לימודים בגיל השלישי כדרך לבריאות מנטלית

"הסקרנות מגרשת את הזיקנה" (פתגם אירי) "זקנה היא הזדמנות לא פחות מימי נוערים אלא בלבוש שונה. וכאשר אור הדמדומים הולך ונעלם (המשורר האמריקאי הדגול הנרי דויד לונגפלו)
יש אנשים שטוענים שהמוח הוא כמו שרירים אחרים בגוף בני האדם. אם לא נפעיל אותו - הוא יאבד חלק מהיכולת שלו. באנגלית אומרים - use it or loose it . לפי הגישה הזאת לימודים בגיל השלישי הם מעין סוג של התעמלות אירובית מנטלית. לא ברור לגמרי האם יש בסיס עקבי והוכחה מדעית לתועלת של לימודים בגיל השלישי, אבל יותר ויותר מחקרים מדעיים תומכים ברעיון זה. בסיכום סדרת מחקרים על הזדקנות מוצלחת, שבוצעה על ידי קרן מקארתור בארה"ב במשך עשר שנים (בעלות של יותר מ-10 מיליון דולר), מצאו החוקרים כי פעילות קוגניטיבית היא אחד המפתחות לזיקנה מוצלחת. בין המיתוסים הלא נכונים שהחוקרים ציינו הוא זה הטוען שאנשים מבוגרים לא מסוגלים ללמוד דברים חדשים. בספר שלהם על זיקנה מוצלחת מפריכים החוקרים את הדיעה הקדומה הזאת על הירידה ביכולת הלמידה בגיל מבוגר. חלק מהדיעה הקדומה לגבי יכולת הלמידה של אנשים מבוגרים נובעת מתפיסה לא נכונה שהזיכרון יורד באופן מתמיד עם התקדמות הגיל. היום אנו יודעים שהזיכרון של האנשים המבוגרים לא מאבד את יכולתו, ואלא אם מדובר במחלות כמו אלצהיימר. צד אחר של נושא הלימודים למבוגרים הוא התפיסה החברתית המוטעית שקובעת כי לימודים הם נחלתם של הצעירים בלבד. כתוצאה מכך (וזו תוצאה אחת מכמה) החברה לא משקיעה בפיתוח הזדמנויות לימוד לאנשים מבוגרים. בגהמשך לכך הולך ונבנה מעגל סגור, או נבואה שמגשימה את עצמה.
רקע פילוספי
כיום יש בישראל ובעולם כולו גידול עצום בהזדמנויות הלימוד לבני הגיל השלישי. הכתבה הזו תנסה לסקור בקיצור חלק מההתפתחויות הללו. ננסה להדגיש את המגוון הרב של המסגרות ושל הזדמנויות הלימוד הקיימות. חשוב להדגיש שאנו לא טוענים כי כל אחד חייב לעסוק בלימודים בגיל מבוגר. אבל אנחנו כן טוענים שלימודים הם אפשרות חיובית הפתוחה בפני כל אחד ואחד, ובעצם - כמעט כל פעילות חברתית בתקופת הפרישה כרוכה בלימודים של דברים חדשים במידה זו או אחרת. במסורת היהודית לימוד תורה אינו בבחינת אופציה חיובית בלבד, אלא גם ערך דתי וחיוב כמצווה (בתפילת שחרית מצוטטת משנה ממסכת שבת עמ' קכז' ובה כתוב: "תלמוד תורה כנגד כולם"). הרעיון של תלמוד תורה כחובה דתית אינו מוגבל בגיל במסורת היהודית. המעניין בדבר הוא שביהדות הלימודים הם אינסופיים, לעולם אינך יכול לומר "החכמתי", או לחילופין - "זקנתי" ולכן איני צריך ללמוד עוד. הרעיון שמישהו יעז להגיד לתלמיד חכם זקן שהוא צריך להפסיק ללמוד תורה בגלל שהוא "זקן מדי ללמוד" - מגוחך. יתרה מזאת, היהדות מעריכה את לימוד התורה כערך בפני עצמו. יש חשיבות ללימוד התורה כדי לקיים את המצוות וההלכה, אך במקביל קיים הרעיון של "לימוד לשמו", לימוד לשם הלימוד. גם בעולם המערבי קיימת מסורת של "לימוד לשמו" ("learning for its own sake"). בבסיס הרעיון הזה עומדת הנחה שהבנת העולם הפיזי, והיקום כולו - כולל טבע, אדם וחברה - היא המפתח לחוכמה. באוניברסיטאות הראשונות שהוקמו באירופה חלק מהלומדים ניסו להבין את עולמם בלי כל קשר למטרות מקצועיות