הדרך אל האושר

נהוג לחשוב שרוחניות וחוש הומור אינם הולכים יד ביד. רפיק ידידיה, או בשמו הקודם תמיר קמחי, מכוכבי התקשורת של שנות השמונים והתשעים והיום "סוג של גורו", כפי שהוא מגדיר את עצמו בקריצה, מוכיח בספרו החדש, "מאושר בחלקו" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), שאפשר להיות "רוחניק" אבל גם ציניקן, משעשע ובעל הומור עצמי שובה לב.

הספר, המגולל אנקדוטות מחייו הנפתלים, שורה של כישלונות מפוארים לצד התפכחויות ותהליך של למידה מתמדת, נקרא בנשימה אחת. לא יומרני ולא מעיק, גם בחלקים הרוחניים, הוא קליל ומבדר רוב הזמן, מספק הצצה לחייו של מגיש שעשועונים מתוסכל שגילה את הרוח, לצד תובנות מעניינות לחיים.

לפני שנהפך לרפיק היה תמיר קמחי (45 ונראה צעיר בהרבה מגילו), יליד באר שבע, ילד צנום וקטן קומה, בן להורים גרושים, שנלחם על הכרה חברתית כמצחיקן של החבר'ה. בצבא שירת כמפיק, שדר ועורך מוזיקלי בגלי צה"ל, ומשם התגלגל לעולם התקשורת כמגיש של "תוסס" בערוץ הראשון בתחילת שנות התשעים, של תוכנית התרבות "מטרונום" בכבלים ו"טלסקופ" בערוץ 8 וגם של תוכנית הלייט נייט הראשונה בישראל, "36 בלילה", אותה הגיש ממיטתו.

בהמשך צילם את סדרת המסותע "חוצה ישראל" על כביש שש ואחר כך את "אופטימיות קוסמית", שעסקה במטיילים ישראלים בהודו, שתיהן שודרו בערוץ 2, ואת "הדיבר האחד עשר" ששודרה בערוץ 10. בבחירות לכנסת ה-15 ב-1999, צילם, ביים וערך את תשדירי מפלגת "עלה ירוק" הדוגלת בלגליזציה של סמים קלים. רפיק היה ממקימיה, והוצב אז במקום הרביעי ברשימה.

המסע הרוחני שלו, שהחל בצלילה בחופי סיני באמצע שנות התשעים ומפגש עם הבלתי נודע שבמצולות, נמשך שנה אחר כך בפונה שבהודו, באשראם של הגורו ההודי אושו. שם התוודע קמחי למדיטציה, שהפכה עבורו לדרך חיים, ולטנטרה, תרגול במיניות ללא אורגזמה. את הטנטרה נאלץ לבצע באחת הפעמים, כפי שהוא מתאר בקטע מצחיק במיוחד, עם אישה אוסטרית עבת בשר ושעירה, שהעבירה לו שיעור מאלף באינטימיות.

אצל אושו הוא גם קיבל את שמו הסניאסי (סניאס הוא תלמיד רוח). "רפיק?", הוא מתאר את המפגש עם השם החדש, "הסתכלתי שוב ושוב על האותיות בתעודה שקיבלתי, מחפש אולי נפלה שם טעות. לא הבנתי איך דווקא עלי נגזר הפריד-אל-אטרש הזה... כל כך רציתי שם הודי מתנגן, 'קרשנמורטי', 'צ'אנדרה', 'רישי'... ובמקום זה קיבלתי שם של ערבי".

מאושר, על פי רפיק, יש לדעת, לא בא מהמלה "אושר", אלא מהמלה "אישור". להיות מאושר לדבריו, הוא לדעת לאשר את מה שקורה לך, את הטוב כמו את הרע. חייו שלו, כך ניתן להתרשם מהספר, היו רצופי אכזבות ומצבים מביכים ואבסורדיים למכביר. משעשועון טלוויזיה כושל ומגוחך שנאלץ להנחות, שעליו כתב, "מעולם לא הכאיבה לי המסכה שעל פני כמו בהפקה הזאת", דרך ניסיון למצוא את מזלו בלוס אנג'לס שהסתיים בקריירת ניקוי שטיחים ושיבה ארצה עם דלקת בשן בינה, נטישה כואבת של חברתו לחיים, תלאות מסע שלומיאליות בהודו, הופעות הזויות בתקשורת ויוזמות גרנדיוזיות שהתנפצו אל סלע המציאות. סיפורים קשים, שמכל אחד מהם למד שיעור.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

את עצמו הוא מתאר כלוזר מסורבל אך יהיר, הסובל מ"תסמונת פיטר פן", מסרב להתבגר ונקרע בין משיכתו לנשים בוגרות, "אמיתיות" (כמו ונדי בסיפור פיטר פן), ללוליטות צעירות וחצופות (טינקרבל), מכור לסיגריות, לסמים קלים ולסקס. דמות שנקרעת בין הנזיר הסגפן והמתבודד לחסיד תאב החיים. בין הביישנות לרצון להתבלט, בין הכמיהה לזוגיות לבין הפחד ממחנק.

כתיבת הספר החלה מסיכום ביניים של חייו שערך לפני שש שנים בטבלת "אקסל", שאליה הזין את תחנות חייו המרובות. הוא מצא שמדי שנתיים הוא מחליף את מקום מגוריו, מדי חמש שנים מחליף אישה ומדי עשור את הקריירה, ובעיקר שמכל משבר שעבר הוא החכים ולמד, או כפי שהוא אומר "זה זה זה". במילים אחרות, מה שיוצא אני מרוצה.

ההומור, הכנות והאבחנות הדקות של הכותב הופכים את הספר למסע רוחני, אך נטוע בקרקע. הספר יעורר הזדהות בכל מי שסובל מאישיות מסוכסכת ורבת ניגודים וקוצים בישבן, ואף תקווה לא מעטה למציאת נחת ושלווה, עוד בגלגול הזה.

מאושר בחלקו, מאת רפיק ידידיה, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 368 עמודים, 96 שקלים

עוד על מודעות וחשיבה חיובית:

לגלות את האור הלבן

לזהות את הכוחות שבתוכנו