יחסי אחים בגיל 50+: אהבה או אכזבה?

התואר "אחי" או "אחותי" מודבק היום במקרה הטוב לכל חבר טוב, אבל גם לסתם מכר או אפילו זר מוחלט (נוסח "אחי, אתה יוצא מחניה אולי?"). אלא שאח או אחות של ממש, כאלה הקשורים בקשר דם, הם מצרך נדיר ויקר יותר. לרובנו יש כאלה, אחד או יותר, ולמרות התחרות המתבקשת והמריבות הבלתי נמנעות בגיל צעיר, הם חשובים ומשמעותיים בחיינו.

האחים והאחיות שלנו יודעים בדיוק מי אנחנו, ויכולים להיות החברים הכי טובים או האויבים הכי מרים. הם יכולים לעזור, לייעץ ולתמוך, אבל גם להתחרות על משאבים משותפים ואחרי גיל 50, להתחיל לנהל פנקסנות על הטיפול בהורים המזדקנים.     

"הסיפור על קין והבל הוא לא סיפור דמיוני", אומרת מיכל דיכטר, פסיכותרפיסטית קלינית, מטפלת ומדריכה בכירה משפחתית, זוגית ואישית, "וגם לא זה של יעקב ועשיו, רחל ולאה או יוסף ואחיו. כולם מספרים על תחרות, קנאה ועל היחסים הלא פשוטים שיש בין אחים".

יחסים בין אחים, מזכירה דיכטר, הם למעשה יחסי המשפחה הארוכים ביותר שיש לאדם בחייו. "למעשה אנחנו חיים לאורך שנים רבות לצד מישהו שלא בחרנו", היא אומרת. "התחרות וההשוואה המתמידות ומצד שני - שותפות הגורל והאחווה, הופכות את היחסים האלה למאוד מורכבים.

"האחים והאחיות שלנו הם אלה שמלמדים אותנו משחר ילדותנו שצריך לחלק את העוגה. איתם צריך לפתור את נושא הקנאה, את הצורך לנצח, לכבוש, להיות אהובים על ההורים. איתם צריך ללמוד לוותר, לתת מעצמנו, להיות בסיטואציה שהיא לפעמים לא הוגנת. האחים מספקים את הדגם הראשון ליחסים עם קבוצת השווים, שבהמשך אנו פוגשים גם עם החברים בגן, בבית הספר ובצבא, ולימים עם בן או בת הזוג. המודל שאנחנו מביאים לקשרים החברתיים שלנו, קשור למידת ההגינות שסיגלנו ביחסים עם האחים".

"יש לנו מספיק שנים לעבוד על הקשר עם האחים שלנו"

ביחסי אחים הבשלות עוזרת, ולפעמים היא מגיעה רק בגיל השלישי. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

אומרים שטוב שכן קרוב מאח רחוק, אבל מה יש באח/אחות בהמשך החיים, שחבר טוב לא יכול לתת? "אח או אחות זה החבר/ה הטוב/ה, שיכולים לתת לנו את הנאמנות הכי גדולה", אומרת דיכטר. "איתם אנחנו יכולים להרגיש הכי בטוח, התחושה היא שהם לא יפנו לנו עורף. אם ההורים לא עשו יותר מדי טעויות שגרמו לפירוד ולטינה בינינו, יש לנו גם מספיק שנים לעבוד על הקשר והוא יכול להיות נפלא".

מה קורה ליחסים בין האחים כשההורים מזדקנים, וצריך להתחיל לקחת עליהם אחריות?

"כשההורים מתחילים להזדקק לעזרה או נמצאים במשבר בריאותי, צריכה להתחיל התארגנות אחרת. בהרבה מקרים, מסתמכים אוטומטית על הדפוסים המשפחתיים הקיימים, כלומר על יחסי הקרבה, הפיזית והנפשית, של אחד הילדים להורה. הילד שההורה סומך עליו שינהל את הסיטואציה הוא בדרך כלל זה שלוקח אחריות. ממעקב אחרי הרבה משפחות, כמעט תמיד ילד אחד יעשה את רוב העבודה. יבקר הרבה, יביא את האוכל, ידבר עם הרופא".

אבל לפעמים המפה משתנה במקרי משבר כאלה, ודווקא הילד שהיה יותר מרוחק, ובמקצועו עורך דין או רופא שיכול לתת את היכולות, הקשרים ולפעמים גם הכסף שלו, עובר למרכז הבמה ולוקח יותר אחריות. "צריך לזכור שמדובר בסיטואציה לא פשוטה, שבה אנחנו מבינים שההורה כבר לא בהכרח יכול לקבל את ההחלטות, ואנחנו צריכים להחליט בשבילו. במצבים האלה בדרך כלל הילד שיותר מעורב רגשית, נמצא בקונפליקט בין מה שההורה היה רוצה לעומת האילוצים. הילד היותר מרוחק יכול להוביל מהלכים בצורה יותר שקולה ורציונלית".

מידת המעורבות של כל אחד מהילדים בטיפול בהורה, לדבריה, תלויה גם בסוג הקשר בין הילד להורה - האם יש משקעים או עניינים לא פתורים מהעבר, ואם יש כאלה - האם הילד שבעצמו כבר מבוגר מסוגל להתעלות עליהם, או לא? יש גם גורמים שקשורים במצב הכלכלי של כל אחד מהילדים, ועד כמה הוא מוכן להקריב עבור ההורה. מהם משאבי הזמן והכוח שיש ברשותו, וכמובן - מהם המשאבים הנפשיים. "יש אנשים שלא יכולים לעמוד בטיפול היומיומי בהורה, אבל בשמחה יתנו כסף כדי שיוכל לגור בדיור המוגן הכי טוב", אומרת דיכטר.

לגייס שליטה על הקנאה

כשנדרש הצורך לטפל בהורים המזדקנים, הקשר בין האחים עלול להיקלע לבעיות. צילום אילוסטרציה: Shutterstock 

חלוקה לא הוגנת או לא שוויונית בטיפול בהורים, היא לדבריה דרך בטוחה לפיצוץ במשפחה. "ברור שמי שיותר זמין ויותר מעורב ירגיש מנוצל", היא אומרת. "הוא יבקש עזרה מהאחים, באופן סמוי או גלוי, או דרך כעס. מי שנתקע לבד בטיפול באדם מבוגר וחולה מאוד כועס, כי הוא משלם מחיר גבוה. זה מאמץ עצום והאדם במקרה זה מאוד זקוק אם לא לעזרה ממשית, לפחות להכרה ולהתחשבות מצד האחים. שלא יקחו את זה כמובן מאליו, שיודו לו. אם זה לא קורה, זה מעורר המון תסכול ועוגמת נפש".

אבל יש גם מצבים הפוכים, לדבריה, שבהם דווקא הבן או הבת ש"לא בעניינים" מרגישים מקופחים. "הילד שמרגיש שאין לו שליטה במצב ולא שואלים לדעתו, עלול גם הוא להרגיש מתוסכל. ב'גידול הורים' צריך שיתוף פעולה, כמו בגידול ילדים. כך כל הצדדים ירוויחו גם תחושה של משפחה, של יחידה אחת, חזקה ועמידה. בלי שיתוף פעולה, יכנסו רגשות כמו מרמור ותסכול. אחד ירגיש שמנצלים אותו, אחר ירגיש שמשאירים אותו בחוץ ומסתירים ממנו דברים".

כדי לא להגיע לקרעים, למריבות או סתם לחשבונאות מכוערת, צריך לגייס גמישות, שליטה על הקנאה ויכולת להירתם ולפעול בכוחות משותפים. "אל תגיעו למצב שבו אחד עושה הכול והשני יושב בצד. אין את 'הילד הטוב' ו'הילד הרע', 'הנדיב' ו'הקמצן'. מחפשים דרך להתגמש, להסתדר ולהתחלק במטלות".

מריבות ירושה - הסיבה היחידה לקרע אפשרי בין אחים בגיל מבוגר?

"כשההורים הולכים לעולמם, אנשים מרשים לעצמם להתנתק מאח שהם נוטרים לו טינה". מיכל דיכטר, צילום באדיבותה 

ומה קורה אם ההורה כותב צוואה לא שוויונית?

"ברור שבכל מה שנוגע לכסף, חייבת להיות שקיפות מאוד גבוהה. צוואה לא שוויונית גורמת לעוגמת נפש גדולה, ויש אנשים שהעוול הזה שעשו להם ההורים הופך לסיפור חייהם. אין ספק שהורים יכולים לקלקל הרבה ביחסים בין הילדים שלהם בדרך כזאת, גם אם לדעתם יש הצדקה לתת לאחד יותר מאשר לאחר. אבל אלה דברים שלרוב לא מתחילים בגיל המבוגר. האפליה בין הילדים מופיעה כבר בשלבים מוקדמים, כשבמשפחות מסוימות רק הבנים מקבלים, או כשרק הילד האהוב מקבל. זה מביא רק לצער ולניתוק היחסים במשפחה לדורות".

אבל מריבות על ירושה הן לא הסיבה היחידה להתרחקות ולנתק בין אחים עם מות ההורים. "יש מקרים שכל זמן שההורים חיים, נשארת פסאדה של קשר בין האחים. כשההורים הולכים לעולמם, אנשים מרשים לעצמם להתנתק מהאח שהם לא אוהבים או נוטרים לו טינה על משקעי עבר".

ולפעמים, דווקא אחרי שההורים הלכו לעולמם וסערות הירושה שככו, כשהאחים בגיל 50 פלוס - שאולי התאלמנו, או שהילדים שלהם כבר עזבו את הקן – יכולה לחול התקרבות מבורכת. "בגיל הזה אנחנו נמצאים לפעמים במקום יותר שלם עם עצמנו ועם העולם, יותר מפויס", מסבירה דיכטר, "וזה הזמן לגלות מחדש את הקשר עם האחים.

"קשר קרוב עם אח או אחות בגיל המבוגר זה דבר נהדר. זה כמו חבר מהגן. הוא מכיר אותך, הוא ראה אותך בכל התקופות, למעלה ולמטה, הוא יודע הכול ויש בזה משהו שהוא מאוד בגובה העיניים. איתו לא צריך לעשות הצגות. אלה בהחלט יחסים שהבשלות עוזרת להם. לפעמים היא מגיעה רק בגיל השלישי".

הילדים גדלו, אבל עדיין כועסים עלי

"אני אם שכולה לילדים חיים"

שוויון בין הילדים, יש דבר כזה?

ומה קורה כשאנחנו מתחילים לקנא בילדים שלנו?

סוף סוף: הילדים עוזבים את הקן

ארץ חדשה: כשהילדים עושים רילוקיישן

אני לא הסבתא! להפוך להורים אחרי גיל 50

ומה קורה אצלכם? בואו לדבר על זה בקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה