געגועים לדניאל פאר
אין זו קלישאה: דניאל פאר שהלך לעולמו בחמישי האחרון הוא דמות מופת תקשורתית. הוא בהחלט ראוי לחיקוי. אילו צריך היה לשרטט את דיוקנו של איש תקשורת אידיאלי, אין ספק שפאר היה זוכה באחד המקומות הראשונים. כל אחת מהתכונות הרצויות אצל איש רדיו וטלוויזיה הייתה בו.
דיבורו רהוט, שפתו עשירה, ההגייה ברורה, הקצב הולם והבעת הפנים מקשיבה, אך מאופקת. בראשית דרכי בטלוויזיה, בתכנית "כלבוטק" בה השתתפתי, הייתי תולה בו עיניים לחות מערגה. מורי ורבי. אל התכנית הגעתי לאחר שפגשתי ברחוב את פאר, והוא ייעץ לי לפנות למפיק ולעורך חנינא אמוץ ז"ל, ולפלס דרכי לתכנית. כך עשיתי.
עד מהרה גיליתי את סגולותיו הייחודיות של המנחה פאר. סביבו המו ורגשו בעת ההקלטה, לעיתים אף הרימו את קולם המפיקים והעורכים ואף האורחים. פאר לא נטל חלק בשום מהומה דיבורית. הוא הסתגר בעולמו המיוחד במינו. כולו הדר ושלווה.
איש של הוד והדר, איש משפחה מובהק ומסור
דניאל פאר בצעירותו, 1977. צילום: סער יעקב, אתר לע"מ
גם היה מחונן בחוש הומור דק. יום אחד, בתקופה שבה רפי גינת, מנחה כלבוטק, שירש מאוחר יותר את פאר, וזה השתלב גם כן בתכנית בתחקיריו המצוינים, ישבנו שלושתנו באולפן בתום ההקלטה, והכרזנו על תחרות: מי מאיתנו היה מסכן יותר בילדותו? רפי סיפר על אביו, שהיה חשמלאי רוכב על אופניו אחר לקוחותיו, ואימו הייתה נטולת כושר ראייה.
הצטרפתי אני לתחרות המסכנים וסיפרתי שאבי היה פועל בניין קשה יום, אמי ניקתה בתים ואני הייתי ילד חולני שהתגורר בחדר קטן עם הוריו עד גיל 17. היינו בטוחים רפי ואנוכי שניצחנו. ואז נכנס דניאל לתחרות. "לאבי", סיפר, "הייתה חנות"... קטענו אותו רפי ואני, "תתבייש לך", התפרצנו, "ואתה מדבר על מסכנות? בעל חנות זה אריסטוקרט".
דניאל הניח לנו לכלות את התנגדותנו למסכנותו והמשיך בקור רוח אופייני: "החנות של אבא הייתה ממוקמת בפינת בניין צדדי וחשוך בשכונה, ואף לקוח לא היה מסוגל לגלות את החנות ולהגיע אליה"... שתקנו, רפי ואני. הרכנו את ראשנו בבושה והענקנו לו את הפרס הראשון במסכנות. אבל הוא בהחלט לא היה כזה בבגרותו. איש של הוד והדר, איש משפחה מובהק ומסור.
אמו עליה השלום חלתה בסרטן והייתה מאושפזת ב"הוספיס" בבית החולים בהדסה הר הצופים בירושלים. דניאל הבן המסור לא זנח אותה לרגע, והקפיד לבקרה בקביעות ולפקוד את מיטתה ולא להותירה לבדה. גם אם נתאמץ, אין אדם שיוכל לגלות מילת ביקורת אחת על האיש המיוחד הזה. יהי זכרו ברוך.
צילום תמונה ראשית: מתוך אתר לע"מ
פניות לגדעון רייכר - [email protected]
ומה אתם חושבים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה
מדי שנה מושיטים את זרועותיהם מאות אלפי קשישים ומתחסנים כנגד מחלת השפעת, וחיוך של נחת עולה על שפתיהם. הם...
אנחנו נוהגים לשאת את ראשינו בגאווה וקובעים ביהירות: אנחנו עם סגולה, אין כמונו בסביבה. האמנם? ואולי הגיע...
ראש הממשלה בנימין נתניהו חוזר ומצהיר: כל עוד הפלשתינאים לא יכירו במדינת ישראל, לא ננהל איתם משא ומתן...
חיפשתי אדם כמוהו להשוות ולא מצאתי,גם לא ולו רק במקצת
אהבתי את האישד הנל,חבל על לכתו מעמנו לתמיד