ביקורת תיאטרון: ימי שלישי עם מורי

מורי שוורץ היה פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת ברנדייס. מעבר לכך, הוא היה התגלמות המושג "מורה לחיים". מיטש אלבום, בעל טור ועיתונאי ספורט בדטרויוט שנהפך לסופר רב-מכר, היה אחד מתלמידיו המושפעים של שוורץ באוניברסיטה. בגללו התמקד בלימודי סוציולוגיה, בעידודו ניסה בתחילה לפתח קריירה של מוזיקאי ובזכותו נהפך לסופר רב-מכר וגילה את המשמעות האמיתית של חייו. "ימי שלישי עם מורי" (הוצאת מטר) הוא הספר שבו תיעד אלבום את המפגש המחודש עם מורהו הנערץ אחרי 16 שנות נתק ושינוי. שנים שבהן הוא נשאב למרוץ המטורף של החיים וביסס קריירה של עיתונאי ספורט, ושוורץ המשיך להעמיד דורות של תלמידים מושפעים ולמצוא את עצמו במאבק האחרון, והמשמעותי מכול, על אופי חייו בצל מוות ידוע מראש ממחלת ה-ALS (טרשת אמיוטרופית צידית) שבה לקה. זהו סיפור של מפגש שהחל מצפייה מקרית של אלבום ב"נייטליין" של טד קופל, בתוכנית שבה התארח שוורץ ודיבר על מחלתו הסופנית. החשיפה גרמה לאלבום לנסוע אל מורהו החולה, למעין "ביקור פרידה", שנהפך לסדרת מפגשים שבועיים קבועים, לשיחות מאירות על החיים ולמסע פרידה ומפגש - פרידה מהחיים ומפגש עם המוות. "ימי שלישי עם מורי" הוא ספר קטן שיצא לראשונה ב-1997 ועורר תהודה עולמית עצומה. כ-110 מיליון עותקים יצאו מאז בעולם, בשפות שונות. בספר, שנהפך למעין מדריך מקוצר, אופטימי ושנון למשמעות החיים, הצליח אלבום לתווך את שוורץ, את השקפותיו ואת תפיסת עולמו למיליונים ברחבי העולם המערבי, שהוקסמו מהפרופסור צלול הראייה, חד האבחנה ורב ההומור. במובן מסוים הצליח אלבום בספר להיות קצת התלמיד שעולה על רבו, שכן "ימי שלישי" הצליח הרבה יותר מספר קטן אחר, דומה ברוחו וזהה במקורו, "מחשבות על החיים" (הוצאת אריה ניר), שהציג את הגיגיו של שוורץ נטו.


אלבום, שבמידה רבה המשיך את הקריירה הספרותית שלו לאור ה"רוחניקיות" של שוורץ ("חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן"), זכה אמנם להצלחה מסחרית מתמשכת, אבל ההבדל בין התבונה של שוורץ - כפי שהוא ציטט - לבין אמירות שלו עצמו ברור. ובכל זאת, במקרה של שוורץ, נחוצה הייתה כנראה ההנגדה שסיפקה נוכחותו של אלבום בספר, כנציג הרוב הממוצע והנסחף במרוץ החיים לבין מורהו בעל האישיות רבת ההשראה, כדי לאפשר לקוראים לקבל ולספוג את שוורץ בגובה העיניים. אחרי הספר המצליח בא גם סרט טלוויזיה מוצלח (ועטור פרסים) ב-1999, בכיכובם של ג'ק למון כמורי והנק עזריה כמיטש. ואחרי הסרט, איך לא, נוצר גם המחזה, שעולה עכשיו אצלנו, בקופרודוקציה של הקאמרי ותיאטרון חיפה, עם יוסי גרבר כמורי ויפתח קליין כמיטש. על פניו, קשה להפוך ספר שהוא בעצם מדריך רוחני לסרט או להצגה. אולם הסרט ניצל את המדיום הקולנועי כדי להעניק ממדים ורבדים נוספים לאמירות שבספר, בפלשבקים עלילתיים, בדמויות נוספות שנוכחותן נהפכה לממשית ועצמאית וכן הלאה. את העיבוד למחזה עשה אלבום עצמו, בעזרת המחזאי ג'פרי הטצ'ר, שעיבד לבמה גם ספרים אחרים. כל כמה שהספר הוא קטן וקצר, הוא דחוס ועמוס באמירות מעוררות מחשבה ורגש. קשה, ובעצם בלתי אפשרי, לנסות ולהעביר את כל זה לבמה במסגרת טווח הקשב של הצופה הממוצע. וכך חוזרת הגרסה הבימתית בעיקרה לסיפור הדיאלוג בין אלבום לשוורץ. רק שתי דמויות נוספות מבליחות לצד הצמד המרכזי: רייצ'ל, ארוסתו שנהפכת לאשתו של מיטש בתפקיד אפיזודי קצרצר (המספק בעיקר אתנחתה מזומרת) ופסנתרן המנגן בירכתי הבמה ומעטר את הדברים בצלילים, במעין סימני פיסוק לטקסט הנאמר.


