הסבתות שעזבו הכל ועברו לגור ליד הילדים

"בעכו, שם התגוררתי כל חיי, כולם הכירו אותי. לכל מקום שנכנסתי היו פנים מוכרות שחייכו אלי. אני מרגישה שהיגרתי למדינה אחרת", אומרת בחיוך מרטין אזולאי (57), שעברה לפני שנתיים יחד עם בעלה עזרא מעכו ליישוב בית חורון ליד ירושלים, רק כדי להיות קרובה לשלושת ילדיה ולחמשת נכדיה.

יש לא מעט סיפורים על מעבר של הילדים הבוגרים קרוב להוריהם לאחר שנולדים הנכדים, בעיקר ממניעים כלכליים ומרצון לקבל קצת עזרה. על מעבר דירה של סבא וסבתא קצת פחות שומעים. עבור מרטין אזולאי, המעבר היה קיצוני. מעיר ליישוב, מהצפון לירושלים, מקהילה מוכרת למקום זר - ובצפון עדיין מתגוררים כל תשעת אחיה ואחיותיה. לא קל. אזולאי, שהייתה אשת חינוך מוכרת ואהובה עזבה את עבודתה, ועברה למקום שמלבד ילדיה איש לא יודע מי היא. "אני צריכה לבנות לי מעגלי חברים ומכרים חדשים. לחפש קוסמטיקאית וספרית שהיו לי 20 שנה, חנויות נעליים ובגדים שהייתי שם בת בית.  זה ממש לארוז את העבר שלך אל תוך מזוודה", היא אומרת.

"כאן אני אדם שקוף, אני צריכה להוכיח את עצמי מחדש. בעכו לא רק מכירים אותי, זוכרים אותי כילדה, כנערה, כאישה עם היסטוריה של חיים שלמים. פה אין לי עבר. עברנו משבר התאקלמות. הכלבה שלנו הייתה המראה שלנו - היא מאד רזתה אחרי המעבר, השיער שלה התחיל לנשור, ועכשיו היא חזרה לעצמה".

היה שווה את זה?

"בטח. הנכדים במרחק נגיעה, ויש בזה משהו מאד מרגיע. הם ממלאים לי את המצברים".

"רק עכשיו אני מתחילה לקלוט מה עשינו"

"ראיתי את התדהמה על הפנים של אנשים כשהודענו על המעבר". מרטין אזולאי עם אחת מבנותיה וחלק מנכדיה, צילום באדיבותה

איך הגעתם להחלטה על המעבר הקיצוני?

"כשהבת הגדולה שלנו מוריה הייתה בהריון עוד לא עלה בדעתי לעבור. אבל ככל שהתקרבה הלידה, התדירות שבה הייתי צריכה להוביל את הרכב מעכו למודיעין שם היא גרה אז, הייתה ממש קשה. אחרי הלידה הם עברו לגור אצלנו לכמה חודשים, אבל אז בעלה היה צריך לחזור לעבוד, והם חזרו הביתה. באותה תקופה התחיל ביישוב בית חורון פרויקט בנייה, ובשקט בשקט בלי לגלות לאף אחד, לא לילדים ולא לבעלי, התחלתי לברר פרטים. נפלה בחלקנו הזדמנות לרכוש בית בזול, וקנינו. הבן הצעיר נועם גר עכשיו לידי ביישוב, מוריה עברה ממודיעין גם כן לידינו, הבת האמצעית רעות גרה בקטמון בירושלים שזה מאד קרוב. בהתחלה הייתי מאד עסוקה עם ההריונות של הילדים ועם הנכדים. אני חושבת שרק עכשיו אני מתחילה לקלוט מה עשינו".

מישהו ניסה לשכנע אותך לא לעשות את זה?

"ראיתי את התדהמה על הפנים של אנשים. איך אתם עושים את זה בגיל שלכם? לאחיות שלי היה יותר קשה שעזבתי, אנחנו מאד קשורות ואני מתגעגעת למפגשים איתן. אבל אף אחת לא ניסתה לשכנע אותי להישאר, הן הבינו. הבנות שלהן עברו לגור לידן והן יודעות את המשמעות. הבנות שלי היו כמובן ממש מאושרות. גם להן הנסיעות התכופות לעכו היו לא קלות. לא ראיתי את עצמי מזדקנת בעכו בלי הילדים סביבי, אין מצב. כל חיי הייתה לי קריירה נפלאה אבל תובענית במשרד החינוך. הילדים חוו אימא אשת חינוך עם שליחות. לא הייתי אימא ממוצעת. הם היו גאים בי, אבל הייתי כולי בעבודה".

