"חתולה על גג פח לוהט" נחשב – כפי שמצוין בתוכניה – למחזהו הטוב ביותר של טנסי וויליאמס, שזיכה אותו בפרס פוליצר (שני). המחזה היה הצלחה מסחרית גדולה כשעלה לראשונה בברודוויי ב-1955 (עם ברברה בל גדי, מיס אלי מ"דאלאס" בשביל רובנו, ובן גזארה בתפקידים הראשיים).

גם הסרט שנעשה בעקבות המחזה ב-1958, עם אליזבט טיילור ופול ניומן, זכה להצלחה עצומה, גם אם לא זכה בשום אוסקר. מאז זכה המחזה להפקות נוספות, ביניהן גרסת טלוויזיה עם ג'סיקה לאנג וטומי לי ג'ונס (1984) ושתי הפקות שעלו בישראל בהבימה (1978 ו-1992, הראשונה עם דליה פרידלנד ואלי כהן והשנייה עם ריטה וברוך דרור). עכשיו עולה החתולה על הגג בבית ליסין, עם מיה דגן ונמרוד ברגמן בתפקידים הראשיים.

ספורטאי עבר, אלכוהוליסט בהווה

לא מצליח לחיות בשלום עם נטיותיו המיניות. צילום: דניאל קמינסקי

המחזה של וויליאמס עוסק בשלל נושאים וביניהם צביעות, אמת ושקר, הומוסקסואליות ומיניות, ועוד עניינים חשובים, אבל לפני ואחרי הכול זו דרמה טעונה על יחסים במשפחה דיספונקציונלית. וויליאמס מציב לפנינו סיר לחץ משפחתי מבעבע, רותח ומתפוצץ, בדרום האמריקאי המהביל.

בריק, ספורטאי עבר מצטיין, אלכוהוליסט בהווה והומוסקסואל שאינו מצליח לחיות בשלום עם נטיותיו המיניות, הוא הבן המועדף על אביו, ביג דדי, עשיר דרומי, הנשוי בלא חדווה לביג מאמא, אשתו המעוכה, המעמידה פני מאושרת. בריק נשוי למגי, אישה נוטפת סקס, ששכבה עם חברו הטוב ביותר – אהובו בעצם – סקיפר, שהתאבד.

לבריק יש אח, גופר, בחור קרתן ואפרורי, שלא מפסיק להשתדל – ולהיכשל – בניסיון לזכות באהבת אביו. הוא נשוי למיי, אישה שחייו הם חייה, ולהם ארבעה ילדים. המשפחה כולה מתכנסת באחוזה של ביג דדי כדי לחגוג לו יום הולדת ובעצם – להתקוטט על הירושה, לאחר שהתברר להם שהוא חולה בסרטן סופני.

העמדות הפנים המשפחתיות

דרמה שלפעמים לופתת וחונקת בגרון. צילום: דניאל קמינסקי

כולם מעמידים פנים במשפחה הזו, מי יותר, מי פחות, מי בעיקר מול האחרים ומי בעיקר מול עצמו. ביג מאמא למשל, מעמידה פני אישה שטוב לה בנישואיה, שבעלה אינו גוסס, שילדיה כולם נפלאים. גופר ומיי מעמידים פנים שרק טובת האב לנגד עיניהם, לא הירושה, לא הזכייה סוף-סוף בהכרה. כולם גם יורקים ומתיזים אמיתות איומות זה בפני זה ובפני עצמם. ביג דדי לדוגמה, על התיעוב כלפי אשתו והסלידה מבנו הנפל גופר.

זוהי דרמה שלפעמים לופתת וחונקת בגרון, לעיתים שולחת אגרוף לבטן, ולכל אורכה היא מרססת על הדרך ציניות, הומור ארסי, נואשות ועליבות אנושית פגיעה. משום כך זה מחזה רלוונטי ונוגע תמיד, ותמיד הוא בראש וראשונה מחזה של שחקנים.

ובהפקה החדשה של בית ליסין, זו בעיקר ההצגה של השחקנים סביב החתולה. אבי אוריה כביג דדי עושה תפקיד נפלא, מלא עוצמה, חמלה, רשעות ופגיעות. הוא שולט בבמה וממלא אותה, ולשיא מגיעים הדברים בסצנת העימות בינו לבין בריק, הבן האהוב-אבוד. נמרוד ברגמן מגלם את בריק במין איפוק מתפורר של הר-געש שבוער מבפנים, ונותן לאוריה קונטרה מצוינת. ברגמן, עדיין לא שם כוכבי, הוא שחקן מוכשר מאוד, וכאן ניתנת לו הזדמנות שהוא מנצל היטב להפגין את יכולותיו.

אבי אוריה בתפקיד נפלא, מלא חמלה ורשעות, ליאת גורן בתפקיד נהדר. צילום: דניאל קמינסקי

גם ליאת גורן כביג מאמא, אישה שבעצם כל חייה עוברת התעללות נפשית, משקרת לעצמה וחיה באשליה, עושה תפקיד נהדר. היא מצליחה להיות מעוררת דחייה וחמלה יחד, מעצבנת ופתטית, נוגעת ללב ומרתיעה. לגורן אגב, זו פעם שנייה ב"חתולה": בהפקה של 92' בהבימה, היא גילמה את מיי. ואגב מיי – גם יעל לבנטל כמיי, ושמעון מימרן כגופר, מפיקים את המירב מתפקידיהם, משכנעים כאנשים דהויים עם שאיפות גדולות ממידותיהם.

מי שאכזבה אותי היא הכוכבת, מיה דגן, המגלמת את מגי. משהו בהופעתה, בחיתוך דיבורה, בשפת הגוף, היה מלאכותי בעיני, נעדר את המורכבות המשכנעת והיצריות הטבעית של הדמות.

מילה אחרונה – וחשובה – על התפאורה: ערן עצמון יצר תפאורה של בית היי-טקי, מין עיצוב מינימליסטי מנוכר, עם הרבה זכוכית וריהוט שחור, שממש לא קשור לדרום האמריקאי והוויליאמסי, שלרגע לא נתנה תחושה של מחנק או מרחץ זיעה. לכן גם הגשם שיורד בסוף, נראה יותר כגימיק מאשר חלק מהעניין.

שורה תחתונה: וויליאמס תמיד שווה, ודאי עם אבי אוריה וליאת גורן.

"חתולה על גג פח לוהט", תיאטרון בית ליסין. מאת: טנסי וויליאמס; נוסח עברי חדש: שלמה מוסקוביץ; בימוי: גלעד קמחי; תפאורה: ערן עצמון; תלבושות: אולה שבצוב; תאורה: קרן גרנק; מוזיקה: אמיר לקנר. משתתפים: מיה דגן, נמרוד ברגמן, אבי אוריה, ליאת גורן, יעל לבנטל, שמעון ממרן וארבעה ילדים (גל גולדשטיין/אדם קולסניק, גיל גודין נווה/ניר פרץ, רוני ראובן/נטע פרץ, נויה מקוב פלדמן/עמית מרקוס). משך ההצגה: שעה ו-45 דקות, ללא הפסקה.

עוד במדור הפנאי של מוטק'ה

חובבי תיאטרון? הצטרפו לקהילת הפנאי והתרבות של מוטק'ה