להגשים חלום: תרמילאית בת 64

לחפש מקום לינה בלילה בארץ זרה, חפה מדוברי אנגלית? לישון במלון עם פשפשים? להיטלטל שעות רבות באוטובוס מקרטע? זה לא מה שישבור את דינה גולדשטיין, תרמילאית בת 64. ב-7 השנים האחרונות מטיילת גולדשטיין לבדה בעולם, היא ותרמיל על הגב, בכל יעד שקוסם לה. זוטות כמו נוחות לא מסיטות אותה מהמטרה: לראות עולם, לגלות ולספוג - ולחזור ארצה כדי לתכנן את הטיול הבא.

"מהרגע שסיימתי לשלם את המשכנתא על הדירה שלי החלטתי לדאוג לעצמי", מספרת גולדשטיין, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים, המתגוררת בתל אביב ועובדת במשרד הבריאות. "אני לא יודעת אם תמיד חלמתי לטייל בעולם, אבל כשהגיע הרגע, ידעתי שזה מה שאני רוצה. מכיוון שאני אדם דעתן, סקרן, עצמאי ונמרץ, החלטתי לטייל לבד. טיול מאורגן זה לא בשבילי".

היעד הראשון היה הודו – הארד קור על ההתחלה - ממנה שבה, לדבריה, אדם אחר. אחר כך נסעה לאנגליה, לדרום אפריקה ולנפאל, ולאחרונה שבה מטיול של חמישה שבועות בקובה ובגוואטמלה. הקו המנחה בטיולים שלה הוא גמישות ועצמאות. "אני אוהבת להיות אדון לעצמי, זה מה שהכי חשוב לי", היא אומרת. "לרוב אין לי תכנית מוגדרת - כשאני מגיעה למקום שמאוד נעים לי בו, אני נשארת כמה ימים".

לנסוע בלי לדעת מה יהיה

 [#middleBanner]

בטיול האחרון שלה לקחה גולדשטיין את הספונטניות צעד אחד קדימה, ונסעה מבלי להזמין מקומות לינה מראש. "חוץ מהמלון הראשון בהוואנה שבקובה, לא ידעתי איפה אישן בלילות הבאים. כל מי שהתארחתי אצלו בדרך המליץ לי על המקום הבא, וכך התקדמתי", היא מספרת. ובכל זאת היו לילות שהגיעה אליהם ללא סידור. "פשוט דפקתי על דלתות של בתי מלון ואכסניות, בדקתי מחירים ותנאים, והחלטתי. לא ישנתי ברחוב, בסוף מוצאים".

באחד הלילות, כשמצאה את עצמה ללא מקום לינה בגוואטמלה סיטי, בירת גוואטמלה, נאלצה גולדשטיין ללון במלון מתפורר. "מדובר בעיר לא סימפטית עם הרבה אזורים לא בטוחים", היא מספרת, "הייתי אמורה לנסוע משם למקום אחר אבל פספסתי את ההסעה, ונאלצתי למצוא מקום ללילה. עברתי במספר בתי מלון שהיו בתפוסה מלאה, עד שבסופו של דבר הגעתי למלון קטן ומתפורר עם ריח של שתן, אבל לא היתה לי ברירה. התנחמתי בכך שזה היה רק ללילה אחד".

הלילה הזה לא היה ההתנסות המאתגרת היחידה במסעותיה של גולדשטיין. "בהודו קמתי בוקר אחד עקוצה לגמרי מפרעושים, בטרק בנפאל חטפתי וירוס מעיים נוראי ולא הפסקתי להקיא ולשלשל, ובדרום אמריקה נדבקתי במחלת עור נגיפית, שגרמה לגירוד נוראי", היא משתפת בצד הפחות נעים. "פעם אחת גם נפלתי, אבל למזלי אני מתרגלת יוגה, אז הצלחתי ליפול נכון".

"הבנתי כמה מעט צריך לאכול כדי לשרוד"

 דינה גולדשטיין וסיגר, קובה. צילום: באדיבות גולדשטיין

בקובה, שם 60 שנה של חרם אמריקאי הובילו למחסור במזון, חיה גולדשטיין בעיקר על לחם וגבינה. "הבנתי כמה מעט צריך לאכול כדי לשרוד", היא אומרת. כשאיבדה במדינה את לוח זמני הטיסות חזרה ארצה, דמיינה כיצד תאלץ להישאר בה ולבלות את שארית ימיה בגלגול סיגרים. "בקובה אין אינטרנט או שגרירות ישראל, ולא היתה דרך לשחזר את המידע שאבד", היא משתפת. "בסופו של דבר גם זה הסתדר. צריך להיות יצירתי, לא ללכת עם הראש בקיר ולא להתעצבן, כי במדינות עולם שלישי הכול הולך קשה ולאט".

 גם טיסות ארוכות ונסיעות ממושכות בדרכים לא מרתיעות אותה: "מהארץ לקובה טסתי במשך 17 שעות. הטיסות חזרה נמשכו כמעט יומיים", היא מספרת. "גם בתוך המדינות עצמן הנסיעות אורכות לעיתים יום שלם, אבל אחרי ימים כאלה של נסיעה, אני נוהגת לארגן לעצמי יום התאוששות: קמה בנחת, אוכלת ארוחת בוקר, מטיילת בסביבה הקרובה, מציירת, קוראת ספר. קראתי המון ספרים בטיולים שלי".

