרים מומלצים

"צרות בגן עדן" מאת יגאל צור. 206 עמודים. כנרת, זמורה-ביתן - מוציאים לאור

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: המאהב

ביקורת ספר: עלילת הנישואים

ספר חדש: חתונת ארטישוק, גירושי שזיפים

ביקורת תיאטרון: הילכו שניים יחדיו

ביקורת קולנוע: העולם מצחיק

ביקורת תיאטרון: ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי