בקע מפשעתי: לא תמיד חייבים לנתח

בקע מפשעתי, או הרניה, הינו פגם בשרירי הבטן המתפתח בגלל היחלשות נקודתית של הדופן, כאשר התוצאה היא התבלטות מקומית או פתח בדופן הבטן. מצב זה דומה למצב שבו חלקו הפנימי של גלגל אופניים מתבלט דרך קרע בצמיג - שכבות הבטן הפנימיות נדחפות מבעד לפגם ויוצרות התבלטות דמוית בלון או שק. הפגם בדופן הבטן עשוי לאפשר ללולאת מעי או לאבר תוך בטני אחר "להיתקע" בשק ולגרום לכאבים או אף לסיבוכים שידרשו ניתוח.

בקעים שכיחים יותר בגברים, אך קיימים גם בנשים. ישנם בקעים מולדים וישנם כאלה המתפתחים במשך השנים. הטיפול בשניהם דומה. בקע לא יכול לעבור או להשתפר עם הזמן, גם לא בעזרת תרגילים.

בקע מפשעתי יכול להופיע מלידה ועד לזקנה, יותר בגברים. בתינוקות הבקע מולד בדרך כלל, במבוגרים הוא מוגדר כבקע נרכש. מדי שנה מבוצעים בארץ למעלה מ-15 אלף ניתוחים שכיחים לתיקון בקעים שונים הנוצרים במפשעה (שיפולי הבטן), בטבור או בצלקת ניתוח קודם.

רבים מהניתוחים מבוצעים בדרך המסורתית, דהיינו, ניתוח פתוח. בשנים האחרונות קיימת מגמה התופסת תאוצה של ניתוחים זעיר פולשניים שאינם כרוכים בפתיחת הבטן, אלא מבוצעים בדרך הלפרוסקופית. תיקון בקע לפרוסקופי הוא ניתוח שפותח בעשור האחרון ונועד לתקן בקעים או פגמים בדופן הבטן תוך שימוש בטלאי מלאכותי המונח מצידו הפנימי של הפגם. 

במשך שנים רבות היה מקובל כי אבחנה של בקע מפשעתי בהכרח גוררת הפנייה לניתוח. החשש בהשארתו של בקע ללא תיקון היה כי בסופו של דבר הבקע ייכלא ויביא את המנותח לעבור ניתוח בתנאים של ניתוח חירום, עם תוצאות גרועות למדי ואף תמותה.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


מתברר כי חשש זה נבע מהטיה של המנתחים, הרואים בחדרי המיון רק את החולים המסתבכים ללא יכולת להשוות את שיעורם בכלל האוכלוסייה הלא מנותחת. במילים אחרות, השד אינו נורא כל כך, ובהשוואה לתוצאות הניתוח האלקטיבי אין הבדל כל כך גדול בין חולים שנותחו לכאלה שלא נותחו.

בשנים האחרונות בוצעו בעולם מחקרים חשובים שניסו לערער על המוסכמה הזו. במחקר הראשון, שבוצע בכמה מרכזים מובילים בארצות הברית ופורסם בביטאון של ההסתדרות הרפואית האמריקנית (JAMA 2006 Jan 18; 295:285-92.) חולקו 724 גברים בגיל העמידה שאובחנו כסובלים מבקע מפשעתי שאינו מסב להם סבל לשתי קבוצות אקראיות: קבוצה שעברה ניתוח וקבוצה שהייתה במעקב בלבד. בניתוח מדוקדק של התוצאות לא היה למעשה הבדל בין שתי הקבוצות מבחינת איכות החיים, כאב בפעילות גופנית או פרמטרים אחרים. רק שני חולים מהקבוצה במעקב נזקקו לניתוח דחוף בשל בקע כלוא, כלומר סיכוי של 1.8 ל-1000 שנות חיים.

מחקר נוסף, שבוצע בסקוטלנד ופורסם בביטאון יוקרתי (Ann Surg 2006 Aug; 244:167-73), היה דומה במבנהו והראה תוצאות דומות.

ולבסוף, כדי לשים את תוצאות הניתוח בפרופורציה הראויה, מחקר שוודי גדול בדק את התוצאות ארוכות הטווח של ניתוח בקע מסורתי (Ann Surg 2006 Aug; 244:212-9.) . בשאלונים שנשלחו לכ-3000 מנותחים נתבקשו המנותחים שנותחו לפני למעלה משלוש שנים למלא שאלון מפורט על איכות חייהם ודירוג של כאבים במפשעה המנותחת. באופן מפתיע, כמעט שליש מהמנותחים סבלו עדיין ממידה מסוימת של כאבים במפשעה מדי פעם ובמאמץ, ושישה אחוזים תיארו כאבים המפריעים להם מאוד בתפקוד היומיומי. 

בהתבוננות בתוצאות מחקרים אלה ניתן לראות כי כיוון שהסיכון באי ניתוח בבקע שאינו גורם לתלונות ואינו מסב סבל למטופל הוא קטן מאוד ולעומתו מנותחים מדווחים על פגיעה משמעותית באיכות החיים לאחר הניתוח, נראה כי יש להמליץ על ניתוח רק במטופלים שהבקע גורם להם להפרעה ביומיום, או שהוא גדול. במצבים אלה מוצדק "לשלם" את המחיר של אי נוחות לאחר הניתוח, כיוון שהוא נמוך מ"המחיר" שמשלם המטופל באי נוחות בחיי היום יום שלו. 

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה: 

לקהילת בריאות לחצו