יום המעשים הטובים: גולשי מוטק'ה למען הקהילה

יש כל כך הרבה דרכים לתרום ולעשות טוב - לבקר בביתו של שכן קשיש, לעודד ילד חולה סרטן, ללטף כלב בודד בכלביה ועוד ועוד. כל מה שצריך זה לגשת למועצה המקומית או לעירייה, לעבור על רשימת ההתנדבויות, ולבחור את מה שהכי מתאים לכם. אפשר כמובן לעשות את זה מהבית - שוטטות קלה באינטרנט תיתן לכם את כל התשובות. היום (שלישי) מציינים כמדי שנה את "יום המעשים הטובים" ברחבי הארץ, ולרגל המאורע אנו מביאים בפניכם את הסיפורים של מספר גולשי מוטק'ה, ששיתפו אותנו בפעילות שלהם למען הקהילה, כל השנה.

אסתר סננס: מתנדבת למען החיילים

"החיילים קוראים לי דודה אסתר". אסתר (מימין) ומתנדבים נוספים, צילום באדיבותה

אסתר סננס בת 69 מאשקלון, בזוגיות, גרושה ואם לארבעה בנים, סבתא ל- 12 נכדים. יצאה רק השנה לפנסיה, אחרי שבמשך שנים רבות ניהלה משרד, אבל את ההתנדבות שלה התחילה אסתר הרבה לפני היציאה לגמלאות. בשנת 2000 היא הצטרפה ל"יחד למען החייל", הגוף המאוחד של "האגודה למען החייל" ו"קרן לב"י".

"אנחנו משפחה דתית ברוכת ילדים, 13 אחים ואחיות", מספרת אסתר. "בגיל 15 כבר יצאתי לעבוד כדי לעזור בפרנסה. בגיל 21 התחתנתי ולא התגייסתי לצבא. נולדו לי ארבעה בנים, כולם שירתו בצה"ל. אף פעם לא הרגשתי טוב עם העובדה שלא התגייסתי, וכשהצעיר שלי התגייס החלטתי להתנדב למען החיילים. אני לא מוותרת על יום ההתנדבות השבועי שלי. זה מרגש אותי ועושה לי ממש טוב. אני נמצאת קבוע בכפר הנופש לחיילים באשקלון, מביאה להם דברים טובים. הם קוראים לי 'דודה אסתר'".

כשרק התחילה את ההתנדבות, היא מספרת, הייתה ממש בורחת מהעבודה בצהריים כדי להגיע לשם. "לפני פורים התנדבתי יומיים ברצף. ילדים הכינו משלוחי מנות בגנים ובבתי ספר, ואני נסעתי לחלק אותם לחיילים. יש לי אחיינית שמתנדבת בעמותת 'קו לחיים', גם שם ארגנו משלוחי מנות. קניתי מהם 81 חבילות והבאתי לחיילים - ככה שתי עמותות הרוויחו".

מה הכי מרגש אותך בפעילות?

"המון דברים. במלחמת צוק איתן למשל מילאנו שלושה ג'יפים בכל טוב - גופיות, גרביים, חלות, עוגות ופיזרנו במוצבים בעוטף עזה. אני זוכרת שהייתי מסתובבת ליד נחל עוז. הבן הקטן היה בסדיר והתקשר לשאול איפה אני. אמרתי שאני בבית, ובעצם הייתי עם קרטונים של ממתקים ביד, רצה בין האזעקות. התברר שחבר של הבן ראה אותי והוא תפס אותי בשקר וביקש שאחזור הביתה. לא חזרתי. יום אחד הייתי עם הנכדים שלי בכפר הנופש לחיילים וחילקנו קרואסונים. אחד החיילים שאל במה הקרואסון ממולא. אמרתי לו 'ממולא באהבה'. בערב הבאתי קרואסונים למשפחה, ופתאום אני שומעת את הנכד שלי אומר: 'אבא, הקרואסון הזה ממולא באהבה'. זה היה מקסים".

למה להתנדב?

"כי זה ממלא אותי אהבה. לפעמים אני מוותרת על אירוע משפחתי כדי להגיע להתנדבות".

מיכל ואקנין: מתנדבת למען עולים בגיל השלישי

 מיכל ואקנין ועולים טריים במשרד הקליטה, צילום באדיבותה

מיכל ואקנין, בת 75 מאשדוד, היא ילידת אלג'יר שגדלה בצרפת וממש בימים אלה חוגגת חמישים שנה לעלייתה לארץ. היא עבדה במשרד הקליטה קרוב ל-32 שנה, וחודשיים אחרי שיצאה לפנסיה חזרה להתנדב שם פעמיים בשבוע. בין לבין היא גם מנהלת בהצלחה ענקית את קהילת חיפוש קרובים במוטק'ה, ומחברת בין אנשים שלא התראו שנים. היא דוברת עברית, רוסית, צרפתית ואנגלית. "כשכולם בבית הספר בצרפת הלכו ללמוד ספרדית כשפה שניה אני הלכתי ללמוד רוסית", היא צוחקת, "מי היה מאמין שזה יהיה כל כך שימושי".

איך נראה יום התנדבות שלך?

"היום אני מתמקדת בעלייה של בני הגיל השלישי בקרב דוברי הצרפתית. אני עוזרת להם בכל מה שהם צריכים - מלווה אותם לביטוח לאומי למשל. הם פחות הולכים לאולפן אבל צריכים עזרה בהתאקלמות. למרות שיש להם פה ילדים, הילדים עסוקים בעבודות ובמשפחות שלהם. יש עולים מתוניס, אלג'יר ומרוקו שמוכרים כניצולי שואה וזקוקים ליד מכוונת. אני עוזרת להם לקבל את מה שמגיע להם".

מה המקרה שהכי נגע לליבך?

"הגיעה לארץ עולה בת מאה מצרפת. היא סיפרה לי שאבא שלה היה רב הקהילה בתוניס, וכשהגרמנים הגיעו הם דרשו מכל היהודים לענוד מגן דוד. אבא שלה ביקש ממנה לתפור 2,000 מגיני דוד. האישה נפטרה עשרה חודשים אחרי שהגיעה לארץ. כל אדם שאני מצליחה לעשות משהו בשבילו מרגש אותי. יש לי גם קבוצת פייסבוק בשם Objectif alya (בתרגום חופשי: המטרה עלייה, ש.ש), יש בה 5000 חברים וזאת קבוצת תמיכה לעולים".

חיה ונונו: מתנדבת למען ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם

"מתרגשת בפעילות ההתנדבותית כל יום". חיה ונונו, צילום באדיבותה

חיה ונונו, בת 64 מירושלים, עדיין עובדת כמזכירה בלשכת הרווחה אבל גם מתנדבת ב"זיכרון מנחם" - עמותה לטיפול בילדים ונוער חולי סרטן ובני משפחותיהם. הילדים מגיעים למרכז לפעילויות שונות, וחיה לוקחת אותם במכונית שלה בחזרה הביתה, מדי יום ראשון בשעה 19:00. חיה עצמה הבריאה מסרטן לפני שנים רבות, אבל לדבריה זאת לא הייתה הסיבה שבחרה דווקא בעמותה הזאת. "יום אחד שמעתי ראיון ברדיו עם מנהל העמותה", היא משחזרת. "הוא סיפר על המרכז שלמעשה נותן קצת חופש להורים להיות עם הילדים האחרים במשפחה, או להיות בעיסוקים שלהם. הילד החולה מגיע למרכז בהסעה או לבד עם אחד האחים. זה מאד נגע לליבי. בפעם הראשונה קצת חששתי שהמראה של הילדים החולים יעשה לי רע, אבל זה היה בסדר. לא נבהלתי והחלטתי להתנדב. בעצם אני והרכב שלי מתנדבים".

נוצר קשר עם הילדים?

"ברור, אנחנו מדברים בדרך. למרכז מגיעים לא רק הילדים החולים, אלא גם אחים או אחיות שלהם. היה לי נער אחד שאחיו היה חולה, וכל תשומת הלב הייתה לאח החולה. אחיו הרגיש שלא מתייחסים אליו, ובגיל שמונה נסע לתל אביב לבד בלי שההורים ידעו. הילד גר בישוב קהילתי בשטחים, ולא כל אחד היה מוכן לעשות את ההסעה הזאת. לא רציתי שיחמיץ את הפעילות שעוזרת לו רק בגלל זה. התחייבתי להסיע אותו בחזרה".

מה הכי מרגש אותך?

"אני מתרגשת כל יום. הייתה נערה שהייתה מאד עצובה בגלל הפאה. סיפרתי לה שגם אני עברתי את מה שהיא עוברת, והנה אני פה, ואני מקווה שיום אחד גם היא תתנדב לעזור לאחרים. היה נער בן 15 שאמר לי 'מתי יגמר כל הסבל הזה'. הסברתי לו שצריך להיות סבלני, ולדעת שהטיפולים הם לטובתו. זה לא קל, אבל מוכרחים להסתכל קדימה".

מה תורמת לך ההתנדבות?

"אני מרגישה שזאת מצווה. יש בזה שליחות. אתה עוזר גם להורים וגם לילדים. כשאני אצא לפנסיה אני אכנס למערך גם כנהגת מחליפה".

עמי לוין: מתנדב עם נוער נגד אלימות וגם ב"יד שרה"

סיפוק גדול מאד. עמי לוין ב"יד שרה", צילום באדיבותו

עמי לוין בן 62 מראשון לציון, נשוי ואב לשלושה ילדים, סבא לארבע נכדות. עד גיל 54 ניהל עמי את עסקי המשפחה - בית מסחר לכלי עבודה וציוד טכני, ואז החליט לעשות שינוי בחיים. "החלטתי לפעול למען הקהילה בשירות הציבורי והצטרפתי - לא כמתנדב - לרשות המלחמה בסמים בראשון לציון", הוא מספר. "ריכזתי את הפעילות של סיירות ההורים - הורים מתנדבים שבסופי שבוע יצאו לאזורי הבילוי של בני נוער להשגיח שלא יגעו באלכוהול, שיחזרו בשלום. ניהלתי את תוכנית 'עיר ללא אלימות'". בגיל 60 פרש לוין אבל היה לו ברור שימשיך בפעילות ציבורית כמתנדב. הוא מגיע פעם בשבוע ל"יד שרה" ועוסק בהשאלת ציוד לנזקקים, ומתנדב גם בעמותת "עתיד בטוח", שעוסקת במניעת אלימות בקרב ילדים ונוער. "תמיד רציתי להתנדב ביד שרה", הוא מסביר, "להיות חלק מחבורת המתנדבים הנפלאה הזאת, לעזור לאנשים במצוקה ולהקל על חייהם. זו תחושה נפלאה שיש עוד אנשים טובים באמצע הדרך. עמותת 'עתיד בטוח' מאפשרת לי להמשיך לעסוק עם בני נוער בנושא של מניעת אלימות. אני מוביל את הפעילות בשלושה בתי ספר בחדרה, מארגן מפגשים שבועיים של סטודנטים עם תלמידי חטיבת הביניים והתיכון".

מה נותנת לך ההתנדבות?

"סיפוק גדול מאד. ביד שרה נוגע לליבי שאנשים בגילי מטפלים בהורים שלהם. אני משתדל להוציא אותם מהמקום עם חיוך. לי בעצמי יש אבא בן 90 ואני מבין את המשמעות וכמה זה חשוב להורים שנהיה לצידם. הנוער זה העתיד שלנו, הם מאד מרגשים אותי. באחד מבתי הספר הילדים בכיתות ח' ו-ט' בחרו להכין פעילות בנושא 'בנות הן לא קורבנות' בעקבות קמפיין ME TOO. הם עבדו על זה יחד עם הסטודנטים. זה היה נפלא, הם הכינו שלטים, תלו אותם בהפסקות בבית הספר והקימו דוכני הסברה".  

היום, "יום המעשים הטובים" כל הארץ תתמלא אירועים ססגוניים ב-5 מוקדים: אשקלון, ירוחם, קריית ים, ירושלים ונצרת, עם למעלה מ-5,000 מתנדבים. בתוכנית: ירידים חברתיים, הופעות מיוחדות ופעילויות משפחתיות, פרויקטים אומנותיים-קבוצתיים למען הקהילה, דוכני יצירה ופעילויות לילדים, עמדות מכירות, תרומות דם ועוד. "אנשים שיוצאים לפנסיה לפעמים מרגישים שאיבדו משמעות", מסכמת מיכל ואקנין, "ההתנדבות נותנת המון. לקום בבוקר עם מטרה. לי באופן אישי זה נותן תחושה גדולה של סיפוק, של שליחות. אם אחד יעזור לשני המדינה שלנו תהיה שונה לחלוטין".

"החיוך של הילדים זה השכר שלנו"

נפטרים מהבגדים הישנים? תתרמו אותם

הפנסיונרים שמתנדבים לעזור לקשישים

"ההתנדבות נותנת לנו הזדמנות לעשייה"

המכורים להתנדבות: "זו סיבה לקום בבוקר"

לנפוש ולתרום: איך לשלב טיול עם התנדבות

הצטרפו לקהילת ההתנדבות של מוטק'ה!