הצעירים שמסייעים למבוגרים בצל הקורונה
קשה ומפחיד לצאת מהבית בימים אלה של מגפת הקורונה. כל טיול קטן לסופרמרקט הופך למשימה של כפפות, מסכה והרבה חרדה. מעשים טובים מתברר קורים כל הזמן, גם ובעיקר בזמנים כאלה, וטוב שכך. אנשים תולים שלטים על הבניין שלהם ומציעים עזרה, בעיקר למבוגרים שאסור להם לצאת מפתח דלתם. בני נוער וצעירים מרחבי הארץ נרתמים לסייע בקנית מצרכים ותרופות. אחד הפרויקטים המרגשים הוא ללא ספק פרויקטDOOR TO DOR של תגלית אקסל. מיזם המיועד לגיל השלישי, או לאנשים שנמצאים בקבוצות סיכון ומסתגרים בבתיהם.
תגלית אקסל היא תוכנית מנהיגות ויזמות עסקית של מיזם תגלית, שמחבר בין צעירים מישראל ומחו"ל. במסגרת תגלית אקסל אנשי העסקים של המחר משתפים יחד פעולה, בקהילה המונה 800 בוגרים מחו"ל ומהארץ. היוזמה של DOOR TO DOR היא של שתי סטודנטיות נפלאות, ליאור אבישר (24) סטודנטית למשפטים, ומאיה קליין (27), סטודנטית לפסיכולוגיה ומנהל עסקים, שתיהן בוגרות תגלית אקסל וחברות פעילות בקהילה. "הכנס השנתי של תגלית אקסל בוטל בגלל הקורונה, והמסר היה 'אתם מנהיגי ההווה והמחר', כלומר שאם יש לכם רעיון אנחנו נעזור לכם להרים את הכפפה. שתלו לנו רעיון בראש, וחשבנו איך אפשר לשפר את המצב", אומרת מאיה. "ככה בשיחת סלון של שבת עם ליאור חשבנו על האוכלוסייה המבוגרת ועל אנשים עם מחלות רקע, שהמצב ממש מסוכן עבורם. חשבנו על כל האנשים בגילנו, סטודנטים שהלימודים הוקפאו להם, שעובדים מהבית או הפסיקו לעבוד ורוצים לתרום. בעצם חיברנו בין אלה שזקוקים לעזרה לבין אלה שיכולים לעזור. תוך שלושה ימים גויסו 600 מתנדבים ועוד היד נטויה".
איך הפרויקט עובד?
ליאור: "בנינו מערך של 30 מתנדבים שעובדים מסביב לשעון על ההפקה והתפעול, מתאמים בין המתנדבים לבין אלה שמבקשים עזרה. יש לנו כבר מעל 600 מתנדבים בכל רחבי הארץ שמוכנים לצאת מהבית, ולקנות לאנשים מה שהם צריכים - בעיקר תרופות או מוצרי מזון. התהליך קורה בהתאם להנחיות משרד הבריאות. המתנדבים שוטפים ידיים, מצוידים בכפפות ומניחים הכל מחוץ לדלת. אין מפגש בין שני הצדדים כדי לא לסכן לא את אלה שבתוך הבית ולא את המתנדבים. אנחנו פונים לעמותות, עיריות ועובדים סוציאליים כדי להעביר את המסר. מפרסמים בכל הרשתות את האופציה לפנות אלינו. יש אנשים שגרים רחוק מההורים המבוגרים ולא יכולים לעזור להם, וגם הם פונים אלינו. כל אחד יכול להיכנס למאגר, זה עמוד נחיתה מאד פשוט. לא לכולם יש אוריינות דיגיטלית וזאת הסיבה שאנחנו פונים לצעירים. פנינו גם לרופאי משפחה שממלאים את טופס הבקשה עבור המטופלים שלהם".
"אנחנו לא מבצעים תרומה, אנחנו מבצעים התנדבות"
מעל 600 מתנדבים בכל רחבי הארץ. יוזמות הפרויקט: מאיה קליין (מימין) וליאור אבישר, צילום יח'צ תגלית
מה הבקשות מהמתנדבים?
מאיה: "כל מה שצריך, מתרופות מרשם ועד מכולת. היום סיפקנו לאדם מבוגר שישיית מים, ועבור אישה מבוגרת מדחום. היא רצתה לדעת מה מצבה ולא היה לה מדחום".
אתם לא חוששים?
ליאור: "אנחנו עובדים על פי מודל שאומר: מה שאתה עושה בשבילך, אתה יכול לעשות עבור מישהו אחר. אנחנו לא מבקשים מאף מתנדב לעשות משהו שהוא לא עושה למען עצמו. אם אתה כבר קונה בסופרמרקט, תקנה עבור אדם נוסף. אם אתה מזמין בטלפון משלוח, תזמין עבור אדם נוסף. אנחנו כל יום מחדש מבררים עם המתנדבים אם הם עדיין רוצים לעשות את זה. בדרך כלל הבקשה מתמלאת באותו יום. חשוב לומר שאנחנו לא מבצעים תרומה, אנחנו מבצעים התנדבות. מתאמים עם מי שצריך את הדברים שהמתנדב מביא את דרך התשלום. בדרך כלל המתנדב מודיע שהוא מגיע, ומשאירים לו את הכסף מחוץ לדלת".
