הנשים שהפכו לדיילות אוויר בגיל 50 פלוס
לנאוה ולסיגל היו קריירות מצליחות שהושגו אחרי שנות עבודה רבות ותארים אקדמיים. שתיהן באמצע שנות החמישים לחייהן, נשואות באושר, אמהות לילדים בוגרים ועד לפני שנים ספורות ניהלו חיי שגרה על המסלול בית-עבודה. אבל אז, ממש באמצע החיים, הן החליטו לעזוב הכל ולהפוך לדיילות אוויר ב"אל-על". איך זה קרה ולמה? שוחחנו איתן וביררנו האם מדובר בהגשמת חלום או בתפנית מקצועית בלתי שגרתית.
את נאוה וייס, 56, אני תופסת שעות אחדות אחרי שנחתה בארץ מבוסטון. וייס, בהכשרתה יועצת ארגונית, שירתה שנים רבות בחיל המודיעין, שלאחריהן פרשה ופנתה ללימודי אימון אישי. "פתחתי עסק בבית והיו לי הרבה מתאמנים", היא מספרת, "אבל הבנתי שאני לא בנויה לעבודה כעצמאית, אז עברתי לעבוד ברשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול. לאורך כל הדרך טיילתי בחו"ל, אני אוהבת את זה שעולים למטוס, מתיישבים ונרדמים והופ -מתעוררים בארץ אחרת".
לאחר זמן מה הועברה הרשות הלאומית למשרד לביטחון פנים, ונאוה החליטה לפרוש. "החלטתי שאני לא עוברת כי אני סולדת מפוליטיקה", היא אומרת. "באותו זמן חברה שלי שבתה דיילת אמרה לי שבאל-על מקבלים דיילות בנות חמישים ומעלה. חשבתי שזו הברקה ושילוב מנצח עבורי: גם עבודה עם אנשים, שזה מה שאני הכי אוהבת, וגם לטייל בחו"ל שאני ממש ממש אוהבת, אז מה יכול להיות יותר מוצלח מזה?".
וייס שלחה קורות חיים והחלה את תהליך המיון. "תוך כדי גיליתי עוד דיילות בגילי וזה היה מעודד בהחלט. תהליך המיון היה רציני ומאתגר. לאחר שהתקבלתי לקורס גיליתי שהוא מושקע ברמות. לא היה לי קשה לחזור ללימודים כי אני תלמידה נצחית, אבל הקורס עצמו היה לי מאתגר כי הוא מאוד אינטנסיבי - שפה חדשה, הרבה פרטים, הרבה פרוצדורות, מבחנים כל יום והכל בסטנדרט מאוד גבוה". קורס הדיילות משלב גם התנסויות שהן למעשה טיסות התבוננות. "בכל פעם שעליתי על טיסת ניסיון הבנתי עד כמה אני רוצה את זה", היא נזכרת.
"החברה הכי טובה שלי בקורס דיילות הייתה בגיל של הבת שלי"
"אני כל כך נהנית, הולכת במטוס ומחייכת". וויס, צילום באדיבותה
לאחר שסיימה את הקורס החלה וייס לעבוד כדיילת, ומאז, לדבריה, מרוצה מאוד מחייה החדשים: "אני כל כך נהנית, אני הולכת במטוס ומחייכת כי אני המאושרת באדם. אני מאוד שמחה כי זו עבודה כיפית ומתגמלת, לאו דווקא כלכלית אלא רגשית, והאמת שהיא שומרת אותי ברמת אנרגיה טובה", היא אומרת בהתלהבות גלויה. עם זאת, היא מודה שלהיות דיילת מעולם לא היווה חלום עבורה. "היה לי מסלול נורא רגיל: צבא, לימודים, עבודה. בצעירותי הייתה לי חברה דיילת אבל זה לא סקרן אותי".
איך את מסתדרת עם הדיילות האחרות שצעירות במחצית מגילך לפחות?
"אנחנו, הדיילות המבוגרות, קוראות לעצמנו המנוסות", היא צוחקת. "החברה הכי טובה שלי בקורס הייתה בגיל של הבת שלי. אני מסתכלת על האדם כאדם ולא על הגיל. יש מה ללמוד לפעמים מהצעירים. הבת שלי בת 24 והבן שלי בן 28 טובים ממני בהרבה דברים. אני שמחה ללמוד מהצעירות שיש להן יותר ותק בדיילות ממני. אבל בסוף אנשים הם אנשים, עם חלק אני מסתדרת יותר טוב ועם אחרים פחות, כמו בחיים, אבל 90 ומשהו אחוז מהצוותים הם אנשים מדהימים, נחמדים, עם מוטיבציה ורצון להצליח בעבודה".