כמו משפטים או רפואה. גם היום יש אנשי מדע ורוח שחוקרים נושאים בלי כל קשר למטרות ישומיות מיידיות. נראה, אם כן, שהמסורת האינטלקטואלית ההומניסטית וגם המסורת היהודית נותנים לגיטימציה ללימודים בגיל השלישי. נקודה חשובה שעליי להדגיש בשלב זה של הדיון היא שכאשר אנו מדברים על "לימודים בגיל השלישי" אנו מתכוונים למושג "לימודים" במובן הרחב ביותר. אין זה נכון להניח שאנשים מבוגרים מעונינים באופן אוטומטי בנושאים הקשורים לתהליכי הזדקנות (גרונטולוגיה חברתית). ישנם אנשים בגיל השלישי שמעונינים ללמוד על מצבם כפנסיונרים ועל התייחסות החברה אליהם. אך כפי שנכתב בחוברת של ארגון הבריאות העולמי בשם "הזדקנות - לפוצץ את המיתוסים" שיצאה לאור בשנת 1992 בקשר לשנה הבינלאומית לאנשים מבוגרים של האו''ם, "לא כל האנשים המבוגרים הם דומים". דבר זה נכון גם לגבי התעניינותם בנושאים שונים בלימודים.
תרומת הלימודים לחיים בגיל השלישי
קשה מאוד לרדת לעומק השאלה כיצד ומה הלימוד נותן/תורם לבני הגיל השלישי. בגילאים שמעבר ל-50 מעטים האנשים המעוניינים בלימודים ככרטיס כניסה לשוק העבודה בשכר. בהתאם להנחה זו נשאלת השאלה מה מניע אנשים להשקיע מזמנם, מכספם ומאמץ כדי ללמוד דברים חדשים? כיצד ומה תורמים הלימודים לבן-אדם שפרש מהעבודה בגיל 60 או 70? ניתן לנסות לענות על השאלה הזאת בשני מישורים: הראשון - כששואלים אנשים שמשקיעים מזמנם וכספם על לימודים בגיל השלישי, אחת התשובות הנפוצות ביותר שאנשים נותנים היא: "אני מעוניין/ת להרחיב את האופקים שלי". כאשר אנחנו מנסים לנתח את המשמעות העמוקה בהסבר הפשוט הזה, אנחנו מקבלים הבנה יותר עמוקה על מצבו של האדם שיצא ממעגל העבודה בשכר ואשר מחפש משמעות עמוקה בחייו. בתוך הביטוי הנ"ל טמון הרעיון של לימודים כמונעים "סגירת אופקים". הביטוי גם מחזק את הדיעה שיש בכוח הלימודים כדי "להרחיב" את אופקיו של האדם. אבל למה אנשים מתכוונים כשהם מדברים על האופקים שלהם? האם הכוונה היא רק לאיסוף עובדות ומידע, או אולי נכון יותר לדבר על חיפוש אחרי מה שחז"ל כינו: "חכמה, בינה ודעת"? אחרי יותר מ?25 שנה של עבודה בתחום הלימודים לגיל השלישי אני מאמין שמה שאנשים מחפשים בלימודיהם זה מעין מפתח להבנה יותר עמוקה של הפנים הרבות של עולמנו, יחסי אנוש והמשמעות של חיינו, בלי כל קשר לנושא הספציפי. ברמת המשמעות האישית, לומדים מבוגרים רבים אומרים שהם מעוניינים "להרחיב את האופקים" שלהם. הביטוי הזה מרמז שיש תחושה שעולמם לא מספיק "רחב", או אפילו מצטמק. הם מרגישים את הצורך לעשות מאמץ מכוון כדי לפעול נגד צמצום האופקים הרוחניים והחברתיים שלהם. אפשרות אחרת היא שאנשים מרגישים צורך ללמוד דברים שלא הספיקו להבין אותם קודם לכן מכיוון שהיו עסוקים מדי עם משפחה ופרנסה. במישור הסוציולוגי, לימודים (בייחוד לימודים במסגרת מוסד מכובד כמו אוניברסיטה) מספקים ליחיד תפקיד ומעמד חברתי חדש - סטודנט. לתפקיד ולמעמד הסטודנט אין בהכרח הגדרת גיל, אבל טמון בו הרעיון של להיות צעיר והמסוגלות ללמוד דברים חדשים. יש לציין, כי בהתאם למסורת היהודית תפקיד הסטודנט יכול להיות אינסופי. לסטודנט יש גם "הזכות" להיות לא פרודוקטיבי. ולבסוף, קיימת היוקרה הקשורה למוסדות בהם הלימודים נרכשו.