נוצר קשר אישי בעקבות ההתנדבות?
ליאור: "המתנדבים שלנו מדברים עם המבוגרים בטלפון כדי להבין את הצרכים, ומרגישים מהם את הרצון לשתף, לדבר על החששות. כל שיחה היא עולם ומלואו. אנחנו מבינות את הפחד והמצוקה - אדם בן 80 פלוס שחי לבד ביקש מאיתנו שישיית מים. הוא כל כך התרגש והודה לנו שוב ושוב. סיפר שאין לו אף אחד. זה שובר את הלב להניח את הדברים מחוץ לדלת, ולדעת שאלה אנשים עם תחושת בדידות גדולה. אנחנו ממש מתנצלים שאנחנו משאירים ליד הדלת. לפעמים הם צועקים תודה מחוץ לחלון".
מאיה: "הלכנו להביא תרופות מבית המרקחת עבור אישה מבוגרת שהביעה המון מצוקה. היא אמרה שלילדים שלה אין את הפניות לעשות עבורה את הדברים האלה. היא אמרה 'הם עמוסים, הם לא חוזרים אלי, לא קשובים אלי'. ניסיתי לשקף לה גם את הצד שלהם, שיש להם ילדים והם עסוקים בתוך השגרה המבלבלת הזאת. בגלל זה אנחנו כאן כדי לעזור לה ולהם. אחרי כמה דקות היא דיברה עם הבת שלה, ואז הסתבר לה שזאת הייתה הבת שלה שרשמה אותה לשירות שלנו. זה ריגש אותה ואותנו".
"קשה לי מאוד עם הבדידות"
"לא מבקשים מאף מתנדב לעשות משהו שהוא לא עושה גם כך למען עצמו". צילום: יח'צ תגלית
האדם שביקש שישיית מים הוא סימון שייכה (85), אלמן שבתו ושני נכדיו מתגוררים לא פחות ולא יותר במילאנו שבאיטליה. "אנחנו בקשר טלפוני יום-יומי בבוקר ובערב", הוא מספר, "מפחיד מאד מה שקורה שם. זה ממש ברחוב שלהם. יש תור לסופרמרקט, ולפעמים כשמגיע התור שלהם כבר נגמר הכל, ואומרים להם לחזור למחרת". עד הקורונה סימון היה פעיל, ואפילו עבד פעמיים בשבוע בדיוטי פרי כמנהל משמרת. "אני אוהב אקשן, קשה לי מאד עם הבדידות. אין לי פה אף אחד. יש לי שכנים שמדי פעם מגיעים. שכנה אחת מלאך נתנה לי את מספר הטלפון של מאיה, וצלצלתי. הייתי צריך תרופות, וככה שאלתי אם תוכל להביא לי גם מים כי נגמרו לי וקצת גבינה. הם כל כך נחמדים, זה מחמם את הלב. סיפרתי לבת שלי והיא אמרה 'תשלח אותם גם אלינו'".
מה אתה עושה כל היום?
"אני קורא עיתונים אם מישהו מביא לי ושם ליד הדלת. קורא ספרים, וזהו. רואה קצת טלוויזיה אבל האמת נמאס לי ממנה. יש מישהי מביטוח לאומי שבימים רגילים מגיעה לכמה שעות ומבשלת לי, עכשיו כבר פחות. מדי פעם היא מבשלת ומשאירה לי. אהבתי לנסוע ברכבת פעמיים בשבוע לדיוטי פרי, אחר כך הייתי מטייל קצת בהרצליה. כל ארבעה חודשים הבת שלי הייתה מגיעה לארץ ונשארת איתי סוף שבוע, מחמישי עד ראשון, כל חג היינו עושים כולנו ביחד. עכשיו סדר פסח לא יהיה".
תתקשר עוד פעם למתנדבים לבקש עזרה?
"בטח. אני צריך אותם. אני מנשק אותם על מה שהם עשו בשבילי".
רוצים להתנדב? זקוקים לסיוע? מכירים מישהו שזקוק לסיוע? לפרויקט המקסים לחצו בבקשה כאן.
קריאה בימי קורונה: 5 ספרים מומלצים
רובנו הולכים להצביע בבחירות המוניציפליות, אחת לכמה שנים, כדי לבחור ראש עיר, ובכך...
בראש השנה הקרוב צפויים תלמידי בית ספר לחינוך מיוחד בחיפה לקבל משלוח ייחודי: מאות...
סקירת נושא ההתנדבות בארץ מלמדת כמה פרטים מעניינים מאוד על התנדבות בקרב בני הגיל...