בניגוד לספר, בהצגה - מתוקף מבנהו של המחזה - המספר והדובר המרכזי המניע את העלילה הוא אלבום. הוא בעצם מספר לקהל את הסיפור, אם תרצו - את תקציר הספר, כשאת שטף הדיבור הישיר לקהל קוטעים קטעי האינטראקציה עם שוורץ. יוסי גרבר כשוורץ שופע קסם ונינוחות, ואמירותיו של שוורץ קולחות מפיו בטבעיות משכנעת, אבל המחזה עצמו, שמגביל את נוכחותו לקטעים שאלבום משחזר בתוך סיפורו, מגביל את כוחו ואת השפעתו. אם הספר היה הסיפור של מורי, המחזה הוא הסיפור של אלבום, וככזה הוא פחות מרגש, פחות נוגע ללב. לא שהספר "ימי שלישי עם מורי" הוא ספר פילוסופיה דגול. אבל הוא גם לא התיימר להיות. הוא בדיוק מה שהוא: מפגש כתוב עם דמות המורה לחיים, אותו אדם חכם שכל אחד מאיתנו רוצה להכיר במהלך חייו, ועדיף בצמתים חשובים, אותו מישהו שיעשה לנו סדר בראש ובלב ויזכיר לנו את הפרופורציות הנכונות בחיים. אלבום הכותב, אולי דווקא בשל הרקע העיתונאי, היטיב לנסח את שוורץ הבלתי אמצעי (אולי אפילו טוב ממנו), ללכוד את ההומור ואת חוכמת החיים שלו באופן שקל כל כך להתמסר להם. כמחזאי (שותף) הוא הרבה פחות מוצלח, ולכן דווקא לאור הצלחתו הקודמת מאכזב. ציפיתי להתרגש, אמרה ביציאה אחת הצופות לבן זוגה, ציפיתי שזה יעשה לי משהו כמו הספר, וזה לא עשה לי. גם לי לא, למרות שקראתי את הספר בהסתייגות השמורה לציניקנים מוצהרים ולמי שסולדים ממדריכי אושר רוחניים למיניהם.
שורה תחתונה:
הצגה סימפתית, בעיקר בזכות שוורץ וגרבר, וזהו.
"ימי שלישי עם מורי", התיאטרון הקאמרי ותיאטרון חיפה. מאת: ג'פרי הטצ'ר ומיטש אלבום; תרגום: רבקה משולח; בימוי: משה נאור; תפאורה: לילי בן נחשון; מוזיקה: רן בגנו; תלבושות: אורן דר; תאורה: אורי מורג; כוריאוגרפיה: מיטל דמארי. משתתפים: יוסי גרבר, יפתח קליין, לירן ספורטה. פסנתרן: נדב רובינשטיין. אורך ההצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: אוניית המגדלור

ביקורת תיאטרון: כסף עובר ושווא

ביקורת קולנוע: זה מסובך

תערוכת יודאיקה טוויסט

ביקורת קולנוע: שרלוק הולמס