The Three E's
כנזכר לעיל, קשה להגדיר את המניעים האישיים של המשיכה ללימודים בגיל השלישי, אך ניתן להשתמש בנוסחה מארה"ב להסביר שלושה סוגים של התועלת מהלימודים בגיל המבוגר: מדובר על מה שמכונה ?the three E?s? והם: Enrichment, Enabling, Empowermemt, ובתרגום לעברית בהתאמה: העשרה, נתינת כלים ואפשרויות והעצמה (נתינת היכולת לאנשים לשפר את עולמם). כדי להבהיר את המושגים האלו, אני רואה צורך להסבירם בקצרה. העשרה: חלק מהסטריאוטיפים השליליים לגבי אנשים מבוגרים הוא הרעיון שחייהם ריקים מתוכן ומהווים חלל עצום אותו הם חייבים למלא כדי "לשרוף את הזמן". אין זה המקום להפריך את הטריאוטיפ הזה, אך ראוי לציין שיש אנשים שרואים בלימודים בגיל השלישי "פתרון" לבעיה זו. הלימודים אינם בבחינת "שריפת זמן", אלא תוספת איכותית ומעשירה לחיים. שאלתי פעם משתתף מבוגר מדוע הוא בחר ללמוד לטינית (שהרי לטינית היא שפה מתה, שלא נעשה בה שימוש כלל, אפילו לא באיטליה). תשובתו היתה שעבורו לימוד השפה הלטינית מהווה סגירת מעגל. אותו האיש היה יליד גרמניה שנזרק ע"י הנאצים מהגימנסיה בה למד בדיוק באמצע שיעור לטינית. "אני מרגיש שהצלחתי לשרוד, אני קיים וממשיך - והנאצים אינם. בשבילי לימודי הלטינית הם מעין נקמה מתוקה". אותו תלמיד לא מצפה להשתמש בלטינית בחייו היומיומיים, אך אין ספק שהלימודים מעשירים אותו. נתינת הכלים והאפשרויות: במקרה כזה אנשים בוחרים ללמוד נושאים שעשויים לספק להם כלים קונספטואליים להשגת מטרות שונות ומגוונות. מישהי שמעוניינת לשפר את הזיכרון תוכל להפיק תועלת מקורס בנושא העוסק בכך. אנשים שמעוניינים להבין את התרבויות השונות, ואין להם האמצעים לטייל בעולם, יכולים ללמוד אנתרופולוגיה, או להשתתף בקורס שנושאו לימוד והכרת ארצות ותרבויות שונות בעזרת אמצעי המחשה כגון שקפים. אפילו ניתן ללמוד איך לכתוב זכרונות כדי להשאיר מעין עיזבון למשפחה.


דוגמא טובה ללימודים מסוג זה נמצא בסיפורה של קבוצת עולים מדרום אמריקה שביקשו לארגן להם קורס בהכרת המחשב האישי, עם מדריך דובר ספרדית. הצלחנו למצוא להם מדריך מארגנטינה שבסופו של דבר לימד שתי קבוצות של כארבעים איש. אחד המשתתפים סיפר שמעבר לעניין הכללי הסיבה העיקרית עבור העולים הדרום אמריקאים ללימוד השימוש במחשב היתה הרצון לדעת כיצד להשתמש בדואר אלקטרוני. באמצעותו ניתן לשלוח ולקבל מכתבים ממשפחה וחברים מדרום אמריקה בדקות ספורות במקום שבועות. ניתן לראות כאן תרומה ותועלת מיידית כתוצאה מהלימוד. העצמה: שני סוגי התועלות שהוזכרו לעיל הם תרומה ברמת הפרט ובמישור האישי, יותר מאשר ברמת הכלל. במקרה של ההעצמה, חלק מכוונת הלומד היא להשתמש בלימודים ובחומר הלימודי כדי לעזור לאחרים, או כדי לשפר את העולם. מתנדב שלומד כיצד לעשות ביקורי בית אצל קשישים בודדים, מעוניין ליישם את לימודיו. גמלאים שלומדים להדריך את בני גילם האחרים על הרגלי תזונה נכונה, תורמים לבריאות הכלל ולמניעת בעיות רפואיות. במקרה זה הלימודים בגיל השלישי מהווים אמצעי לכך שאנשים מבוגרים יוכלו לעסוק "בתיקון העולם". דוגמא: בתוכנית הכשרה שמופעלת ע"י המועצה הלאומית להתנדבות והפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, לומדים מתנדבים (חלק הארי מהמשתתפים הם בני הגיל השלישי) להיות טוענים משפטיים בבתי משפט לתביעות קטנות. הקורס מכשיר אותם לייצג אנשים מיעוטי יכולת כגון עולים חדשים שאינם יכולים לשלם עבור שירותים משפטיים, או אפילו לייצג את עצמם. בוגרי הקורס עוזרים לאלפי אנשים במקום מגוריהם. לעיתים, שלושת סוגי התועלות פועלים ובאים לידי ביטוי יחד, בלימוד קורס אחד, ולעיתים הם באים לידי ביטוי במספר קורסים, או במסגרות שונות. אין סתירה בין שלושת סוגי התועלת השונים. קיימת אפשרות שאדם מבוגר ילמד קורס אקדמי באוניברסיטה לצד סטודנטים צעירים שלומדים לתואר, ובו בזמן ילמד גם אנגלית מדוברת בקבוצה יחודית של בני הגיל השלישי במתנ"ס המקומי. אחד היתרונות של לימודים בגיל המבוגר, הוא שאין הגבלות כמו מחויבות ונאמנות למסגרת אחת, בניגוד לצעירים, שיבחרו ללמוד באוניברסיטה אחת ולא בשתי אוניברסיטאות במקביל. יתרון נוסף שיש לתלמידים מבוגרים על פני צעירים הוא שהם לא חייבים לדאוג לציונים גבוהים או למבחנים בכלל, בזמן לימודיהם, לפעמים סטודנטים צעירים באוניברסיטה מקנאים בחופש של המבוגרים ללמוד רק מה שמעניין אותם, בלי כל קשר לדרישות או לחובות האקדמיים הנדרשים מהסטודנטים הצעירים. בת 65 שמחליטה ללמוד לתואר שני אומרת שהיא לא מודאגת מזמן הלימודים, "מפני שיש לה את כל הזמן שבעולם".
