האם אתם עיוורי צבעים?

צילום: Shutterstock 

דמיינו לכם עולם נטול צבע. עולם בשחור-לבן, כמו בסרט של צ'רלי צ'פלין או בערוץ הראשון של שנות השבעים. יש אנשים שזהו עולמם, והסיבה היא עיוורון צבעים חמור ונדיר. מעבר להפסד של חלק ניכר מהיופי בעולם, חווים האנשים הללו קושי בהתמצאות, ולעתים אף חשופים לסכנות - בפני הרמזור המתחלף בצומת, מול הנתיבים הצבעוניים במפת הרכבת התחתית או בקריאת אזהרות המודגשות באדום.

עיוורון צבעים בגרסתו הקלה הוא הפרעה תפקודית שכיחה הפוגעת בארבעה עד עשרה אחוזים מהאוכלוסייה, ולרוב היא מולדת. אצל מרבית הלוקים בה הראייה תקינה מבחינות אחרות, ולפעמים הלקות אינה גורמת לבעיות, עד כדי כך ש-20-33 אחוז מעיוורי הצבעים הבוגרים, כך מצא מחקר, אינם מודעים לה כלל.

אנחנו רואים צבעים באמצעות תאים הרגישים לאור ונקראים מדוכים, שנמצאים ברשתית העין. המדוכים אחראים לקליטת צבעים, כלומר מגיבים לאורכי גל שונים של אנרגיה אלקטרומגנטית. הם משתנים על פי הפיגמנט שבהם. יש הרגישים לכחול ויש לירוק או לאדום. המידע מהתאים הללו מגיע למוח, שמפענח אותו ומקודד על הציר שבין הניגודים אדום-ירוק וצהוב-כחול.

עיוורון צבעים נובע מירידה בצפיפות הפיגמנט הרגיש לאור במדוכים, מאובדן שלהם, מהפרעה בהולכת המידע למוח או מפגיעה ברקמת המוח המעבדת את הנתונים. התופעה שכיחה יותר אצל גברים, שמונה עד עשרה אחוזים מהם לוקים בה, לעומת כחצי אחוז מהנשים, מסיבות גנטיות.

הלקות עוברת לרוב בתורשה, גם מהורה שהוא רק נשא, אך יכולה להיווצר גם במהלך החיים בשל נזק למערכת הראייה כתוצאה מחבלה, מדלקת קרום המוח, מגידולי מוח, מסוכרת ועוד. עיוורון של אדום-ירוק, הוא בעיקר מולד, ועיוורון כחול-צהוב מופיע יותר בגרסה הנרכשת. יש המדברים גם על עיוורון צבעים סביבתי או תרבותי, שמופיע אצל אנשים שגדלו בסביבה שבה לא היה בנמצא צבע מסוים או ששמו היה זהה לשם של צבע אחר.

בעיוורון צבעים מולד, מבחינים בשלוש דרגות חומרה. הראשונה היא מונוכרומטיות, שהיא מצב נדיר של חוסר יכולת מוחלט להבחין בין צבעים, ולמעשה ראייה בשחור-לבן-אפור. ההפרעה נובעת מפגם במדוכים או מהיעדרם. אצל אנשים כאלה, פגועה לרוב גם חדות הראייה, והם סובלים מסנוור יתר.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

הדרגה השנייה היא דיכרומטיות (או דו-צבעיות), שבה אחד משלושת מנגנוני צבעי הבסיס פגום או לא מתפקד. הלוקים בה מבחינים בקשת גוונים מוגבלת ועיוורים לצבעי התחום האדום, הירוק או הכחול.

הגרסה הנפוצה והקלה יותר, טריכרומטיות, או "דלטוניזם" על שם הכימאי האנגלי ג'ון דלטון, עיוור הצבעים שתיאר אותה מדעית לראשונה, שבה יש ירידה בהבחנה בין אדום לירוק או בין כחול לצהוב.

עיוורון צבעים מאובחן באמצעות כמה מבחנים, בהם מבחן אישיהארה היפני, המשתמש בלוחות ובתרשימים צבעוניים, במספרים או בספרות צבעוניים על רקע נקודות צבעוניות וכד', תוך הקפדה על תאורה המחקה את אור השמש.

לעיוורון צבעים אין טיפול, אבל חשוב לאבחן אותו ולהיות ערים למגבלותיו, כדי לא להיקלע למצבים בעייתיים.

רוצים לדעת אם אתם סובלים מעיוורון צבעים? למבחן שבו תוכלו להעריך את הישגיכם בתחום ראיית הצבעים: לחצו

עוד על בריאות העין:

לעצור את הגנב השקט

לראות טוב גם בגיל מבוגר