המעבר לידם הוא סוג של פיצוי?

"לא חשבתי על זה עד עכשיו, אבל אולי. זה לא שלא בישלתי קודם, אבל עכשיו אני כולי בשבילם, מבשלת, אופה. המודעות של החברה והעבודה כלפי אימא עובדת מאד השתנה.  היום מאד מתחשבים גם באבות וגם באמהות. האבות שותפים מלאים. אז, יכולתי לעבור ניתוח קיסרי ובעלי היה צריך ללכת יום אחרי זה לעבודה. בעלי היה מאד מעורב, אבל מקום העבודה היה מאד תובעני ולא מתחשב".

"אני רוצה להיות סבתא שמתייעצים איתה, סבתא משמעותית"

"יש משהו מתוק בהתחדשות". מרטין אזולאי (במרכז) עם המשפחה, צילום באדיבותה

מה היתרון הכי גדול במעבר?

"היתרונות ללא ספק עולים על החסרונות. מבחינת הנכדים זה נפלא - הגדולה בת ארבע ואני כבר מפנטזת איך אני לוקחת אותם למוזיאונים, לגן חיות, מרגשת אותי המחשבה שאני אקח אותם לבית כנסת. אני חולמת על השיחות שננהל. עם הבנות היום יש לנו הרבה יותר שיחות נפש. לא רק הן צריכות אותי, גם אני צריכה אותן. הייתי רוצה להיות סבתא שהיא מקור השראה, שהיא לא שקופה, שבאים להתייעץ איתה, סבתא משמעותית עבור הנכדים. יש משהו מתוק בהתחדשות, עברנו מיקום ופתאום אני קרובה למוזיאונים, קרובה למקומות בילוי. ירושלים, תל אביב, ראשון לציון. הכל קרוב".

איך נראה עכשיו העתיד?

"אני הולכת עם הלב. ברור לי שעשיתי שני שינויים מאד גדולים: גם פרשתי ממשרד החינוך בשיא, שזה היה ממש טוב, ובאותה נשימה עברתי דירה. לפרוש זה דבר קשה, אבל לפחות הייתי עסוקה בהתחדשות של הבית והאזור החדש. העצה שלי היא אם אתם פורשים וחושבים לעבור דירה, תעשו את זה באותה נשימה. חזרתי לצייר,  לכתוב.  התחלתי להרצות במפגשים חברתיים של אזרחים ותיקים.  גם מאד חשוב לי לנוח. הפוקוס שלי השתנה".

מהכרמל בחיפה לנווה שרת בתל אביב

"לא הייתי צריכה לחשוב הרבה, החלטתי שמוכרים את הבית בחיפה ועוברים". מרסל פרץ עם אחת מנכדותיה, צילום באדיבותה

מרסל פרץ ובעלה פליקס גרו מאז ומעולם על הכרמל בחיפה. לפני שלוש שנים עשו החלטה, ועברו מקוטג' משקיף לים לדירה בנווה שרת בתל אביב, רק כדי להיות ליד שלושת ילדיהם וששת נכדיהם. הבן רוני אמנם מתגורר בנתניה, אבל הבת הבכורה סנדרה גרה ממש שני בניינים לידם. הבת הקטנה נטלי גרה ברמת אביב. עבור מרסל, אישה מלאת חיים ואופטימיות ("אני בת 70 כבר הרבה שנים"), זאת הייתה החלטה מאד פשוטה. לפליקס המעבר היה קצת יותר קשה. בחיפה הוא היה אלוף המטקות, ונהג לשחות כל יום בחורף ובקיץ.

"גרנו בכרמל, ומולנו גרה הבת שלנו סנדרה עם הנכד אור. ואז היא התגרשה, והם היו אצלנו כמעט כל הזמן", מספרת מרסל על ההחלטה לעבור למרכז. "אור ילד מחונן, אלוף הארץ לנוער בשחמט, והמליצו על בית ספר בכפר הירוק. הם עברו לתל אביב, וסנדרה אמרה שאין מצב שאנחנו נשארים לבד בחיפה. לא הייתי צריכה לחשוב הרבה, מיד החלטתי שמוכרים את הבית ועוברים".

למה בעצם לא עברתם קודם?

