הרכבת הקלה בתל אביב: הטוב, הרע והלא נודע

בעוד שש שנים, כך מבטיחים במשרד התחבורה ובנת"ע (נתיבי עירוניים, החברה הממשלתית המובילה את הפרויקט), תהיה בגוש דן רכבת קלה. מה זה שש שנים? רק לפני רגע 2009 עוד הייתה כאן, אהוד אולמרט ואהוד ברק יצאו למבצע "עופרת יצוקה", ברק אובמה נכנס לבית הלבן, עדה יונת זכתה בפרס נובל וציפי לבני כמעט ניצחה בבחירות. שש שנים יחלפו מהר. אבל הדרך לשנת 2021 ולקו הרכבת הקלה הראשון בגוש דן לא צפויה להיות פשוטה.

ברחבי חמש הרשויות (פתח תקוה, בני ברק, רמת גן, תל אביב-יפו, בת-ים) בהן תעבור הרכבת כבר החלו העבודות, אך יריית הפתיחה המשמעותית מתוכננת הערב (א') עת יחלו העבודות להקמת תחנת אלנבי. הפרויקט כולו מתקבל בדעת הקהל הישראלית באמביוולנטיות: מצד אחד רצון ליישר קו עם מטרופולינים דומים בעולם ולזכות למערכת תחבורה ציבורית ראויה, מצד שני חוסר אמון בנוגע להיתכנות הפרויקט, לוחות הזמנים וחשש כבד מהשנים הקרובות בהם יהפכו חלקים נרחבים ממגוש דן לאתר בנייה מאובק. כולם כנראה צודקים, האמת שנוהגת לתעתע לא פעם נמצאת איפשהו באמצע הדרך – בין פתח תקווה לבת-ים.

מהו הקו האדום של הרכבת הקלה?

אורך הקו שזכה לשם ה"קן האדום" צפוי להיות כ-24 קילומטר, חצי ממנו כרכבת תחתית, היתר כרכבת שתנוע בנתיב ייעודי לצד נתיבי התחבורה הקיימים. בקו צפויות להיות 34 תחנות במרחק של 500 מטר אחת מהשנייה, עשר מהן מתחת לאדמה. הקו האדום צפוי לחבר את מרכז וצפון פתח תקוה לבת ים, דרך רחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, עבור בדרך בגין בתל אביב בואכה יפו ועד לשדרות משה דיין בבת ים. הדרך האינטנסיבית אל הקמת הקו יתחיל, כאמור, באזור אלנבי. כבר מהערב (יום ראשון, 2 באוגוסט) ייחסמו לתנועת כלי רחב הרחובות יהודה הלוי והרכבת בקטע שבין הרחובות רמח"ל לאלנבי. התנועה תנותב דרך הרחובות מקווה ישראל ולבונטין. הכניסה לרחובות יבנה, שד"ל ויהודה הלוי תתאפשר רק דרך רוטשילד.

באמצע אוגוסט צפויות להתחיל גם עבודות הקמת תחנת קרליבך. אזור גשר מעריב צפוי להיחסם לחלוטין, הגשר עצמו עתיד להיות מפורק תוך מספר שבועות ולהישאר כזיכרון היסטורי. התנועה באזור זה תהפוך עד לאביב הבא לבלתי אפשרית.

אחרי החגים צפויות להתחיל גם העבודות להקמת תחנת שאול המלך, שהשפעתן על הדרכים תהיה קטנה יותר, במקביל יחלו העבודות גם להקמת תחנת ארלוזורוב, התחנה הגדולה של הרכבת הקלה שתהווה גם חיבור למסילות רכבת ישראל. נגיד בזהירות, מאוקטובר עדיף יהיה שלא להתקרב למקום עם מכונית פרטית. גם תושבי רמת גן נתקלו כבר בכלים כבדים ועובדים מזיעים ועצימות העבודות תלך ותגבר בשבועות הקרובים עם ההתקדמות הצפויה להקמת תחנות אבא הילל וביאליק. הפניות ישתנו, הנתיבים יצומצמו, נקווה שמפלס העצבים יישאר יציב.

אנחנו לא ננסה לשכנע את המשוכנעים שהפרויקט רע ומר או חשוב וטוב, אבל כן נציג לפניכם שלושה דברים טובים המגיעים עם הפרויקט (הטוב), שלושה דברים פחות טובים (הרע) ושלושה דברים שאפשר לעשות בינתיים (הלא נודע).

הטוב: התחבורה הציבורית, הזדמנות לתכנן, בסוף תהיה רכבת

הרכבת הקלה – הזדמנות להרוס ולבנות מחדש. צילום אילוסטרציה: shutterstock

בשבועות הקרובים, בהדרגה, יחלו עבודות חפירה לאורך קו הרכבת הקלה – להקמת התחנות ובהמשך לסלילת חלק הקו שיעבור מתחת לאדמה. העבודות האלו, כפי שכבר הבנתם, עתידות לייצר עומסי תנועה כבדים מאוד. במשטרה ובנת"ע מבקשים מהציבור לעבור לתחבורה ציבורית. נכון, התחבורה הציבורית בגוש דן אינה מושלמת, אבל דווקא המצב הקיים יכול לייצר הזדמנות בה הציבור יצביע ברגליים, ישתמש יותר ויותר באוטובוסים וברכבת הפרברים. כשהביקוש יעלה יפתח חלון אפשרויות אמתי לשיפור הקיים.

השיפור יכול להגיע בהגדלת תדירות הנסיעות, בשמירה על נתיבי דרך מיוחדים לתחבורה ציבורית ואפילו לא תאמינו – בשיפור הזמנים והפיכת מערך האוטובוסים הקיים למדויק יותר. באם הציבור יצמצם את השימוש בכלי הרכב הפרטיים שלו ויביע אמון בתחבורה הציבורית לא רק שיחד נקטין את זיהום האוויר, אזי נצליח לשרוד עם פחות עומסי תנועה מבשגרה ואולי אף נצליח – לקראת הגעת הרכבת בעשור הבא – לבנות תרבות תחבורה אחרת.

עבור חלק גדול מהמקומות הסמוכים לתוואי הרכבת העתידי עבודות ההקמה משולות למבול התנ"כי: הזדמנות להרוס ולבנות מחדש. בואו נודה על האמת, ישנם רחובות בפתח תקוה, בדרום תל אביב וביפו, שלא תזיק להם מתיחת פנים. העבודות צפויות להבריח עסקים רבים למקומות אחרים. זו ההזדמנות כפולה: פעם אחרת לאותם מקומות אחרים להתפתח ולקבל בברכה עסקים מכל הסוגים, פעם שנייה יש כאן הזדמנות לתכנן את המתחמים האלו לקראת עידן הרכבת הקלה.

קצת השראה: לטייל בלונדון

צריך לנצל את המצב הקיים ולחדש את הסביבה העירונית. במקום שבו ישנה תחנת רכבת בערים באירופה תמיד ישנה תנועה והתרחשות. נסו להיזכר, מה ראיתם כשיצאתם מאחת מתחנות המטרו של פריז? בתי קפה, חנויות, מסעדות, דוכני עיתונים, רשתות שיווק גדולות. כך גם ביציאה מתחנות הטיוב של לונדון ואפילו ביציאה מתחנות הרכבת התחתית הדי צנועה של רומא. אם האזור יהיה חסום ובלתי נגיש בשנים הקרובות, בואו נשב בנחת ולשם שינוי נתכנן מרחב עירוני וציבורי מחודש שינצל את הנגישות שתייצר הרכבת. כדאי לשלב את בעלי העסקים הקיימים בשלב התכנון ולתת להם קדימות לשוב לאזור להפריח אותו מחדש.

לא המטרו של פריז, אבל רכבת קלה. צילום: shutterstock

את הפרק האופטימי נחתום באמונה שלמה שבסוף תהיה כאן רכבת קלה. אומנם זה לא המטרו של פריז או הטיוב של לונדון, אבל זו התחלה. מערכת תחבורה ציבורית מודרנית, חדישה, שנוכל בעזרתה להגיע במהירות מפתח תקווה ועד למרכז העסקים של רמת גן או למרכזי התעסוקה והבילויים בעזריאלי, במתחם שרונה או ברחוב הארבעה. זאת ועוד, התוואי העתידי יכול להביא מזור לשורה ארוכה של בעיות, החל מפחות בעיות בריאות – כתוצאה מהפחתת הזיהום, מה שיכול להוביל בניהול תקציבי נכון גם את הקטנת תקציב הבריאות ועד למלחמה אמיתית בתאונות הדרכים (בכל שנה מוציאות רשויות המדינה כ-2.5 מיליארד שקל על תאונות דרכים).

הרע: רק קו אחד, מי יממש את הפנטזיות האלה, המון פקקים

מה בדיוק נעשה עם קו אחד? צילום העבודות: נת"ע

עלות הקמת הקו האדום תעלה למשלמי המסים עשרות מיליארדי שקלים, ומדובר בשלב זה בביצוע של קו אחד בלבד. בואו נחזור רגע שוב לפריז: כמה פעמים נכנסתם לרכבת התחתית והחלפתם במהירות קו בקו כדי להגיע למיקום מדויק? בישראל 2021 זה עוד לא צפוי להתבצע. בקו האדום תוכלו, אומנם, להגיע במהירות מדרך יפו ועד (רק בשמחות) לבית החולים בילינסון, אבל יהיה קשה להגיע לנמל תל אביב, לדיזינגוף סנטר, לרמת החיי"ל או לשוק הכרמל.

על שולחן התוכניות של נת"ע מספר קווים נוספים שעתידים להשלים את הקו האדום: הקו הירוק מהרצליה דרך מרכז תל אביב ועד לבת ים, הקו הסגול מיהוד ובקעת אונו ועד לרכבת מרכז, הקו הכחול ממקווה ישראל ועד לרחובות והקו הכתום מנתניה ועד לתל אביב. קשה להאמין שאפשר יהיה לממש את כל התוכניות הללו – גם לא תוך 15 שנה.

כדאי היה להתמקד בקו אחד שישלים את הקו האדום ולנצל את התוהו ובוהו בדרכים כדי לחפור בעוד אתרים ברחבי גוש דן. אם זה לא יקרה, מוטב שינצלו את שש השנים הבאות כדי למסד מערך תחבורה ציבורית משלים טובה לקו האדום. קווי אוטובוס שיותאמו לזמנים של הרכבת, שבילי אופניים, כלי רכב להשכרה על פי שעה, נקודות עמידה מוסדות למוניות, חיבור מושכל לרכבות הכבדות ואפילו תכנון מיטבי של התחנות עצמן שיאפשרו שלל יציאות וגישה נוחה לכמה שיותר אתרים ומוקדים עירוניים.

לא חזקים בלסיים פרויקטים. נתב"ג 2000 וקצת. צילום: shutterstock

אם נמשיך להשאיר את ההתרגשות בצד וננסה להיזכר בהיסטוריה הישראלית להקמת פרויקטים דומים נמצא סיבות רבות לדאגה. כביש 6, נתב"ג 2000, התחנה המרכזית החדשה – הם רק רשימה קצרה של פרויקטים שאבן הפינה שלהן הושקה בקול תרועה ועם הבטחות מתל אביב ועד ירושלים והביצוע שלהם היה איטי, לקוי ובעיקר באיחור. הפעם התרועה צריכה להגיע רק עד פתח תקוה, אבל מספיק מלחמה וחצי ושר תחבורה פחות ביצועיסט מישראל כץ והתקציב ייחתך: גוש דן יישאר כחולה לב באמצע ניתוח מעקפים על שולחן הניתוחים.

אם הרסנו לגמרי את האווירה, אז מילה אחרונה על עומסי התנועה. תתרגלו, זו הולכת להיות השגרה. המרוויחים הגדולים: תחנות הרדיו ותחנות הדלק. עד שתחנות הרכבת יגיעו יצטרכו הנהגים סבלנות רבה, או פשוט לחזור לפסקה הקודמת בכתבה ולממש אותה – יותר אוטובוסים ורכבות, פחות מכוניות פרטיות.

הלא נודע: כל מה שצפוי לנו בשנים הקרובות

לקוות לטוב. צילום אילוסטרציה: shutterstock

מה אפשר לעשות בינתיים? בעיקר לחכות (שהעבודות יסתיימו), לדמיין (איך זה ייראה) ולקוות לטוב (שזה יעבוד היטב ושהסבל היה כדאי).

רוצים לחשוב חיובי? טריק קטן

איך לטייל בארץ בלי מכונית פרטית

מה דעתכם? איך אתם נערכים? הצטרפו לפרלמנט של מוטק'ה