ולמרות הרגעים הפחות נעימים, שטיולים ספונטניים והרפתקניים מהזן שגולדשטיין בוחרת בהם מזמנים לא אחת, היא מעידה כי מעולם לא הוטרדה בארצות שבהן טיילה. "אני מרגישה תמיד מאד בטוחה", היא אומרת. "המדינות האלה תלויות מאד בענף התיירות, ולכן מאוד מכבדות את התיירים ונותנות להם מרחב. גם לא גנבו לי כלום, מלבד פעם אחת בהודו, כשנסעתי באוטובוס, ופעם אחרת בגוואטמלה, שהחליפו לי מטבע בשער לא טוב בשדה התעופה, וגם זה היה באשמתי, כי הייתי עייפה ולא הפעלתי שיקול דעת".

כפי שכבר הבנתם, גולדשטיין אוהבת לתכנן בעצמה את הטיולים שלה, כשהמוטו הוא כמה שפחות תכנונים מראש, למעט קריאה ובירור על מדינות היעד בד"ר גוגל. אבל לפעמים גם תרמילאית מנוסה כמוה נעזרת במדריך טיולים מקומי. "אני עושה את זה בעיקר כדי ללמוד ממנו על התרבות באותה מדינה, על שיטת החינוך, על מערכת הבריאות, דברים שמעניינים אותי. בדרום אמריקה לא פשוט למצוא מדריך דובר אנגלית רהוטה, אבל אם מחפשים טוב תמיד מוצאים בסוף".  

"חוזרת מהטיולים הרבה יותר שמחה בחלקי"

גם נגני הרחוב בקובה שמחים בחלקם. צילום: באדיבות גולדשטיין

לשאלה האם בכל זאת לא חשבה מתישהו לצרף לאחד הטיולים שלה שותף או שותפה למסע, משיבה גולדשטיין כי בתחילת הדרך היו פעמים שניסתה לעשות את זה. הניסיונות לא עלו יפה. "ניסיתי למצוא מישהו דרך אתר 'למטייל', אבל אף פעם לא היה תיאום בין הרצונות שלי ושל האחרים, אז העדפתי לנסוע לבד", היא מסבירה. "ממילא בטיול פוגשים המון אנשים, ויכולים להתחבר אליהם לפרק זמן מסוים. בגוואטמלה, למשל, פגשתי באוטובוס בחור צעיר מרוסיה וטיילתי איתו יום שלם, בנפאל מצאתי אישה שיצאה איתי לטרק בהרים, ובמקום אחר הצטרפתי לכמה שעות לקבוצה של אמריקאים".

כפי שגולדשטיין עצמה מעידה, המפגש עם אישה מבוגרת המטיילת לבדה לא עובר בלי הרמות גבה למיניהן. "אנשים נדהמים, אבל אני אומרת שלבד זה פונקציה של מצב נפשי", היא מספקת תובנה מעניינת. "אדם יכול להיות בודד בחברת אנשים, ולהרגיש נהדר עם עצמו".

מכל טיול חוזרת גולדשטיין עם מטען אדיר של חוויות, הקשורות במקומות האקזוטיים שבהם היא מבקרת, באנשים השונים, בתרבויות וגם בתובנות שעולות. "בטיולים מהסוג הזה מבינים, עד כמה החברה שלנו אגרנית וצרכנית שלא לצורך, בהשפעת התאגידים המסחריים הגדולים", היא משחררת תובנה חדשה. "אחרי שאני חוזרת מטיול כזה אני כמעט לא מדליקה טלוויזיה, קונה הרבה פחות, ומרגישה הרבה יותר נינוחה ושמחה בחלקי".

גולדשטיין היא ההוכחה לכך, שטיולים הרפתקניים ומאתגרים, מלאי סקרנות, אפשר לבצע בכל גיל. כל מה שצריך זה גמישות מחשבתית ופתיחות. "כל כך פשוט לטייל, גם לבד", היא אומרת. "מומלץ להיות חזק פיזית, בריא ואופטימי, ואז הדברים נעשים בנחת. לא תמיד הסיטואציות קלות, אבל להיות מהבוקר עד הערב עם קבוצת אנשים שאתה לא מתחבר אליהם, זה יותר קל?". 

גם אתם הגשמתם חלום בגיל מבוגר? ספרו לנו במייל: [email protected] את הסיפור שלכם, ואולי תככבו בכתבה הבאה.

הצטרפו לקהילת הטיולים של מוטק׳ה

הארי קרישנה: הזוג שחי בהודו 10 שנים

שיט לאורך הדנובה: טיול חוצה מדינות

להגשים חלום: שחקניות בגיל 70

להגשים חלום: צניחה חופשית בגיל 65

שיט באיים הקריביים: גן עדן עלי אדמות

אתם והחבר'ה: 5 מסלולי טיול עם חברים

זיכרונות מהודו

להגשים חלום: האישה שיצאה למסע מלכת המדבר

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

הטיול הגדול: לא רק אחרי צבא

להגשים חלום: קעקוע ראשון בגיל 60

להגשים חלום: מאמן כושר מוסמך בן 90

הזוג שיצא למסע ללא זמן בארה"ב בקרוואן

ללכת על המים: איך נערכים לטיול שיט? 

קריירה מוזיקלית בגיל 70

להגשים חלום: פיצרייה משפחתית בגיל 77