"כנראה שזה לא היה הזמן. נטלי הקטנה שלנו כבר עם שלושה ילדים, וכשהייתה צריכה בייביסיטר זה היה ממש קשה. היא כל הזמן אמרה לנו לעבור, אבל כשסנדרה עברה מחיפה זה כבר היה יותר מדי. לא רציתי להיות רחוק מכולם. נכון, בחיפה שרתי במקהלה, הייתי בחוג תיאטרון, אבל שום דבר לא משתווה לעובדה שאני עכשיו קרובה לכולם".

מבית פרטי משקיף לים לדירה בבניין. בטח לא קל.

"בבית בכרמל היו לנו מדרגות שכבר הפכו להיות מסוכנות עבור בעלי. פה אנחנו בבניין חדש עם מעלית. נכון, לא מול הים, אבל מול הפארק ככה שיש לנו ירוק מול העיניים".

מה היה הכי קשה במעבר?

"לא היה לי קשה שום דבר. אני אדם זורם, רואה תמיד את הצד החיובי. העובדה שאנחנו פה ליד הבנות והנכדים שווה את הכל. את אור וסנדרה אנחנו רואים כל יום, את נטלי כל יומיים- שלושה, ובכל שישי כולם אצלנו לארוחה. כשהיינו בחיפה לא התראינו הרבה, גם לא ארוחות שישי. היינו ביחד בעיקר בחגים".

איך השתלבת בקהילה בתל אביב?

"נטלי שחקנית, והסוכנת שלה שלחה אותי פעמיים לצילומי פרסומת. גילמתי שם סבתא. לא יודעת אפילו איזו פרסומת זאת הייתה. עוד אין לי חברים פה, אבל זה לא מפריע לי. לא משעמם לי לרגע. שני אחים שלי גרים בתל אביב, אני רוב הזמן בבית עם המוזיקה שאני אוהבת, עם הבישולים, הנכדים והילדים. יחד עם בעלי פליקס אנחנו עושים הליכות, יוצאים מדי פעם לנמל לראות את הים. מהר מאד עשיתי סוויץ' בראש. מצאתי סופרמרקט קרוב, קוסמטיקאית, מספרה. כשהכל ברוח טובה, הכל מסתדר".

את לא מתגעגעת למקהלה בחיפה?

"תשמעי סיפור מצחיק: חיפשתי מקהלה בתל אביב. ראיתי בחוברת של העירייה מודעה ש'כוכב העיר' מחפשים זמרים. הייתי בטוחה שמדובר במקהלה. נרשמתי, הזמינו אותי לאודישן. אחרי כמה שבועות הודיעו לי שהתקבלתי. הייתי מאושרת ושאלתי כמה אנשים יהיו במקהלה. 'איזו מקהלה? זה כוכב נולד לגיל השלישי', הם אמרו לי. לא רציתי. גם הפרס, כרטיס טיסה, לא פיתה אותי. עבדתי שנים רבות בחברת תעופה, הייתי בכל העולם. אבל מה, בסוף השתכנעתי. אנחנו עכשיו בחזרות והגאלה תהיה ב-24.11. ממש ביום הנישואין שלי, 58 שנות נישואין".

"מבחינת הנכדים זה רווח נקי"

אז מה בעצם גורם לסבתות ולסבים לעזוב את המקום המוכר שבו בנו קהילה במשך שנים ולעבור לגור הרחק משם, ליד הילדים והנכדים? "קודם כל אני אומרת לסבתות האלה שאפו על האומץ - היכולת לעשות כזה שינוי גדול כשאת כבר לא בת 20 היא לא מובנת מאליה", אומרת מור אסאל, מומחית הורות ומשפחה במכון אדלר. "המניעים לצעד כזה הם מאד אישיים ותלויים במערכת המשפחתית. לא פעם זה צעד שמבטא סדרי עדיפות משתנים בגיל הזה. אם עד עכשיו היית עסוקה בעבודה, בקהילה, אולי עכשיו מה שהכי חשוב לך זה משפחה. אולי הגיע הרגע שבו את אומרת לעצמך 'אני  רוצה לעשות לביתי'.