בהמשך וייס מציינת שהצד הכי טוב של העבודה עם דיילות צעירות הוא "שהעבודה עם הצעירות משאירה אותי צעירה לנצח".
איך מגיבים הנוסעים אליך?
"אני חושבת שאנשים מתייחסים יותר בכבוד, כי הם לא יכולים להגיד לאישה בגילי 'בובה, תביאי לי'. גם אני מרגישה שלגיל שלי יש יתרון מבחינת הגישה לאנשים. אני יכולה בהחלט להתמודד עם נוסעים ולהבין אינטראקציות, יש לי יותר סובלנות והבנה של קשיים, ראיתי בחיי דבר או שניים. יש אתגרים עם נוסעים כי אנחנו בני אדם, וכל אחד מביא את הדברים איתו, אבל אני ממש אוהבת את הרגעים שבהם אני מצליחה להעלות חיוך על פניו של נוסע מאוכזב".
בני משפחתה של וייס התלהבו, לדבריה, מהקריירה החדשה שלה, ובקרוב הם מתכננים לבדוק איך יוכלו לטוס ביחד. בנוסף, היא אומרת שהעבודה החדשה הקלה על תופעת הקן המתרוקן. "שני הילדים שלי עזבו את הבית, והעבודה החדשה מילאה מחדש את החיים. גם לאל-על יותר קל מהבחינה הזאת, כי אני לא כמו הצעירים שיש להם ילדים והם עסוקים בלהחליף טיסות, אני מקבלת מה שנותנים לי בלו"ז בבחינת 'מה שיוצא אני מרוצה'".
יש לך יעד מועדף לטיסות?
"עוד לא הייתי במספיק מקומות בעולם כדי להשיב על זה, אבל אני מאוד אוהבת את יפן ומחכה שהקו ליפן ייפתח ואעבוד בו".
"ביום שאפסיק לחייך מטיסות כבר לא אהיה בהן"
הכל התחיל כשניסתה לרשום את הבת שלה לקורס דיילות. סיגל גראפי, צילום באדיבותה
עד מתי את מתכננת להיות דיילת? או שיש לך תוכניות לקריירה שלישית?
"נוסעים אומרים לי לפעמים 'איך את עוד מחייכת?' ואני מסבירה שאני צעירה כדיילת ובכלל, יש לי הסכם עם עצמי שביום שאפסיק לחייך מהטיסות אני לא אהיה בהן. כרגע יש לי חוזה לחמש שנים ועוד לא עברה שנה, אז אני מתכוונת לממש אותו, להיות טובה ולהצליח בתפקידי, אבל לא יודעת מה יהיה אחר כך. אני חושבת שאחזור לאימון בשלב מסוים כי הוא חלק ממני. אבל החיים לימדו אותי שאנחנו עושים תוכניות ואז קורים כל מיני דברים אחרים. כשעבדתי ברשות הלאומית לא תיארתי לי שאחרי 5 שנים יסגרו אותה, אז לכי תדעי מה יהיה בעתיד".
את סיגל גראפי אני תופסת רגע אחרי שהיא נוחתת ממוסקבה, בדרכה לביתה שמושב כפר הס. גראפי בת 53, נשואה ואימא לשלוש בנות (17, 20, 25). במקצועה היא צורפת ובשנים האחרונות עבדה במפעל תכשיטים משפחתי בשלל תפקידים - מייבוא, ייצור, רכש, חו"ל והזמנות. איך מגיעה תכשיטנית מוכשרת להתעופף כדיילת? "לפני יותר משנתיים פגשתי בת של חברה שהייתה דיילת, ואמרתי לבת שלי שזה יכול להיות נחמד בשבילה, אבל היא לא רצתה. במסגרת הבירורים לחצתי על הקישור להרשמה למיונים וביקשו ממני דברים שלא היו לי - תעודת שחרור, תעודת בגרות, קורות חיים וכו'. כתבתי רק שם וסגרתי. למחרת קיבלתי זימון למיונים. האמת היא שבכלל לא יכולתי להגיע וביקשתי דחייה, והם הסכימו. אני עובדת עם הלב ולכן חשבתי שכנראה זה מה שצריך לקרות, פתאום זה הפך לאופציה אמיתית".
