ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס

תשכחו משרלוק הולמס שהכרתם עד כה. שרלוק הולמס החדש, זה שיצרו רוברט דאוני ג'וניור והבמאי גאי ריצ'י בסרט הנושא את שמו, הוא גבר שרמנטי, כריזמטי, מתחכם, מצחיק, שנון, חד כתער בחשיבה ובתנועה, פרוע, מחוצף ונועז. בקיצור, אחד שכיף לבלות איתו, למשל בסרט. הולמס הדמות, שמעצב ומגלם דאוני ג'וניור על פי הפרשנות החדשה והשונה בטבעיות חיננית כובשת ובמבטא בריטי מושלם (עד כדי כך שהוא נשמע קצת כפרודיה על הנושא), הוא הסיבה המרכזית ללכת לראות את סרט המתח-הרפתקאות שיצר הבמאי הבריטי גאי ריצ'י. כן, יש תעלומת מתח שסביבה נרקמת עלילת מרדפים וקרבות אגרופים ויריות בנוסח התקופה, יש אקשן ואווירת מסתורין ששורה על לונדון אפלולית ורוחשת אימה, יש רעים וטובים, מוזיקה מבשרת רעות, פיצוצים ולהבות, אבל כולם משמשים רק כרקע למופע הווירטואוזי של שרלוק-דאוני. ריצ'י מעניק פרשנות חדשה ורעננה לבלש המיתולוגי, גיבור ספרות ותרבות בריטי. המציאות שהוא בורא בעבור הולמס שלו היא קצת קומיקסית, הן באופייה והן בקצב התנהלותה. אגרופים מתעופפים, ראשים מתפצפצים, הגיבור הוא לעתים כמעט גיבור-על, התסבוכות מסתחררות ומותרות בהבזקים מהירים הפולחים את שמי לונדון הכהים, שאינם מתבהרים לאורך כל הסרט. הולמס שנברא לעולם הזה הוא סוג של ילד רע מגודל, עם לב זהב כמובן. הוא יעשה הכול כדי להציל את האנושות, ובאותה נחישות גם יעשה הכול על מנת לסכל את נישואי חברו ושותפו ד"ר ווטסון. הוא יפעל בעורמה, בנבזות ולעתים על גבול הפלילים, אבל למען מטרות נאצלות, נעלות ואנושיות. הוא בז לנימוסים, לגינונים ולקודים של התנהגות מקובלת, אבל עושה תמיד את הדבר הנכון. הוא קליל ושטותניק, אבל גם מבריק ומשקיען, הוא טועה ומועד ונופל ולעתים אפילו מאבד את המכנסיים - ואת כל שאר הבגדים - אבל הוא לומד מכל טעות ומכל חולשה. והוא לא אומר אפילו פעם אחת לאורך כל הסרט אלמנטרי מיי דיר ווטסון. ווטסון בגילומו של ג'וד לאו גם הוא לא רופא מהזן המיושב והמתון. הוא אמנם מתכנן להתחתן ולהתמסד ומאיים על הולמס בפרידה מקצועית, אבל הולמס לא ממש צריך לגרור אותו בכוח להרפתקאותיו, ונראה שלבו גם לא ממש נשבר בכל פעם שהולמס מצליח לתקוע טריז קטן בינו לבין מרי, ארוסתו. ווטסון זה הוא סייד-קיק אולטימטיבי ? חכם, אבל לא יותר מהגיבור הראשי; נכנע לו, אבל לא כסמרטוט; נהנה מקרבות פיזיים, אבל בסוף תמיד שולף אקדח ויורה כי אינו חזק במכות כמו הגיבור; סימפתי וחביב, אבל לא מתקרב לרמות הכריזמה של הולמס.


בפתח הסרט מסכלים הולמס וד"ר ווטסון רצח שעומד לבצע אציל שהוא בעצם התגלמות הרשע, הטוען לכוחות מאגיים ומהלך אימים על לונדון. הרשע נלכד, מועמד לדין ומוצא להורג בתלייה. אלא שמתברר כי הוא קם לתחייה, ושמא בעצם לא מת, וכמת-חי הוא מטיל מורא כפול ומכופל על לונדון ואיום אפל על העולם החופשי כולו. מתברר כי הוא קשור לאיזו אחוות גברים חשאית, כזו שעד הלום פעלה בתום מאחורי הקלעים, אבל עכשיו הוא משעבד אותה אליו ואל תוכניתו המפלצתית להשתלט על הממשל ומשם - מי יעצור אותו. מין תיאוריית קונספירציה עם סממני כתב חידה בנוסח צופן דה-וינצ'י, כמה גופות, אש, דם, יזע ומכות. עלילה סבוכה שדורשת הרבה הסברים שניתנים בקצב מואץ, עם לא מעט חזרות תזזיתיות על סצינות בקליפיות נוסח אם.טי.וי. בסופו של דבר, כנראה, גם שרלוק המחודש, כמו זה הישן, נזקק להרבה עבודת מחשבה, היקש והיסק בפענוח התעלומות, כזו שגם בסרט דורשת כמויות גדולות של מלל. מה שאומר, כמובן, שאם באמת חשוב לכם להבין מה בדיוק פרטי תוכנית הרשע, צריך להיות מאוד קשובים ומרוכזים לאורך כל הסרט. והסרט ארוך. ארוך מדי. העלילה המקושקשת - הבה נודה על האמת - לא באמת מצדיקה את האורך, גם לא כל הטריקים והשטיקים הקולנועיים שריצ'י משתמש בהם, גם אם במיומנות חיננית. הגיבורות שלצד הגיבורים ודאי לא מצדיקות את זמן המסך המוקדש להן. הרבה יותר קל להבין למה הולמס מנסה למנוע מווטסון להתחתן עם מרי מאשר מדוע זה חפץ להינשא לה, ואיירין אדלר, הפושעת שהולמס כרוך אחריה מהעבר, אמנם מספקת לו תירוצים לעשות דברים שונים ומשונים, החל מהתערטלות וכלה בקרבות נועזים, אבל הוא יכול היה לעשות את כל אלה גם בלעדיה. מה שמשאיר אותנו עם שרלוק-דאוני, שהוא, כאמור, הסיבה המרכזית ללכת לסרט.
שורה תחתונה:
שרלוק הולמס שחובבי הבלש לא הכירו מעולם.
"שרלוק הולמס", סרט מתח-דרמה-הרפתקאות. תסריט: מייקל רוברט ג'ונסון, אנתוני פקהאם, סיימון קינברג, בימוי: גאי ריצ'י. משתתפים: רוברט דאוני ג'וניור, ג'וד לאו, רייצ'ל מקאדמס, מרק סטרונג ואחרים. 128 דקות

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת תיאטרון: השוטר אזולאי

ביקורת ספר: אמת

ביקורת תיאטרון: לילה במאי

ביקורת ספר: על תקווה ואהבה

ביקורת קולנוע: סוריאה M