הפכה מגננת למייצרת גבינות צ'רקסיות בבית

נדרה שבסו נולדה בכפר צ׳רקסי ריחאניה שבצפון הגליל ב-1962, והייתה הילדה הראשונה בכפר שלמדה בבית ספר עיוני מחוצה לו. בגיל 18, על פי המסורת הקווקזית העתיקה, ״נחטפה״ על ידי בחיר ליבה, התחתנה בחתונה שארגנו הוריו וסיימה לימודי הוראה לגיל הרך בסמינר למורים בצרפת. לפני שנתיים, אחרי 32 שנות קריירה כגננת, היא הקימה יחד עם כלתה, שינה, מחלבה קטנה בחצר ביתה. היום היא מייצרת גבינות צ׳רקסיות ומלמדת את תהליך ההכנה, מארחת לסדנאות בישול ולארוחות צ׳רקסיות מסורתיות (בימים כתיקונם כמובן). והכול בלי לצאת מהבית, ובמטרה להעביר לדורות הצעירים את המסורת שהסבים שלה העלו לישראל מהרי הקווקז.

הריאיון הזה התקיים לפני התפרצות הקורונה בארץ. נסעתי לפגוש את נדרה, הדרך לכפר ריחאניה היא מהיפות בארץ. אחרי שחולפים על פני צפת ועוברים את מטעי התפוחים, קצת לפני הפנייה האחרונה מהכביש לשערי הכפר, מתגלה החרמון המלכותי עם הכיפה המושלגת. בשער החשמלי הצהוב דבר לא מבשר על כך שזהו אחד משני הכפרים הבודדים בארץ המאוכלסים על ידי בני העם הצ׳רקסי - מיעוט המונה בארץ 4500 בני אדם. רק השלטים עם שמות הרחובות שכתובים באותיות קיריליות, מרמזים על משהו שונה.

בכפר הזה פועלת המחלבה של נדרה, מחלבת בוטיק קטנה בשם ״גבינות שבסו״ בה מיוצרות מדי יום גבינות צ׳רקסיות מסורתיות בשיטה עתיקה, כפי שעשו נשות העם הצ׳רקסי מזה דורות. בימים רגילים נדרה וכלתה שינה ייצאו לקראתכם בשירה וריקודים. בימי הקורונה מן הסתם אין מבקרים, אבל הקסם של המחלבה לא פג. נדרה, בעלת שיער שיבה המסופר לתספורת קצרה, נראית כמו קיבוצניקית שבטעות נקלעה לסיטואציה, ורק השמלה הצ׳רקסית המסורתית שלובשת שינה מסגירה את המוצא של שתי המארחות.

מחלבת ״גבינות שבסו״ היא יוזמה של ילדיה של נדרה, שיום אחד הבינו שאחרי הפרישה אמא חייבת תעסוקה. מה שנולד מתוך צורך פשוט לעיסוק עבור פנסיונרית, הפך לעסק משפחתי המספר את הסיפור של העם הצ׳רקסי דרך אוכל.

״למשפחה שלי יש את הסיפור הצ׳רקסי האוניברסלי"

לילדים שלה נתנה שמות ישראלים. נדרה ושינה, צילום: גיא מלל

״למשפחה שלי יש את הסיפור הצ׳רקסי האוניברסלי, ואף אחד לא ממש יודעת היכן בדיוק המקורות, ידוע רק שהסבים הגיעו מצפון קווקז״, מספרת נדרה. בזמן שרוב בנות הכפר התחנכו בפנימייה נוצרית בנצרת, את נדרה ההורים שלחו יחד עם בת דודתה ללמוד בתיכון יהודי בצפת. ״הייתה לנו עברית כל כך בסיסית שבקושי הצלחנו להסביר מאיפה באנו, מי אנחנו ולמה יש לנו שמות שונים. בהתחלה היה קשה נורא והיינו חוזרות כל יום מבית הספר בוכות, אבל ההורים לא ויתרו ושכנעו אותנו להתמיד״.

הדבר שנדרה אהבה בתור נערה הוא מוזיקה. ״הייתי חלק מהלהקה של הכפר ואחד הנגנים סימפט אותי ואני אותו. כשסיימתי את בית הספר הוא שאל את הסכמתי לחטיפה, והסכמתי״. "חטיפת הכלה" היא מסורת קווקזית עתיקה, סוג של משחק מבויים עם המון דרמה. החתן חוטף את בחירת ליבו (שאישרה את המהלך קודם לכן), מביא אותה לבית הוריו ושולח לבית הוריה שני חברים כדי להודיע שבתם נחטפה ועומדת להינשא. ״חיכיתי לחוטף על הסוס הלבן כמו באגדות, והגיע אחד עם סוסיתא״ צוחקת נדרה. ״התנאי היחיד שהיה לי בהצגה המסורתית הזו, הוא שאחרי החתונה אני ממשיכה ללמוד״.

אחרי סיום לימודי ההוראה לגיל הרך במכללה בצפת, נדרה החלה לעבוד בגן ילדים בכפר שלה ובמשך שלושה עשורים חינכה דורות של ילדי הכפר. ״יום אחד, לפני 6 שנים, במסיבת חג שערכתי, פתאום הבנתי שהגוף כבר לא מה שהיה פעם, שכבר אין לי כוח לקפץ ולרקוד. ראיתי מול עיניי 2 דורות של החניכים שלי, הורים שגידלתי וילדיהם, וקפאתי מבפנים מהמבוכה מכך שאני כבר כל כך מבוגרת. הבנתי שזה הזמן לעשות שינוי בחיים״.

כשסיימה את המסיבה הגורלית ההיא נדרה הודיעה למפקחת של משרד החינוך על פרישה, וכעבור שנה, כשהיא בת 53 בלבד יצאה לפנסיה מוקדמת. ״ההבנה שעליי לסיים את הפרק הזה בחיים המקצועיים הגיעה גם בגלל השינויים שערך משרד החינוך. פתאום נדרשתי לאשר כל פעולה מול המפקחת ולמלא המון טפסים. הדרישות החדשות הוציאו את הכיף שבחינוך וביטלו את הספונטניות של לצאת לטיול אחרי הגשם הראשון. חוויית החינוך והיצירתיות שלי כמחנכת לא היו שם עוד״.

יוסף, בעלה של נדרה היה חקלאי שגידל פרות, עזים וכבשים. יום אחד חלה בסרטן ריאות והבריא. לפני שנתיים, חודשיים לפני שהמשפחה חגגה חמש שנים נקיות מסרטן, הוא נפטר משבץ מוחי בגזע המוח.

״בגלל שכל החיים היה לנו דיר, יצרתי גבינות כדי לסייע לבעלי לפרנס את המשפחה. בבוקר עבדתי בגן, אחרי הצהריים הובלתי צהרון ובערב הייתי חוזרת הביתה ומייצרת גבינות צ׳רקסיות כדי למכור למשפחות בכפר. עשיתי הכול כדי שהילדים שלי לא יגידו שאין להם. היום אני מסתכלת לאחור ולא מבינה מאיפה היו לי הכוחות להיות מפרנסת, כספומט וגם חברת הסעות של ילדיי בזמן שבעלי גידל חיות משק בדיר שלו״.

"רואה במחלבה הזו שליחות"

מעולם לא התייחסה לתכתיבים. הגבינות של נדרה, צילום: גיל אבירם

לילדיה של נדרה יש שמות לא שגרתיים עבור בני העם הצ׳רקסי. ״קראתי להם שחר, יציק, מרווה וסימה כדי שלא ירגישו שונים ומוזרים כפי שאני הרגשתי בתור נדרה בבית ספר יהודי בצפת. לא רציתי שירגישו מוזרים אלא שיהיו כמו כולם״, היא מסבירה. אגב, כלתה שינה לקחה מנדרה דוגמה וקראה לבן שלה דין.

לאורך חייה נדרה עשתה דברים בדרך שונה מאחרים ולא התייחסה לתכתיבים. גם כשחיתנה את ילדיה היא לא נצמדה למה שנהוג, אלא עשתה את מה שהרגישה שנכון לה. למרות שאצל הצ׳רקסים הורי הכלה לא שותפים בארגון החתונה, היא הזמינה את שינה יחד עם הוריה לטעימות באולם השמחות. ״היה לי חשוב שגם לכלתי יהיה חלק בחתונה שלה״, היא אומרת.

