הצצה פרטית לחיים ציבוריים

אחת השאלות המכוננות בשאלון האמריקניו?ת, היא "איפה היית כשקנדי נרצח?" אתל קנדי, גיסתו של הנשיא שנרצח ב-22.1.1.63 משיבה בסרט התיעודי "אתל" על השאלה, ובעיקר מספרת מה זה עשה לבעלה, אחיו של הנשיא, רוברט קנדי, שהיה לא רק אח קרוב מאוד אלא גם שותפו לדרך הפוליטית ולממשל (כיהן כתובע הכללי בממשלו). מבחינה היסטורית השאלה יכולה להישאל פעמיים, שהרי גם רוברט קנדי נרצח, חמש שנים אחרי אחיו, בעת מסע הבחירות שלו למועמדות הדמוקרטית לנשיאות ביוני 1968. הרצח שלו אולי לא היה מכונן כשל אחיו בביוגרפיה האמריקנית הקולקטיבית, אבל ללא ספק היה אבן דרך חשובה - ודאי בראייה לאחור - שסימנה סוף עידן, נקודת מפנה בהיסטוריה האמריקנית.

הסרט "אתל", שיוקרן ביס דוקו בלוויין ביום ב', 22.10, אינו מתיימר להציג ניתוח היסטורי או אקדמי של התקופה, האירועים והאנשים, אלא לאפשר למי שהיו חלק מהם לדבר, להיזכר, להציג את גרסתם. החדירה לשושלת אולי הכי מיוחסת באמריקה מתאפשרת בזכות העובדה שיוצרת הסרט היא רורי קנדי, בתם ה-11 במניין הילדים של אתל ורוברט קנדי, שנולדה חצי שנה אחרי הירצחו. רורי קנדי הצליחה להושיב את אמה מול המצלמה ואף לחלץ ממנה אי אילו אמירות מעט יותר אישיות (קנדי האם לא ממש התמסרה, ואף מודיעה כבר בתחילה ש"זה היה רעיון רע"), הישג כשלעצמו, אבל מעבר לכך - הצליחה לדובב מול המצלמה (גם אם באיפוק) את אחיה ואחיותיה, שביחד משרטטים תמונה מעט יותר אינטימית מהפוסטר המוכר וכמובן, גם להביא לא מעט סרטים וצילומים ישנים, שמספרים את הסיפור בלי מילים.

בפתח הסרט מכריזה אמנם היוצרת כי ביקשה לברר את סיפור חיי אמה עם אביה וחייה עם ילדיה, אבל בסופו של דבר זהו בעיקר סרט על רוברט קנדי, האב שמעולם לא הכירה. רורי קנדי מספרת על אב ואם שבאו ממשפחות קתוליות דתיות, מרובות ילדים ועשירות. אתל הייתה חברה של ג'ין קנדי באוניברסיטה, ובמפגש בין שתי המשפחות באתר סקי בקנדה הכירה את אחיה רוברט והתאהבה בו "ממבט ראשון" כדבריה. אבל רוברט דווקא שם עין על אחותה פט, והשניים יצאו במשך שנתיים.


האחים והאחיות, שדומים להדהים זה לזה, משרטטים קווים לדמותם של אמם ואביהם וטווים בזהירות (כאן אין לכלוכים והאשמות) את תמונת חייה של המשפחה. הם זוכרים ילדות לצד הורים עסוקים ומסורים לקריירה של האב, אבל גם מאוד מעורבים ומערבים בחייהם. זוכרים בית מלא בעלי חיים, מכלבים ועיזים ועד כלב ים. הם זוכרים שהלכו עם אמא לשמוע את אבא חוקר עדים בוועדת הסנט נגד שחיתות באיגודים המקצועיים, או עם אבא למשרד (המשפטים) בשיאו של משבר הטילים בקובה, את הסיור הראשון בבית הלבן אחרי שהדוד נבחר לנשיא, ואת אבא מעניק לאמא במתנה ליום הולדת את ג'ין קלי עטוף בסרט ורוד, וכך הלאה. חדי אוזן יבחינו כי כל ה"ילדים" בסרט (למעט אחד), שגילם נע בין 40 ל-60, מכנים את הוריהם בכינויים הילדותיים mommy, daddy (אמא'לה ואבא'לה).

רורי קנדי מאפשרת לאמה לא רק להיזכר ולספר, אלא גם להסביר ולהאיר את תפיסת עולמו ומשנתו של רוברט קנדי. למעלה מארבעים שנה לאחר הירצחו אתל קנדי ממשיכה להיות נציגתו, וברור לחלוטין (אולי אף יותר מאשר בזמן אמת) מה רבה הייתה מעורבותה בעשייה הפוליטית שלו. הסרט נמנע מלנקוב בשמות הרוצחים של שני האחים לבית קנדי, ומעשי הרצח כאן הם מקרי מוות שהשפיעו על המשפחה. נקודה. באופן דומה, בשני משפטים לקוניים בלבד מתייחסת רורי קנדי למותם של שניים מאחיה, ובעצם רק מציינת את מותם: של דיוויד קנדי, שמת בן 28 ב-1984 ממנת יתר של סמים, ושל מייקל קנדי, שמת ב-1997 בגיל 39 בתאונת סקי.

זה אמנם לא סרט חושפני, אין בו תגליות מרעישות או ביקורת, וניכרת בו הזהירות המופלגת והכבוד של היוצרת והמשתתפים למורשת המשפחתית שאין לפגוע בה. ולמרות זאת - זה מעניין ושווה צפייה.

"אתל", הפקה של HBO דוקו. בימוי, הפקה וקריינות: רורי קנדי; תסריט: מרק ביילי; צילום: באדי סקיירס; עריכה: עזין סמרי; מוזיקה מקורית: מרים קוטלר; הפקה: ג'ק יאנגלסון. אורך הסרט: שעה ו-37 דקות