האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

כשמיכל דקל החלה לתרגל יוגה לפני עשר שנים, לא עלה בדעתה שפתחה לעצמה שער לחיים חדשים. מיכל, בת 55 היום, תושבת קריית טבעון, היתה אז בעיצומו של מאבק ארוך לכלכל את עצמה ואת שני ילדיה, שגידלה לבד מאז התגרשה. היא התפרנסה מעיסוקים שונים, החל בעבודה בתחום הדפוס, דרך תכנות מחשבים ועד מנהלת אדמיניסטרטיבית של סטודיו לעיצוב תעשייתי. "עבדתי כדי להביא פרנסה הביתה", היא מספרת, "זה אף פעם לא מילא אותי. זו לא הייתי אני. זה היה כלוב של זהב".

כיום, כשהיא מורה מוסמכת ליוגה ומנהלת בביתה מרכז ללימודי יוגה ומדיטציה בשיטת שיבננדה, מיכל יכולה להסתכל על חייה בסיפוק. "אני מאד מחוברת למה שאני עושה", היא אומרת. "אני יודעת ומרגישה שהיוגה מביאה הרבה טוב לאנשים, עוזרת להם לשמור על הבריאות ולשפר אותה, ומביאה להם שקט ושלווה. התחושה הזו, שאני עוסקת במה שאני אוהבת, זו תחושה חדשה בשבילי. זו הרגשה של הגשמת ייעוד, של הגשמת חלום".

היוגה לא היתה ההתנסות הראשונה של מיכל בשיטות אימון מהמזרח. בעבר התאמנה בקראטה (והגיעה לחגורה שחורה) ובאייקידו. "לפני עשר שנים התחלתי להרגיש חולשה גופנית. הייתי מחוסרת אנרגיה וכח, למרות שכל הבדיקות שביצעתי היו בסדר", היא מספרת. "הרגשתי שאני חייבת משהו חדש. יוגה אף פעם לא דיברה אלי, אבל קול פנימי אמר לי ללכת דווקא לכיוון הזה".

כבר מהשיעור הראשון ביוגה בשיטת שיבננדה, יצאה מיכל ב"סוג של אופוריה", כדבריה. "זה היה נפלא, תחושה שהגעתי הביתה. המשכתי להתאמן במקביל גם באייקידו, אבל בשלב מסוים, אחרי סדנת מדיטציה, החלטתי להתמקד רק ביוגה".

"התחושה הפיזית השתפרה, ואיתה התחושה הנפשית"

"עם הזמן היוגה הפכה לדבר שאני הכי אוהבת לעשות. היא הביאה לי המון סיפוק ושמחה ושינתה לי את כל החיים. התחושה הפיזית השתפרה, ואיתה התחושה הנפשית - התמלאתי באנרגיה, בתחושת בריאות ובחיוניות. כל ההסתכלות שלי על החיים נעשתה הרבה יותר חיובית ואופטימית".

לאחר מספר שנות תרגול החליטה לעשות צעד קדימה, ויצאה לקורס מורים ליוגה בצפון הודו. "זאת היתה חוויה משנה חיים", היא מספרת. "חיינו במשך חודש באשרם בהימלאיה, צפונית לרישיקש, על גדות נהר הגאנגס, שזרם ממש בחצר.

"קמנו כל בוקר עם שחר, תרגלנו יוגה ומדיטציה, אכלנו ארוחות צמחוניות. מהבוקר עד הלילה היינו בתוך עולם היוגה. המקום עצמו מדהים ביופיו, אבל התנאים הפיזיים לא היו פשוטים. מים חמים יש רק לפעמים והתאורה מאד נמוכה, אבל האנרגיה היתה גבוהה מאד. מגיעים לקורס הזה אנשים מכל העולם, וזה מדהים. חזרתי משם אדם אחר".

גם אחרי קורס המורים האינטנסיבי, לא העזה לקוות שתוכל לשמש כמורה ליוגה. "התייחסתי לקורס כאל חוויה מיוחדת, התנתקות זמנית מהחיים. לא האמנתי שאוכל באמת ללמד, שיהיה לי זמן, שאני בכלל מסוגלת". היא חזרה למקום העבודה שלה, שהצריך נסיעות ארוכות ושעות עבודה מתמשכות ודלות במשמעות, אך הניב משכורת קבועה, רכב חברה ותחושת ביטחון.