"מבחינת הנכדים זה רווח נקי. מחקרים מראים שסבא וסבתא נוכחים הם כמו גלגלי עזר רגשיים. זה עוד מבוגר מנוסה, פנוי וסבלני שנמצא שם בשבילם. מבחינת הסבתא וההורים - לקשר כזה קרוב יש גם יתרונות וגם חסרונות. הרצון של הסבתא להיות נוכחת ומשמעותית עלול להיחוות על ידי ההורים כהתערבות ופולשנות. לפעמים יש פער בין הפנטזיה של איך יראו החיים הקרובים האלה, לבין איך שהם נראים בסוף באמת. אולי הסבתא מפנטזת שהיא תעבור לגור ליד הבת שלה וכל יום הן ייפגשו לקפה, והיא תרגיש שהיא עוזרת ותורמת – ואילו במציאות הבת שלה מאד עסוקה, ולא מביעה מספיק הערכה למה שהסבתא עושה.

"יותר מכל, צריך להיזהר מהמלכודת של 'אני השקעתי עבורכם, ולכן עכשיו אני מצפה שאתם תעשו מאמץ עבורי'. אל תצפו להחזר! אם אתם רוצים לעשות משהו כל כך משמעותי למען הילדים שלכם, תבדקו היטב אם אתם יכולים לעמוד במחיר של השינוי, ואם אתם יכולים לתת את זה בלי להגיש חשבונית". 

ד"ר ג'ודי כצמן, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית, מוסיפה: "יש איזה געגוע של שני הצדדים למשפחה של פעם. אולי פנטזיה של ביחד, כזה שהיה לפני שנים רבות. הסיבה יכולה להיות גם עזרה ונגישות לילדים שהיום הם קרייריסטים ואין להם הרבה זמן להיות הורים, וגם עזרה כלכלית. מטפלות היום מאד יקרות. יש גם את הרצון להמשיך לראות איך המשפחה גדלה. במהלך הזה יש לפעמים פתרון לקן המתרוקן - אם הבית היה כזה שבאו והלכו והמקרר תמיד היה מלא, ופתאום יש שקט שלעיתים מגיע עם בדידות, יש את הצורך לדעת שאני עדיין משמעותי ושצריכים אותי. זה נותן חיזוקים לחיוניות שלי".

לדבריה, קולות הבית החי מרחיקים את המחשבות הקשות של הגיל. "אגב מחקרים מראים שכאשר הסבתא עוברת לגור קרוב לילדים יש קפיצה גדולה בהתפתחות הילד".

שוקלים מעבר ליד הילדים? מומחית ההורות מור אסאל עם עצות זהב:

ותרו על הביקורת, נסו לא להתערב ביחסים של הילדים והנכדים ושמרו על הגבולות שלכם. צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

1. בלי ביקורת. כשאתם נמצאים קרוב אתם רואים יותר. וזה שאתם רואים יותר, זה לא אומר שאתם צריכים להגיד יותר. אם אתם ממש לא יכולים להתאפק, תשאלו: 'אני יכול/ה לתת לך עצה?', וחכו לתשובה. כשאנחנו אומרים מה שיש לנו לומר בלי לבדוק אם מקשיבים לנו, ניתקל לרוב באוזניים אטומות. . גם כשאתם בבית של בנכם או בתכם, אל תעזרו אם לא ביקשו מכם. העזרה שלכם עלולה להיתפס כביקורת, גם אם לא זו כוונתכם.

2. הגדירו מראש מה מתאים לכם לתת. במקום לחכות שישאלו אתכם אם אתם יכולים לעשות מחר בייביסיטר, הגידו מראש: 'אני יכול/ה להגיע בכל יום ראשון בין ארבע לשבע. מתאים?'. זכרו, זה שעברתם לגור ליד הילדים לא אומר שעליכם להיות זמינים עבורם 24/7.

3. אל תתערבו ביחסים במשפחה. אל תתערבו באינטראקציות של ילדיכם עם נכדיכם, גם אם לפעמים הן לא נעימות לכם. כל אחד זכאי ליחסים הגרועים שלו עם אחרים...

4. שמרו על הגבולות שלכם. גם אם עברתם לגור קרוב לילדים, זה לא אומר שאין יותר גבולות בין הבית שלכם לבין בית הילדים, להיפך – ככל שהגבולות יהיו ברורים יותר, יהיה קל יותר לכולם. הגדירו יחד מתי אפשר לקפוץ, האם צריך או לא צריך תיאום מראש, האם יש צורך  לדפוק בדלת וכיו"ב.

סבתא בשלט רחוק: כשהילדים עושים רילוקיישן

"הסבתאות המודרנית היא לא רק אושר"

לשמור על הנכדים? לא תודה

האם תפקיד סבא וסבתא להציב גבולות לנכדים?

ומה אתם חושבים? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה