ביקורת קולנוע: זה מסובך

אין ספק שהשנה הקולנועית האחרונה הייתה השנה של מריל סטריפ במטבח. אחרי שנכנסה בטבעיות מקסימה לנעליה של אלילת תוכניות הבישול וספרי הבישול האמריקניים ג'וליה צ'יילד בסרט "ג'ולי וג'וליה", היא עוטה על עצמה עכשיו את דמותה הבדיונית של ג'יין אדלר, פרי דמיונה של התסריטאית-בימאית ננסי מאיירס. אדלר היא קונדיטורית-בשלנית, בעלת בית קפה-מאפייה בסנטה ברברה שבקליפורניה, בקומדיה הרומנטית "זה מסובך". הסיווג "קומדיה רומנטית" מעלה מיד אסוציאציות של צעירים שתועים וטועים, עד שהם מגלים את דרכם אל האושר המשותף. אז זהו, שזה לא בהכרח דווקא כך, וגיבורי הסיפור הרומנטי עתיר הקרואסונים והעוגות הזה כולם כבר אנשים בוגרים ובשלים, שלמדו כבר לקבל את עצמם ואת חייהם, כולל טעויות והודאה בכישלונות, כולל קמטים, קילוגרמים עודפים והשלמה עם אפקט כוח הכבידה (הציוד המקורי כבר לא שוכן, למרבה הצער, במיקומו המקורי). ג'יין אדלר היא כאמור בעסקי האוכל המנחם והטעים - בצקים ומתוקים. היא גרושה בידידותיות מג'ייק אדלר, עורך דין מצליח, פלרטטן וכרסתן, הנשוי בשנית לאמזונה החוסכת בבד בבגדיה, שהיא גם אם לילד מעצבן והיפר-משהו (לא מג'ייק), שהייתה המאהבת שלו עוד כשהיה נשוי לג'יין. לג'ייק וג'יין, הגרושים כבר עשור, יש שלושה ילדים מדוגמים לפי מיטב הקלישאה האמריקנית המוצלחת: בת בכורה שתכף מתחתנת עם אהובה מילדות, שהוא בן בית במשפחה וחנון שכל אמא פולנייה באשר היא הייתה מאחלת לבתה, בן שמסיים את לימודיו בקולג' ובת שתכף מתחילה אותם. כל המשפחה המורחבת הזו אמורה להתכנס בניו יורק לרגל טקס סיום לימודיו של הבן המוצלח. אלא שברגע האחרון, אחרי שכולם משתכנים באותו המלון, מתברר שהאמזונה לא הגיעה והילדים הגדולים כולם מעדיפים לחגוג עם בני גילם מאשר עם הוריהם התרבותיים. וכך נותר צמד הגרושים החינני על הבר עם הרבה יין טוב וזיכרונות נעימים, שמובילים אותם בסופו של ערב למיטה אחת ולתחילתו של רומן. וכאן מסתבכים העניינים. ג'ייק, כאמור, נשוי. האמזונה אף רוצה ממנו ילד, מה שלא ממש הולך להם בקלות ובטבעיות (קצת הומור גם על חשבון אגף הפריות המבחנה). הוא מצדו עייף מתביעותיה שפעם מילאו אותו מרץ והיום ממלאות אותו בעיקר לאות. שלא לדבר על הילד שלה. לא נדבר. אפרופו ילדים: כל שלושת הבוגרים שלהם מתגלים כילדותיים למדי כשמדובר בגירושים בני העשור של הוריהם.


ג'יין מצדה מחוזרת - ונענית לחיזורים - מצד אדם, הארכיטקט המנומס, המעצב מחדש את המטבח בביתה. הוא עצמו גרוש הסוחב עדיין את טראומת כשלון נישואיו, אבל נשבה בקסמיה של ג'יין. ואיך אפשר שלא, כשמגלמת אותה מריל סטריפ, שקורנת וצוחקת - על עצמה ובכלל - וניכר בה שהיא נהנית מכל רגע, החל בטבילת הידיים בבצק המאפים וכלה בהשתטות עם הפרטנרים שלה. וכל אחד מהפרטנרים האלה שרמנטי בדרכו. אלק בולדווין, שמשכלל עד הסוף את דמות האגואיסט המקסים ולא מתבייש בכלום, כולל לא בחשיפת הכרס הפרוותית שלו (יותר מפעם אחת). ומנגד, סטיב מרטין הגבעולי בהופעה מאופקת להפליא כבחור הטוב והדהוי שאין לו בדרך כלל סיכוי מול מופעי זיקוקים של טיפוסים כמו ג'ייק. השלישייה הזו כובשת ומלבבת בכל מצב, ובעיקר כשמאיירס מאפשרת להם לצחוק על כל האבסורדים הקטנים (והגדולים) של אנשים בשלים בסיטואציות כאלה. למשל, כשבולדווין-ג'ייק מודה בקשיי תחזוק האמזונה ובנה או מכה על חטאי כשלון נישואיו, למשל כשסטריפ-ג'יין מבקשת מג'ייק לא להביט בה כשהיא יוצאת באור ממיטתם המשותפת, כי "בעמידה הדברים לא נראים כמו בשכיבה", למשל כשמרטין מתוודה באוזני סטריפ על משבר גירושיו הבלתי נגמר. סנטה ברברה, כמו גם כל המאפים והאוכל, מצטלמת נהדר. גם סטריפ נראית נהדר, והיא סקסית להפליא כולל כל הקמטוטים, החזייה נטולת התחרים שנחשפת והגזרה הרחוקה משלמות. דווקא האמזונה הצעירה והזקורה, המצוידת בגזרה בנויה לתלפיות, מדיפה לעומתה סתמיות סינתטית (מגלמת אותה לייק בל הזכורה, או שלא, מהסדרה "בוסטון ליגל"). זה קצת ארוך מדי, אבל בסך הכול מדובר בסרט חביב, סימפתי ונעים מאוד שמצליח אפילו להימנע ממלכודת הדבש של סוף דביק המשאיר טעם לוואי, שלתוכה נופלות יותר מדי קומדיות רומנטיות. כאן, לגיבורים יש סוף סיפור מתקבל על הדעת (לא מגלה), שהולם את מהלך העלילה כולה, אשר משתדלת להישאר ריאליסטית מתחת לשכבת ההומור והבדיחות.
שורה תחתונה:
סטריפ, בולדווין ומרטין משעשעים וסימפתיים בסנטה ברברה היפה.
"זה מסובך", קומדיה רומנטית אמריקנית. תסריט ובימוי: ננסי מאיירס; צילום: ג'ון טול; הפקה: סקוט רודין, אילונה הרצברג, סוזן פרוול. משתתפים: מריל סטריפ, אלק בולדווין, סטיב מרטין, ג'ון קרסינסקי, לייק בל ואחרים. 118 דקות

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: המתיקות שבתחתית הפאי

לקראת שידור: סרוגים

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס

ביקורת תיאטרון: השוטר אזולאי

ביקורת תיאטרון: לילה במאי