בשלות לצאת מהארון: לסביות מזדקנות

בסוף השבוע, רגע אחרי ההכרזה ההיסטורית של ארצות הברית שהפכה את הנישואים החד מיניים לעניין חוקי, התכנסו לראשונה נשים לסביות מבוגרות, חברות ארגון "בשלה", לדון באתגרים העומדים בפני מי שהיא גם אישה, גם בת הגיל השלישי וגם לסבית - במדינת ישראל. "אין מילים לתאר כמה מוצלח היה הכנס", אומרת ד"ר רות ליטווין, מקימת הארגון.  "ובעיקר, זה היה צעד חשוב קדימה. מבחינתנו המהפכה התחילה".

בכנס, "לסביות מבשילות בגיל – כיצד נתבגר בכבוד" שהתקיים במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב, נדונו נושאים כמו "כשהומופוביה ו'זקנהפוביה' נפגשות לטנגו" ו"מימוש עצמי באמצע החיים ובגיל השלישי", הוקרנו סרטים על לסביות מבוגרות ומסען לעתיד ובעיקר נחגגה תחושת ה"ביחד".  התזמון לא יכול היה להיות טוב יותר: "אני מרגישה אושר גדול", אומרת ליטווין על ההכרזה האמריקאית, "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו, כמו שאומרים ואני מאחלת למדינת ישראל שתצטרף לעולם הנאור ולא תישאר במקום האפל".

הפנתרים האפורים ואהבת נשים

"אנחנו באות לענות על צרכי האוכלוסייה הלסבית בגילאי 45 פלוס". רות ליטווין

מאחורי ארגון "בשלה" (שכיום מרכזת אותו נורית ברקאי), עומדת ד"ר ליטווין בת ה-69, גרונטולוגית ופסיכותרפיסטית. עד גיל 31, חייתה רות כסטרייטית לכל דבר, נישאה לגבר והביאה לעולם שלושה ילדים, אבל אז התאהבה באישה. "סיימתי לימודי גרונטולוגיה ועבודת סוציאלית בברקלי קליפורניה והכרתי אישה. נוצר קשר מאוד חם והרגשתי שמצאתי את חברת הנפש שלי. זו היתה אהבה מאוד גדולה".

בהמשך החליטה ליטווין לחזור ארצה, למרות שידעה שאהובתה, סופרת ומשוררת אמריקאית פמיניסטית, לא תצטרף. היא נחתה בחזרה בישראל הפרובינציאלית, עם מטען רעיוני של קידום זכויות מיעוטים שהביאה מברקלי ההיפית. "באתי מקהילה מאוד רדיקלית, ששחורים, הומואים ואינדיאנים החלו להשמיע בה את קולם".

בין המיעוטים שהחלו למחות על אפליה בקליפורניה של אותה תקופה, היו גם בני הגיל השלישי. "הגעתי כסטודנטית למפגש של 'הפנתרים האפורים', ארגון לקידום זכויות מבוגרים בחברה ולראשונה שמעתי על 'גילנות', אפליה נגד זקנים. אגב, בתקופת 'דור הפרחים', בן 30 נחשב לזקן. דיברו שם על היחס למבוגרים כאל אנשים חלושים ואבודים שזקוקים לעזרה. זה מאוד דיבר אלי וידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא הגילנות בעתיד".  

להקים קהילה שתלווה אותנו עד סוף ימי חיינו

"היה לי חשוב שיהיו כאן נשים מכל גווני הקשת". מתוך כנס "בשלה"

ארגון "בשלה", שהקימה לפני שבע שנים ומונה כיום כ-200 חברות, נועד להילחם בשתי החזיתות, ההומופובית והגילנית. "השם הוא דו משמעי. גם הבשלות וגם הזכות לעשות כרצוננו. הרעיון הוא לענות על צרכי האוכלוסייה הלסבית בגילאי 45 פלוס במסגרת חברתית, בתמיכה ובקידום זכויות ולהקים קהילה שתלווה אותנו עד סוף ימינו.

"היה לי חשוב שיהיו בארגון נשים מכל גווני הקשת ואכן יש בינינו כאלה שיצאו מהארון בגיל מבוגר אחרי שנים של נישואין לגבר, לסביות מוצהרות מגיל צעיר, פמיניסטיות, כולן תחת מטרייה אחת. אנחנו עורכות מסיבות וטיולים וחוגגות את החגים ביחד. יש בינינו המון ערבות הדדית ואנחנו דואגות שאף אחת לא תישאר בודדה".

מסגרת כזאת חשובה לדבריה, גם מכיוון שבמסגרות חברתיות רגילות, הן לא תמיד מוצאות את עצמן. "לא קל להיות יוצא דופן. באירועים של מקום העבודה למשל, תמיד היתה לי התלבטות האם להביא את בת הזוג. יש חשש תמידי מהתגובה החברתית. מה יחשבו עלי, איך יתייחסו אלי".

מה הבעיות המאפיינות את ההזדקנות כלסבית?

"כל בעיות הזקנה כמו ירידה בתפקוד, מחלות ובדידות, לצד החוסר במשענת הכלכלית שיש לנשים הנשואות לגבר (שכידוע, תמיד מרוויח יותר ע.כ.). חלק מהנשים האלה לא מגיעות למעמד הכלכלי שהיו יכולות להגיע אליו, כי היו צריכות להתנהל בזהירות במקום העבודה, כדי לא להיחשף ולכן לא יצרו קשרים חברתיים והקידום שלהן נחסם.

"יש המון מורות בבתי ספר שהן בארון, מהפחד הגדול שיפטרו אותן ודברים כאלה קרו. יש נשים שהיו צריכות לעזוב את מקום העבודה כשיצאו מהארון, כי ברגע שגילו שהן לסביות, הן אכלו מרורים.

"בעיה נוספת היא בשירותים שמבוגרים נזקקים להם. עובדות סוציאליות, אחיות, רופאים, מטפלים. יש חשש לחשוף בפניהם את פרטי חיינו, בגלל התגובה הצפויה. בשאלונים הרפואיים שצריך למלא, תמיד מופיע מקום לבן זוג מהמין השני, אין אלטרנטיבה. היינו רוצות שאנשי מקצוע מתחום הגריאטריה, יעברו הכשרה מיוחדת לטיפול באוכלוסייה הזאת, כמו שנעשה במדינות המתקדמות".

לספר לנכד שסבתא לסבית

"הקהילה מאוד משתנה, ומדברים על הנושאים יותר בפתיחות". ככה נראית לסבית זקנה

גם הסטטוס המשפחתי הבלתי ברור יוצר בעיות. "כשאת חולה, לאח שלך, שבקושי נמצא איתך בקשר, יש יותר סמכות לקבל החלטות בעניינך מאשר לאישה שחיה איתך 30 שנה, מכיוון שאין הכרה בנישואים חד מיניים בישראל".

הבדידות, גם היא לעתים מעיקה יותר. "יש הרבה לסביות מבוגרות שאין להן ילדים, כי בעבר זה לא התאפשר במשפחה חד מינית והן נשארו לבד. בשלב הזה בחיים, זה מאוד מורגש. לאחרות יש ילדים מנישואין לגבר, אבל בעקבות פירוק המשפחה והיציאה מהארון, יש סכסוכים ולפעמים נתק עם הילדים. כשיש נכדים, עולה השאלה איך לספר להם על עצמך. איך להסביר לנכד שסבתא לסבית, שהחברה הטובה שלה היא בעצם בת זוג.  

"מעבר לזה, הנושא של הומופוביה חברתית יותר קשה למבוגרות. איפה שאת לא נמצאת עם בת הזוג, שואלים האם זאת אחותך. לומר 'זו בת זוגי', זה לא קל, בעיקר אם את בת 65 ועד לפני שנה חיית עם גבר".  

בעיה כאובה נוספת שגילתה, היא הגילנות בקרב הקהילה ההומו-לסבית עצמה. "זה יותר חריף בקרב הומואים מבוגרים, שמקבלים יחס מאוד משפיל מהצעירים, אבל גם במסיבות של לסביות רואים איך המבוגרות עומדות בצד והצעירות משתלטות על המרחב. גם בקרבנו יש בעיה של קבלת האחר".

אבל היא גם אופטימית. "יש התקדמות, הקהילה מאוד משתנה ומדברים על הנושא יותר בפתיחות. אנחנו מקווים שיתחיל להתפתח גם מחקר על הצרכים הספציפיים של בני הקהילה הלהט"בית המבוגרים והם יוכלו לקבל טיפול טוב יותר בזקנתם. 

"הדור שלי, ה'בייביבומרס', עבר שינוי חברתי לקראת שוויון זכויות לנשים ולמיעוטים והיום אנחנו, בנות ה-60-80, מביאות את הבשורה. בעתיד יצטרפו עוד נשים למעגל ויעלו צרכים נוספים ואנחנו עושות הכול כדי להגדיל את הנראות החברתית שלנו ולהביא את קיומנו למודעות".

איך יוצאים מהארון אחרי גיל 50?

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הצטרפו לקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה