במקום דשא: צמחים משתרעים

כרי דשא בחצר הם תענוג תובעני, יקר ולא אקולוגי בארץ שחונה כמו שלנו. כדי שיהיה ירוק, לפחות כמו זה של השכן, צריך לספק לדשא הרבה מים ועוד לא דיברנו על מטלת הכיסוח השבועית, המתישה והמרעישה.

פתרון שמשלב חיסכון במים ובעמל עם גישה סביבתית והרבה אסתטיקה, הוא החלפת הדשא בצמחים משתרעים. נכון שאי אפשר לדרוך עליהם, אי אפשר לפרוש שמיכה ולרבוץ או לשחק עליהם כדורגל עם הנכדים, אבל מאידך הם יתפשטו ללא עזרה וללא צורך לשתול מחדש מדי עונה, לא יזדקקו לגלונים של מים, יכסו שטחים בגינה במרבדים ירוקים וגם יוציאו באביב פרחים צבעוניים, שישמחו את העין ויספקו צוף לפרפרים ולדבורים. 

כמובן שלא חובה לוותר לגמרי על הדשא וניתן לשלב. לאזורים השימושיים והנדרכים יותר, יתאים הדשא, אבל באזורים המוצלים שבהם הוא מקריח ובפינות שלא מועדות למעבר, אפשר לגוון בצמחים משתרעים. את הנמוכים שבהם, אפשר לשתול גם בין ומסביב לאבני מדרך.

בנוסף לחיסכון בהשקיה והבונוס האסתטי, צמחי הכיסוי יגנו על הקרקע מקרינת השמש וישמרו על הלחות ועל האורגניזמים המתקיימים בה, תוך חיסכון בעלויות של חומרי חיפוי כמו טוף, חצץ, חלוקי נחל, או שבבי עץ הנמכרים במשתלות. הצמחים יצרו עניין וגיוון בגינה, ידחקו את מקומם של עשבי הבר ויקטינו את תפוצתם. אפשר לגוון את החלקות בין צמחי כיסוי נמוכים לגבוהים, אך חשוב להתאים את סוג הצמח לתנאי התאורה בשטח. הנה כמה הצעות:

משתרעים בשמש

גזניה    Gazania

חכמה בשמש: גזניה. צילום: עדי כץ

הגזניה על זניה השונים היא מהצמחים המשתרעים הקלאסיים שמגיעים במקור מדרום אפריקה, אבל נדמה שהיה כאן מאז ומעולם וניתן לראות אותם גם בשטחים ציבוריים ופארקים.

זהו צמח עשבוני רב שנתי, שפורח בפרחים צבעוניים ומגיע לגובה של 40 סנטימטר. צריכת המים שלו בינונית עד נמוכה, הוא עמיד לקור ומליחות, אבל דורש אור של שמש ישירה.

כמו מרבית הצמחים המשתרעים, הגזניה היא ירוקת עד, למרות שעלי הצמח בעצם אפורים. כלומר, היא לא תיראה בחורף כמו גיבוב ענפים מיובש. היא צומחת ומתפשטת על שטחים במהירות ועונת הפריחה שלה ארוכה למדי ונמשכת מהאביב ועד לסתיו, כך שהיא נותנת תמורה יפה להשקעה. כדי להתפשט, שולח הצמח ענפים ארוכים המשתרעים ומשתרשים לתוך האדמה, כלומר, עבודה רבה אין איתו, מלבד הגבלה של התפשטותו בעת הצורך, בעזרת גיזום.    

אפטניה Aptenia  ונציץ Lampranthus

אפטניה. צילום: עדי כץ

צמחים משתרעים ממשפחת הסוקולנטים (צמחים בשרניים ואוגרי מים, בהם הקקטוסים), הם פתרון מעולה לגינה חסכונית במים, בשל דרישות ההשקיה הצנועות שלהם. שניים מהם הם האפטניה והנציץ, גם הם במקור מדרום אפריקה, בעלי עלווה שונה אבל פרחים דומים, אם כי בגודל וצבע שונה.

האפטניה הוא מהצמחים שקצב ההתפשטות שלהם הוא המהיר ביותר האפשרי וכמה שתילים שלו הופכים למרבד ירוק תוך זמן קצר. ניתן להרבות אותם מייחורים, כלומר גם ענף ללא שורש יכול להיטמן באדמה ולהיקלט.

עלי הצמח ירוקים ובעלי מראה חי כל השנה, הוא עמיד בשרב ובקרה ומהאביב ועד לסתיו, פורח בפרחים קטנים וחינניים עם עלי כותרת מחודדים, בוורוד זרחני. אם יש גדר ליד החלקה האפטניה תטפס עליה, אבל חיבתה העיקרית היא להשתרעות על הקרקע.

גם לנציץ יש עלים בשרניים, אבל מאורכים ומחודדים בקצה וגם הוא נמוך קומה כמו האפטניה, מהיר צמיחה והתפשטות, חסכוני במים ואוהב שמש. הנציץ עמיד במליחות בקרקע ולכן ניתן לשתול אותו גם באזורים הקרובים לחוף הים. 

משתרעים בחצי צל

אוולוולוס Evolvulus

אוולוולוס. צילום: עדי כץ

אם יש עצים בחצר ואור השמש מתעתע, בא והולך בהתאם לשעות היום, כדאי לבחור בצמחים המותאמים לתנאים הללו, אשר יפרחו גם בהם, כאילו נהנו מאור שמש מלא. אחד מהם הוא האבולבולוס, צמח עשבוני רב שנתי וירוק עד שמוצאו בברזיל. קצב הצימוח שלו בינוני וגובהו מגיע ל-30 סנטימטר והוא זקוק להשקיה ברמה בינונית.

האוולוולוס רגיש לקור ומליחות ולכן כדאי לחסוך אותם ממנו ככל האפשר ולדאוג שהקרקע שהוא נשתל עליה, תהיה מנוקזת. הצמח יכסה את השטח בעלווה ירוקה-אפורה צפופה ואת פרחיו התכולים דמויי הגביע, הנסגרים לעת ערב, יפריח מהאביב ולאורך הקיץ ועד לסתיו.   

ודליה Wedelia

ודליה. צילום: עדי כץ

עוד צמח שישמח לתנאי צל חלקי או לפחות ישלים איתם, הוא הוודליה, שמוצאו במערב הודו. גם הוא צמח רב שנתי וירוק עד ופרחיו הצהובים הקטנים דמויי החרצית, פורחים ברוב ימות השנה. צריכת המים שלו בינונית עד מרובה והוא רגיש לקור, אך קצב הצימוח מהיר והוא צמח שתלטן למדי, שיש לרסן בעת הצורך. גובהו יכול להגיע ל30-40 סנטימטר והוא טוב גם לכיסוי מסלעות.

משתרעים בצל

יהודי נודד סגול Tradescantia

יהודי נודד סגול. צילום: עדי כץ

 [#middleBanner] 

גם את האזורים המוצלים בגינה, יש מי שיכסה. היהודי הנודד, צמח ותיק, חזק, עמיד ורב שנתי, שאנחנו מכירים בעיקר כמי שמשתלשל מעציצים תלויים, יודע גם לנדוד מהר והרחק מהמקום שבו נשתל ולספק שטיח של עלווה סגולה שמגיע לגובה של כ-30 סנטימטר.

באביב ובקיץ הוא יוציא גם פרחים ורודים קטנים עם שלושה עלי כותרת, שתורמים עוד יותר למראהו המשובב ומספקים צוף למיני חרקים. הוא להשקיה ברמה בינונית ורגיש לקור, אבל אם נשבר אחד מענפיו השבירים, תמיד אפשר לנעוץ אותו באדמה והוא כבר ידאג להצמיח שורשים.

פלקטרנתוס Plectranthus

 
פלקטרנתוס. צילום: עדי כץ

הפלקטרנתוס, המכונה גם קיסוס שוודי, הוא צמח משתרע בעל עלים בשרניים ירוקים-אפרפרים, שהפך פופולרי בשנים האחרונות על איי תנועה ובגינות ציבוריות, בשל החוזק והעמידות שלו, הצמיחה המהירה, החיסכון בהשקיה והטיפול המינימלי שהוא דורש.

הצמח גבוה יחסית ובזמן הפריחה מגיע לגובה של כחצי מטר והוא לא ייצור שטיח, אלא חלקה ירוקה שתפרח באביב ובקיץ בתפרחות סגולות מאורכות. היתרון הגדול של הצמח הוא הציטרונלה שפרחיו מכילים, שמן ארומתי חזק שריחו אינו חביב על יתושים. לאחר תום הפריחה, מומלץ לעשות גיזום, כדי לעבות ולחזק.

הצטרפו לקהילת הגינון של מוטק'ה

הכל על קיר ירוק לבית