יום אחרי החתונה היא הזמינה את שינה לשיחה. ״לכל משפחה יש את הקודים שלה וידעתי ששינה מגיע ממשפחה שונה, ורציתי שהיא תכיר את הקודים של המשפחה שלי״, אומרת נדרה. ״היא אמרה לי אנחנו משפחה מלוכדת ושמחה ואנחנו אוהבים לעשות דברים יחד וצוחקים המון״, אומרת שינה, המתגוררת יחד עם בעלה והילד שלהם ביחידה צמודה אך נפרדת מהבית של חמותה. ״לך אני נותנת שתי אפשרויות, את יכולה לבחור להיות חלק מהמשפחה ולעשות יחד איתנו הכול או שאת יכולה לבחור שלא להיות מעורבת. גם אם תבחרי באופציה השנייה נכבד אותך, לא נפריע ועדיין יהיה לך פה בית. ככה נדרה אמרה לי״.

שנה וחצי אחרי שנדרה התאלמנה, נפתחה המחלבה. ״כמה אפשר לשבת בבית, לכבס ולהתקשר לילדים כדי לשאול מה שלומם?״, מסבירה נדרה. ״אצלנו אין דבר כזה לסנן שיחה מאמא, אז אחרי זמן מה הילדים אמרו לי אמא את מציקה, בואי נמצא לך תעסוקה״.

הבן איציק, בעלה של שינה, ידע שהדבר שאמא הכי אוהבת זה לייצר גבינות, אז הוא החליט לחזור לרפת שהוריש לו אביו כדי שיהיה להם חלב משלהם, והציע לאשתו להצטרף לאמו כדי ללמוד את מלאכת ייצור הגבינות, שלאט לאט נעלמת מן העולם.

״מדי בוקר איציק מביא לנו את החלב מהפרות שלנו ואנחנו מתחילות לייצר, בזמן שהוא הולך לעבודה במיזוג אוויר״ אומרת שינה. יחד, שתי הנשים מכינות 2 סוגי גבינה, קלאסית ומעושנת, וגם 2 סוגים של כיסונים ממולאים בגבינה ועוגת גבינה צ׳רקסית עם פיסטוקים, מתכון אישי של נדרה. את הגבינה ואת הכיסונים הן מוכרות במחלבה עצמה, וגם במספר נקודות מכירה בצפון ובמרכולית של הכפר. עם 8 פרות ברפת, חדר לייצור גבינה, חצר שבה מארחים קבוצות לסדנאות בישול ולארוחות צ׳רקסיות, ״גבינות שבסו״ הוא עסק משפחתי קטן ועסוק מאוד, שמפרנס שתי נשים ולמעשה את המשפחה כולה. ״נדרה עבורי היא לא רק סבתא ובייביסיטר של הילד שלי, היא גם השותפה שלי בעסק וגם המורה שלי״, אומרת שינה.

״העשייה הזו החייתה אותי מחדש״, אומרת נדרה. ״אחרי הפרישה מהעבודה התקשיתי למצוא משמעות, היה לי קשה ללא לו״ז מסודר והיצירתיות שאליה הורגלתי במשך 30 שנה במערכת החינוך הייתה מאוד חסרה. עכשיו המיקוד שלי הוא לא רק על היצירה. אני רואה במחלבה הזו גם שליחות, כי אני מעבירה בה את המסורת הצ׳רקסית לדור הצעיר שמתעניין במסורת פחות ופחות. אין לי רגע דל ואני מאושרת. להיות לבד בבית הגדול זה לא אופציה מבחינתי, אני חייבת לפגוש אנשים כי זה יוצר חשיבה חיובית ונותן כוח להמשיך הלאה״.

"המדינה צריכה להושיט היום יד לעסקים הקטנים"

"השבר ברגל הציל אותי ופתח לי קריירה חדשה"

הפנסיונריות מהקיבוץ שהפכו ליזמיות

הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה