ביקורת קולנוע: האמריקאי

ג'ורג' קלוני הוא לכל הדעות כוכב טוב מראה. מותחן הפעולה האמריקני החדש בכיכובו, "האמריקאי", עמוס צילומי תקריב של פניו המסותתות, והוא אף פושט בו חולצה ומפגין גוף שרירי וחטוב, והמראה בהחלט טוב מאוד. אבל 103 דקות של הרבה קלוני, גם אם נאה (הגיל בהחלט מיטיב איתו) ומעט מאוד עלילה (וגם זו שדופה ביותר), פשוט לא מחזיקים סרט. אפשר לדבר מפה ועד להודעה חדשה (103 דקות לבטח) על אווירה, סגנון מינימליסטי, קצב איטי וצילומי הנוף המרהיבים של איטליה, אבל בשורה התחתונה מדובר בסיפור דל, בנאלי, שלא ממש מרתק בשום שלב.

האמריקאי הוא ג'ק, מתנקש מקצוען, שחופשה שלו עם ידידה קרובה בשוודיה מופרת בקרב יריות, שבסופו העלמה הנאווה נהרגת בשלג המסנוור. ג'ק מודיע למפעילו (מיהו בדיוק? באיזה שירות פועל ג'ק המתנקש? האם הוא טוב אמיתי או מדומה, רשמי או חשאי? לעולם לא נדע) כי הוא מוכן לצאת רק עוד למשימה אחרונה בהחלט. 

זו לוקחת אותו לאיטליה, רוב הזמן לקסטל דל מונטה, אברוצו. למה דווקא שם - ולא שיש לי משהו נגד, המקום מצטלם פשוט נפלא - לא לגמרי ברור, אבל שם בדיוק הוא מסתתר-מסתגר בחדר סגפני, שבו הוא שומר על כושר (להלן השרירים הנחשפים) ובונה לפי מידה רובה צלפים בהזמנת מתנקשת עמיתה בשם מתילדה, אשר מספר צבעי שערה המתחלפים הוא בערך כמספר הסצנות שבהן היא משתתפת בסרט.

בבדידותו כי רבה הוא קושר ידידות המבוססת על דיאלוגים לאקוניים עם כומר מקומי (סוג של זקן הכפר) ונעזר בשירותיה של זונה בעיירה סמוכה, קלרה שמה. קלרה זו מתגלה כסוג של אירמה לה דוס, וריאציה בסגנון איטלקי עכשווי וכאילו-ריאליסטי על "אישה יפה", כלומר צעירה יפה בעלת לב זהב, שהיא בעצם עלמה מהוגנת שבמקרה מתפרנסת כך ולא אחרת.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


ג'ק הבודד והנוגה נקשר אליה ואף מתאהב בה. בסופו של דבר - זהירות, ספוילרים - הוא עומד במשימת הרכבת הרובה המבוקש ומסירתו למטילדה, מצליח לחמוק מכדורי האקדח שלה, ללחוש באוזנה של קלרה את אהבתו, לשרוד דו קרב מול מפעילו ולהגיע לנקודת המפגש עם מטילדה. אבל הסוף, כמו הסרט, לא טוב.

העלילה בנאלית וסכמטית. בשביל לחבב מתנקש מקצועי צריך בדרך כלל הצופה להיכבש בקסמי אישיותו המיוחדת או להשתכנע בצדקת מעשיו ושליחותו (להאמין שהוא מהטובים). ב"האמריקאי" קלוני בעיקר נוגה ושתקן, עניין שאחרי אי אילו קלוז-אפים מהורהרים ממצה את עצמו. שום דבר באישיותו של ג'ק אינו כובש או כריזמטי במיוחד, ומאידך גם אינו מנומק ואינו מוסבר. מה, שנרגיש אמפתיה כלפיו כי בסוף הוא אומר באיטלקית-אמריקנית לקלרה הזונה החביבה "אני אוהב אותך" ואפילו הוא מצחקק במבוכה כשהוא אומר את הדברים, שהם אגב מהטקסטים הארוכים שלו בסרט? לא נראה לי.

כיוון שגם בפן המקצועי שום דבר בדמותו של ג'ק אינו מנומק או מוסבר באמת, קשה לדבר על או לקבל את הצגת הדברים כהעצמת הממד המסתורי או בניית האלמנט האפל. התחושה היא יותר שהתסריטאי והבמאי החליטו להסתפק בקווים כלליים, בסקיצה לדמות ולעלילה. כאילו מישהו אמר, בואו נעשה סרט על מתנקש שיוצא למשימה אחרונה ומתאהב בזונה. וזה מה שיצא, לא הרבה מעבר לכך. ועם כל הכבוד לקלוני, ויש כבוד, כמה זמן אפשר להתבונן בצילומי תקריב שונים שלו (פניו, ידיו) כשהוא משייף קנה רובה או מטעין קופסה בכדורים? 

אחרי "תלוי באוויר" השנון, המעניין, רווי הריאליזם וההומור, כולל זה העצמי של קלוני, קשה להסתפק בו בגרסת "המכונאי הצעיר" - זה פוזאי, איטי ומשעמם. קלוני כבר עשה סרטי אקשן שהיו יותר חכמים, מותחים ולבטח יותר מהנים.

שורה תחתונה: סרט איטי עם מעט עלילה והרבה קלוני בדיגום תוגה-נוגה. 

"האמריקאי", מותחן פעולה אמריקני. תסריט: רואן ג'ופה, על פי ספרו של מרטין בות'. בימוי: אנטון קורבין. משתתפים: ג'ורג' קלוני, וילנטה פלסידו, ת'קלה רויתרן, פאולו בונצ'לי, אירינה ביורקלנד ואחרים. אורך הסרט: 103 דקות

עוד על פנאי לחצו