גראפי עברה את המיונים, ואחרי שהתקבלה התפטרה מהעבודה הקבועה לטובת משרת הדיילות. "הייתה לי עבודה טובה אבל היה לי כבר משעמם, רציתי לצאת מהשגרה, לראות מקומות אחרים וליישם את הניסיון שלי בשירות", היא אומרת. גראפי מספרת שבני משפחתה היו מופתעים מהבחירה החדשה, אבל די מהר שמחו עבורה "כי הם ראו שאני כבר כבויה ולא הולכת בשמחה לעבודה. מעבר לכך, הבנות שלי מבקשות שאקנה להן דברים בחו"ל וכמובן לנסוע איתי".
"אני נותנת דוגמה כאימא שעושה כזה שינוי משמעותי בחיים"
"אין סדר בשעות העבודה, וזה ממש מתאים לי". גראפי, צילום באדיבותה
בצד זה היא מספרת שהבנות מגלות הערצה גלויה כלפיה: "אני נותנת דוגמה בתור אימא שעושה שינוי כזה משמעותי בחיים, ולא נשאבת לשגרה המשעממת. חוסר הזמינות שלי פה ושם תרם מאוד לעצמאותן של הבנות וליכולת שלהן להתמודד עם בעיות באתגרי היום-יום. הן גם רואות זוגיות שוויונית בבית – איך בן זוגי מחפה עלי ולוקח על עצמו תפקידים שהיו באחריותי בעבר. אני גם רואה שהמרחק שלי גרם לחיזוק הקשר ולקרבה מדהימה בינו לבין הבנות, דבר שלא היה קורה בצורה כל כך משמעותית וטבעית בשום דרך אחרת".
שנתיים אחרי שהחלה בקריירה החדשה, גראפי אומרת שהבחירה שלה התבררה כנכונה מאוד עבורה. "העבודה עצמה נעימה לי, אני מתחברת אליה. הקטע של לעשות טוב לאנשים, לשנות את דעתם של מי שלא מרוצים מאוד קל לי בעבודה הזאת. אני גם אוהבת את השינוי בשעות העבודה. בתקופת גידול הבנות תמיד עבדתי משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב, ואז הייתי מגיעה לטפל בבית ובבנות. היום אני יכולה ללכת עם חברה לים בבוקר. אין סדר בשעות העבודה, וחוסר הסדר הזה ממש מתאים לי כי הוא שובר שבלונה ארוכה של שנים ארוכות וזה מרענן ומשמח".
איך את מסתדרת עם הצוות הצעיר?
"אחת הדאגות שלי לפני שהתחלתי לעבוד הייתה הצורך להשתלב במסגרת ענקית עם אלפי עובדים, מקום עם היררכיה קפדנית ועם מערכת גדולה. אני מוצאת את עצמי כפופה ישירות למישהי/ו בגיל של הבת שלי. להפתעתי, מצאתי באל-על אוסף של אנשים שרובם המכריע טובים, אכפתיים, קשובים, ללא קשר לגילם". הנוסעים, היא אומרת, מתבלבלים לא אחת וחושבים שהיא מנהלת הטיסה בשירות (פרסרית). "אני מסבירה בנחמדות שאני לא, אני הדיילת".
גם סיגל, כמו נאוה, רואה יתרון לגילה: "הרבה פעמים נוסעים מרגישים יותר בנוח עם בת גילם. אני גם חושבת שאישה בגילי פחות נבהלת מדברים שאולי בנות צעירות נבהלות או לחוצות מהם מול הנוסעים", היא אומרת. "אני רגועה, בטוחה במי שאני ובמה שאני ויודעת להתמודד עם נוסעים תוקפניים ולא מרוצים. למדתי שזה ממש קל לשנות את הגישה של בן אדם אם את מפגינה רצון לעזור לו. בגילי, האגו שלי פחות מאוים והרבה יותר קל לתת שירות".
מה צופן לך העתיד?
"יש עוד 3 שנים לתום החוזה שלי, זו תקופה ארוכה וזו עבודה עם המון יתרונות אבל שוחקת פיזית, כי לפעמים זה קצת קשה, הטיסות ארוכות, שעות השינה שלא תמיד מסתדרות. אז עכשיו אני מרוצה אבל מה יהיה אחר כך? אלוהים גדול".
הגשימו חלום ישן והפכו לנהגות אוטובוס
7 מיזמים שיעזרו לכם לחזור לשוק העבודה
השיפוצניקית, הנגרית ונהגת המונית
בגיל 57: עזבה קריירה בבנק לטובת עיצוב אופנה
מחפשים עבודה מעל גיל 50? הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה
ספי 4