"הבנתי שאני לא מוכנה לעבוד בעבודה שאני לא מחוברת אליה"

 מיכל דקל בפעולה

כשהמורה שלה ליוגה נסע לחו"ל לתקופה ארוכה, התבקשה מיכל למלא את מקומו. כך נאלצה לקפוץ למים הקרים ולהתחיל ללמד. לפני כשנתיים, יצאה לקורס מורי יוגה מתקדם, הפעם באיי בהאמה. "האשרם ממוקם על חוף האוקיינוס, מקום מדהים ופסטורלי עם חול לבן ועצי קוקוס", היא נזכרת. "הקורס היה מאד מאתגר ואינטנסיבי. למדנו הכל בצורה יותר מעמיקה, וזאת היתה התנסות עמוקה ומעניינת. כשחזרתי, החלטתי שהחיים שלי לא יכולים להמשיך להתנהל כמו שהיו.

"הבנתי שאני לא מוכנה לעבוד יותר בעבודה ששואבת לי את החיים ושאני לא מחוברת אליה. לקחתי את עצמי ליום האחרון בחיי, והבנתי שאני רוצה להסתכל אחורה ולהרגיש סיפוק. להרגיש שמיציתי את היכולות שלי. שהגשמתי את הייעוד שלי. לא רציתי להסתכל אחורה ולראות שהעברתי את החיים ב'להסתדר' וב'לשרוד'".

השינוי לא קרה ביום אחד. "זה היה תהליך, אבל בשלב מסוים אמרתי 'זהו'", משתפת מיכל. "הבנתי שאם אני ממשיכה כך, אהיה חולה. באוגוסט 2014 עזבתי את העבודה ויצאתי לדרך".

- איך היתה ההרגשה?

"זה היה מאד מפחיד ועדיין מפחיד, אבל גם ממלא אותי אושר גדול. היוגה כעיסוק המרכזי בחיים גורמת לי להתמודד עם עצמי, מעמידה מולי מראה של כל הפחדים וההתלבטויות וזה מאתגר, אבל נהדר".

ממליצה להגשים חלום למי שיש דחף פנימי חזק

לפני מספר חודשים פתחה מיכל מרכז ללימוד יוגה בביתה הציורי שבטבעון, ולאחרונה הגשימה חלום נוסף: בקשתה להיות מוכרת כ'מרכז עמית' - תואר מטעם מרכז שיבננדה הבינלאומי, המכיר בה כמורה מוסמכת בשיטה - אושרה. 

- היית זקוקה לבשלות של הגיל כדי לעשות את הצעד?

"יכול להיות, וגם לעובדה שהילדים שלי גדלו. אבל היום אנשים מגשימים חלומות בגיל צעיר יותר, מחפשים את הייעוד שלהם בעבודה, יותר מהדור הקודם שחיפש בעיקר משרה קבועה ומסודרת".

- את ממליצה גם לאחרים לעזוב את המוכר והבטוח לטובת החלום?

"רק למי שיש דחף פנימי חזק. להיות עצמאי זה לא תמיד פשוט - בטח לא בהתחלה, גם מבחינת הביטחון הכלכלי - אבל אם מסתכלים על החיים מנקודת מבט של מיצוי עצמי והגשמה, זו הדרך. חשוב לציין שנעזרתי באנשים לאורך כל התהליך, זה לא נעשה לבד. לקחתי קורסים בהתפתחות אישית והתחברתי לאנשים שכבר חיים ככה". 

יש לקחת בחשבון, לדבריה, גם את הסביבה הקרובה שתושפע מהשינוי. "אתה משנה את החיים שלך, אבל גם של אנשים סביבך. לבת הצעירה שלי, שעדיין גרה בבית, זה לא קל. היא מעריכה את הצעד שעשיתי, אבל יש ימים שהיא לא יכולה להסתובב בבית, כי כל הסלון משמש כסטודיו ליוגה".   

היום שבו התקינו על דלת ביתה את השלט של "מרכז עמית שיבננדה", היה עבורה יום של ניצחון. "מאד התרגשתי", היא אומרת. "זה סוג של חלום שלא היה סיכוי שיתגשם, והנה הוא מתגשם. אני מאמינה שזו תוצאה של תהליכים פנימיים וחיצוניים, התכווננות ורצון גדול, שהביאו לכך שאני מתעסקת היום בדבר שאני הכי אוהבת, ויכולה להביא את הטוב הזה גם לאחרים".

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: [email protected] את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

להגשים חלום: פיצריה משפחתית בגיל 77

נהגת המונית שעושה לנהגים בית ספר

להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60

הנשים שפצחו בקריירה שנייה כנהגות אוטובוס

האישה שהפכה מעובדת סוציאלית לשחקנית וסופרת

להגשים חלום: תרמילאית בת 64

אל תשכחו לסלוח לעצמכם
איך מתמודדים עם כעס ועם רגשות שליליים

מדיטציית חיבוקים תשפר את יומכם

הצטרפו לקהילת התעסוקה של מוטק'ה!