להקיף את הבית בגדר שיחים חיה
גדר חיה היא לא רק ספר שנוי במחלוקת אלא בעיקר גדר שעשויה מחומר חי, כלומר מצמחייה ואם להיות ספציפיים יותר, משיחים. ולא, לא מדובר בחומת אבן המכוסה בצמחים מטפסים, אלא בגדר שכל כולה על טהרת הצומח.
גדר חיה היא למעשה שורה של שיחים זהים (אבל אפשר לשלב כמה מינים, תוך פגיעה באחידות לטובת הגיוון), השתולים במרווחים שווים. כשהם גדלים ומשלבים זרועות, אם תרצו, אפשר להחליט על פי הטעם, הצרכים ותנאי השטח, האם לעצב אותם למבנה גיאומטרי, או להשאיר מראה פראי.
גדר חיה יכולה להקיף את החצר כולה או לתחום חלקים ממנה. היא יפה ודקורטיבית ובחישוב ההתחלתי יכולה להיות זולה יותר מגדר עץ, ברזל או אבן, אבל תדרוש השקיה וגיזום מתמידים ואם אתם גם מעסיקים גנן לשם כך, זה לא עניין זול כלל וכלל.
איזה גדר אתם מעדיפים?
היביסקוס לבן. צילום: עדי כץ
רבים השיחים שיצלחו למשימת הגידור, השאלה האם אתם מעדיפים גדר פורחת, גדר עם עלווה צפופה שתיתן כיסוי מלא, גדר נמוכה או גבוהה. בגדול, שיח לגדר חיה חייב להיות רב שנתי וכמובן ירוק עד (אם לא רוצים להישאר חשופים בחורף), רצוי שיהיה חסכוני בהשקיה ובטיפול ויתאים לתנאי השמש בשטח.
לפרטיות מוחלטת בחצר, כדאי שגובה הגדר בבגרותם של השיחים, יעלה על מטר וחצי. אם הגדר אמורה להגן מפולשים, בחרו בשיחים קוצניים, כנראה הסיבה שבארץ רבו בעבר גדרות שיחי הסברס, שמוציאות כל חשק לברר מה נמצא מעברן השני.
ללא גנן או חיבה לעבודה מפרכת, כדאי לבחור בשיחים שאינם פראיים מדי. הרשות המקומית תדרוש שהגדר החיה לא תפלוש לשטח המדרכה וכדי להקפיד על כך, תיאלצו להשתעבד למכונת הגיזום.
בבחירת שיחי הגדר יש לקחת בחשבון גם את הסגנון והצבעים של צמחיית הגינה ואת המבנה שלה וכדי להפיק מהם תועלת נוספת, אפשר ללכת על שיחים מניבי פירות, כמו פיטנגו או פג'ויה.
גדר חיה מפיקוס בנימינה. צילום: עדי כץ
כמה דוגמאות לשיחי גדר חיה ומה כדאי לדעת עליהם:
היביסקוס
היביסקוס. צילום: עדי כץ
למה כן: ההיביסקוס הוותיק והטוב, שידוע בפרחיו הגדולים והמרשימים דמויי הגביע (ואפשר למצוא היום מלבד האדום המסורתי, גם בוורוד, כתום או דו גוני), הוא צמח חזק ומהיר צמיחה, שמשמש רבות ובהצלחה, ליצירת גדר חיה. מכיוון שגובהו של כל שיח יכול להגיע לגובה של 3-5 מטר ולרוחב של 3 מטר, אפשר להשיג עם הזמן גדר גבוהה למדי.
ההיביסקוס יכול לשגשג גם בתנאי שמש וגם בצל חלקי ואם לא ידעתם, הפרחים והעלים הצעירים שלו, יכולים לשמש למאכל בתוך תבשילים.
למה לא: צימוח מהיר טוב למי שמחכה לתוצאות מהירות, אבל גם דורש לא מעט עיצוב וגיזום. שיח ההיביסקוס נחשב ל"נשיר מותנה", כלומר בתנאי קור, הוא ישיר חלק מהעלים. גם הצפיפות שיוצרת הסתרה לא אידיאלית במקרה שלו והוא לא לגמרי חסכוני במים.
אוג חרוק
אוג חרוק. צילום: עדי כץ
למה כן: לא לחינם קראו לשיח האימתני הזה, אוג. מדובר במפלצת ירוקה, שהופכת בסיוע עוד כמה כמוה לצידה, לקיר בלתי עביר לחלוטין. גובהו של שיח כזה יכול להגיע ל-6 מטר ורוחבו ל-2 מטר.
יתרונותיו של האוג, מלבד העובדה שהוא מספק הסתרה ובידוד מוחלט של השטח המגודר, הם צמיחה מהירה, דרישות השקיה מועטות, עמידות בקרקע מלוחה ובקור והסתגלות לצל חלקי וגם לתנאי שמש מלאה.
למה לא: חוץ מהעובדה שהפריחה הצהובה שלו המופיעה באביב, זניחה למדי, מדובר בצמח שדורש גיזום והמון. אם יש לכם תקציב לגנן מדי שבועיים או הרבה מרץ, לכו על זה.
בוגנוויליה
בוגונוויליה. צילום: עדי כץ
למה כן: הבוגנוויליה היא ללא ספק מהשיחים היפים במקומותינו, בעיקר בזכות עמודי הפריחה השופעים והמרהיבים, המסנוורים בוורוד לוהט, אדום, ארגמן, כתום או לבן. השיח הוא גם עמיד מאוד, לגמרי לא מפונק בהשקיה, צומח מהר ונאחז, שלא לומר מתעלק, על כל מה שנקרה בדרכו.ואם אתם בענייני בטיחות, הקוצים הגדולים והחדים הבוקעים מענפיו, יעשו את העבודה.
למה לא: גם הבוגונווליה, כמו האוג, היא צמח משעבד. בלי גיזום אינטנסיבי היא תתפרע כאילו אין מחר ודאגו לכפפות טובות נגד הקוצים. בנוסף, יש לשיח נטייה לפתח גיבובי ענפים יבשים וקוצניים.
פיקוס בנימינה
פיקוס בנימינה. צילום: עדי כץ
למה כן: בן משפחת הפיקוסים הזה, בעל עלים קטנים, ירוקים או מגוונים, הוא צמח קלאסי לגדר חיה, שניתן לגזום ולעצב בקלות לכל צורה. העלווה של השיח צפופה יחסית ונותנת כיסוי טוב, והגובה שלו, שיכול להגיע ל-20 מטר (רוחב השיח כ-2.5 מטר), מבטיח גדר מסיבית למדי. בנוסף, הוא יסתגל לתנאי שמש או צל חלקי.
[#middleBanner]
למה לא: הצרה הגדולה של הפיקוסים בכלל, חוץ מהעובדה שבמקום פריחה הם מפתחים "ג'ונג'לך" שנושרים ומלכלכים והם לא לגמרי חסכוניים בהשקיה, היא השורשים האגרסיביים והמתפשטים שלהם. הללו נוטים להרים מרצפות, לחדור למערכות ביוב ולגרום להרבה צרות.
סולנום רנטונט
סולנום. צילום: עדי כץ
למה כן: מרבד הפרחים הקטנים, הסגולים ומשובבי הנפש שהסולנום מתכסה בו באביב, הוא סיבה טובה לבחור בו כגדר חיה. כך גם הצמיחה המהירה, הגובה (3-5 מטר) שהוא יכול להעפיל אליו והרוחב המגיע ל-2 מטר, המבטיחים גדר חיה מסיבית ומשגשגת בזמן קצר יחסית וההסתגלות לתנאי אור שונים.
למה לא: הסולנום דורש השקיה מרובה, הוא רגיש לקרקע מלוחה ושוב, הצמיחה המהירה מחייבת גיזום רב.
הרדוף הנחלים
הרדוף הנחלים. צילום: עדי כץ
למה כן: הרדוף הנחלים, צמח נפוץ בארצנו, שאפשר לראות הרבה לצידי כבישים, הוא גם כן מועמד בעל כישורים ליצירת גדר חיה גבוהה ועם גיזום נכון, גם צפופה. ההרדוף הוא צמח ירוק עד, מהיר צמיחה, שיכול להגיע לגובה של 4-7 מטר ולרוחב 2-4 מטר עם השקיה מועטה, עמיד בקור ובמליחות, בשמש או בצל חלקי וענפיו הגמישים קלים לחיתוך. יתרונו הגדול, מעבר לכל אלה, הם פרחים גדולים ומרשימים, המופיעים בתחילת הקיץ, בצבעי אדום, ורוד או לבן.
למה לא: כל חלקי הצמח בהישברם, מפרישים חלב רעיל, כך שאם הנכדים בסביבה, יש להזהירם בנדון.
דק פרי זקוף
דק פרי זקוף. צילום: עדי כץ
למה כן: אם גדר פורחת היא האופציה המועדפת עליכם, דק פרי זקוף הוא אפשרות טובה. השיח הרב שנתי, שיכול להגיע לגובה של 5 מטר ורוחב של 3 מטר, מוציא בקיץ ובסתיו אשכולות של פרחים דמויי גביע מאורך, בצהוב או בכתום, שהם גם יפים, גם ריחניים וגם מושכים פרפרים וצופיות.
למה לא: להסתרה מוחלטת ומהירה השיח לא יצלח. קצב הצמיחה שלו בינוני, הוא לא מספיק סבוך ובחורף אף נוטה להשיר עלים. בנוסף, הוא זקוק לתנאי שמש מלאה, דורש השקיה ברמה בינונית. אורך חייו, אם אתם בונים על יחסים לטווח ארוך, לא עולה על 50 שנה.
כך תצליחו לגדל צמחים ננסיים נהדרים
ישראל עשירה במינים רבים של צמחי בר יחסית לגודלה, אבל הבנייה והפיתוח לא ממש מועילים לשימור המגוון והכמות,...
בכל שנה ליל הסדר כולל את המסורות הוותיקות של כל משפחה – בדיחות קבועות, זה שתמיד מתנדב לשטוף את הכלים,...
איך אתם מקשטים את שולחן החג שלכם? האם אתם מאלה שמסתפקים בפרחים או בעציץ נחמד, או שאתם מנצלים את ליל הסדר...