החלטתו של עמוס עוז ראויה לוויכוח

גדעון,,,

עשה טובה לעצמך.

בגילך להמשיך להתרגז משטויות של אחרים?

נו ברצינות.

ובכלל לבטח ידוע לך על שלושה אפשרויות של בחירה.

בעד,,,נגד,,,נמנע.

אז מה מפליא אותך,,,

שבחרו ל''התעלם'' [להימנע מלהגיב],,,

זה מקובל ביותר.

מר רייכר הנכבד,

בראש דבריך על הסופר עמוס עוז כתבת,ואני מצטט: "הסופר הכריז על החרמת אירועי משרד החוץ בעולם..." 

ואני תמה ושואל: "הגם עמוס עוז במחרימים"?

האם לא די לנו בחרמות ובהחרמות המגיעות אלינו בימים אלה מצד גורמים אירופיים שונים ? האם אנו צריכים שגם מתוכנו יקומו אנשים ויוסיפו חרם על חרם ?

בתקופה זו,שומה עלינו להימנע מצעדים קיצוניים של חרמות והחרמות מבית - ולהשאירם לימים אחרים.

לעניות דעתי, עמוס עוז טעה טעות קשה ונהג באופן מחפיר כלפי מדינת ישראל, אזרחיה וקברניטיה. מדובר בצעד מקומם שמצביע על תפיסה מעוותת של מהות הדמוקרטיה בישראל. לא מתאים לו, לסופר האומלל והמתייסר, העמדה הפוליטית של הרוב הלגיטימי בכנסת, אז הוא מחרים את משרד החוץ ואירועיו, כלומר מחרים את המדינה. 

העמדות הפלסטיניות מקדמת דנא ידועות לו מצוין ומהות הסכסוך הישראלי-ערבי ומורכבותו המסובכת מתחילת המאה הקודמת אף היא נהירה לו היטב. זאת ועוד, כיום דומני שלית מאן דפליג שהנטייה הרווחת והמוצהרת ב"רחוב הפלסטיני" היא פשוט לסלק את היהודים כולם מארץ ישראל - במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב - לאפשר לנו לחיות כאן תחת שלטונם. גם הקולות השפויים, לטעמנו, בקרב ההנהגה הפלסטינית אינם מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על "זכות השיבה" והם ממאנים בעקביות מטורפת להכיר בזכותנו להתקיים כמדינה יהודית. הוסיפו לכך את המימד הדתי הקיצוני בקרב פלסטינים רבים באיו"ש והחמאס בעזה(וכי עמוס עוז אינו מודע לכך?) ואת ההסתה הנוראית מטעמה של הרשות הפלסטינית עצמה, הנמשכת אגב מאז עידן השוטים של הסכמי אוסלו וגם בתקופה שלאחריהם ועד היום, והרי לכם מדוע החלטתו של עוז מקוממת מאוד וראוי, לדעתי, לבוז לה.

ואף אני עשיתי מעשה: החלטתי זה כבר, בצוותא עם אנשים נוספים, להחרים את ספריו של עמוס עוז ולבכר סופרים אחרים וספרים אחרים. מותר לנו. צעד קטן וסמלי וחוקי. פשוט ולעניין. זכות יסוד היא של האדם הפרטי להשליך לפח האשפה הוירטואלי רעיונות נואלים וגם ספרים של "הוגי דעות" וסופרים כדוגמת עמוס עוז. עמוס עוז, יהודי כמוני וכמוכם, יהודים קופים וחזירים שיש להשמיד אותם בחרב רק משום שהם יהודים (כמובן, רק לפי שיטת חלק גדול ממאמיני האיסלאם בארץ ישראל) ויהודים בעלי רגליים מטונפות (אליבא דגירסת אבו-מאזן) ויהודים שמותר לפוצץ אותם ולרצוח אותם בשם הרעיון הפלסטיני הלאומי ובשם "מדינה פלסטינית" שמעולם לא הייתה קיימת בעבר ואשר בנוגע אליה מתקיים ויכוח נוקב.

אגב, חידה לקוראי "מוטקה" החביבים: מי העניק לפני שנים אחדות ספר מפרי עטו (עם הקדשה "מרגשת" ואיחולים לבביים לצאת לחופש) לברגותי הרוצח המתועב, שידיו מגואלות בדם יהודים חפים מפשע, המרצה עונש של מאסר עולם בישראל? ניחשתם נכון, בינגו! קבלו אותו, יפה הנפש המתייסרת לנצח, בן דמות היגון ואביר המילים המכובסות והמלוקקות, מר עמוס עוז.  

כך רואה אני את הדברים, ואין נפקא מינא כעת האם על משרד החוץ להגיב או לא להגיב. חבל לתת לו תשומת לב מיותרת למתייסר המקצועי. ומשום כך, לדעתי, ראוי להחרים את עמוס עוז ולבוז לו. וכך אני נוהג וכך, שמחתי להיוודע, נוהגים גם אחרים. ובלי שמץ מהפוליטקלי-קורקט הנואל של גדעון רייכר. עזבו אותי מ"סופר מחונן" ומסופרלטיבים ספרותיים ואישיים אחרים. את עמוס עוז חייבים להוקיע, והנה אני עושה זאת בשם חופש הביטוי וחירות המחשבה ודרור המחנות העולים וליברליות התפיסה האינדיבידואליסטית.