המצב היום
בתחילת 2001 הוקם ארגון AGE ,שדולה ליצג את האינטרסים של אנשים מבוגרים בתוך הקהילה הארופאית היות שמדיניות של הקהילה הארופאית משפיעה על החיים של כל האזרחים במדינות הקהילה, אחת מטרות הארגון היא להבטיח שהצרכים של אנשים מבוגרים באים לידי ביטוי בתוכניות ספציפיות וגם במדיניות כללית של מוסדות הקהילה. הארגון גם מתכוון לפעול כשדולה שתיזום חקיקה ופיתוח פרויקטים ותוכניות לשיפור איכות החיים של אירופאים מבוגרים. אחד העקרונות של AGE הוא ההכרה שאנשים מבוגרים וגמלאים הם משאב חיובי בחברה המודרנית. עקרונות אחרים של הארגון הם: אינטגרציה, השתתפות, נגישות, בחירה, עצמאות ושוויון זכויות. בקשר ללימודים לגיל המבוגר, הארגון קובע שצריך להיות זכות ללימודים לאורך החיים, בלי כל קשר למצב שוק העבודה. הם טוענים שצריך לאפשר הזדמנויות להרחיב כישוריו ותחביביו לכל אזרח בלי כל קשר לגילם. הם מדגישים כי המושג "לימודים לאורך החיים" פירושו הצורך בחינוך ובהתפתחות אישית בכל שנות חייו של הבן-אדם. הם גם מצביעים על התופעה שעובדים מבוגרים, שצריכים יותר מהאחרים ליענון ולחידוש כישוריהם, לא זוכים להכשרה והשתלמויות בגילאים מבוגרים, וצריך לתקן את המצב. AGE כולל גם לימודים בגיל השלישי, ביניהם לימוד לקידום בריאות ושימוש במחשבים ובאינטרנט כחלק בלתי נפרד מהחיים בעולם המודרני. אפילו בתחומים כמו אפליה וטיפול בקשישים מוגבלים AGE טוענת שצריך לאפשר לאנשים מבוגרים הזדמנויות לימוד כדי שיוכלו לעזור ליקירהם בצורה יותר חכמה. כתוצאה מהעמדות שהזכרתי קודם, AGE הגיבה בצורה ביקורתית לנייר עבודה של הקהילה הארופאית על "למידה לאורך החיים", שיצא בשנה האחרונה. הם טענו שצריך להרחיב את המושג "לימודים לאורך החיים", לכלול התפתחות אישית בכל שלבי החיים, במקום להגביל את זה רק ללימודים שמשפרים יכולת של העובד להתקדם בעיסוקו. הם הצביעו על אפליה גילאית כמכשול רציני להמשך עבודתם של עובדים מבוגרים, והסכנה שאנשים מבוגרים יישארו מאחור, בעיקר בגלל מחסור במסגרות לימוד המיועדות לענות על צרכי הגמלאים בהקשר ההתפתחויות הטכנולוגיות. כמו כן הם קוראים לערוך יותר מחקרים על הצרכים הלימודיים ופעילויותיה של האוכלוסיה המבוגרת. הקהילה הארופאית אף הוציאה מסמך הנושא את הכותרת "לימודים לאורך החיים הם העניין של כולם בעתיד". AGE, בתגובה, אמרה שהמסמך הוא חד-צדדי ומוגבל בהשקפתו, היות שהוא מדבר על לימודים לאורך החיים רק במסגרת שוק העבודה. AGE טוענת שלימודים לאורך החיים הם צורך של חברה אזרחית תקינה, ושהמסמך מתעלם מהעובדה שהרבה ארגונים ללא מטרות רווח משתמשים באנשים מבוגרים כמתנדבים המנחים אנשים צעירים. דוגמאות אלה באות להדגיש את המרכזיות והחשיבות של לימודים לבני הגיל השלישי במסגרת המדיניות החברתית הכללית כלפי האוכלוסיה המבוגרת. מה שנכון לגבי אירופה, נכון גם לגבי ישראל. הביטוי "לימודים לגיל השלישי" אוצר בתוכו מגוון רחב של צורות לימוד שונות. יש תוכניות לאנשים מבוגרים שמאפשרות להם ללמוד כשומעים חופשים באוניברסיטאות ובמכללות בקורסים יחד עם סטודנטים שלומדים לתואר.
אוניברסיטאות לגיל השלישי
באירופה התפתחו מוסדות המכונים "אוניברסיטאות לגיל השלישי" לצד אוניברסיטאות אקדמאיות רגילות. באנגליה, האוניברסיטה לגיל השלישי התפתחה בכיוון שונה המדגיש את הלימוד העצמי והעזרה ההדדית. הלימודים שם מתנהלים ע"י עמיתים מאותה קבוצת גיל כאשר המרצה הוא גם אחד מהתלמידים. בקנדה, המשתתפים במסגרת כזו הלכו צעד נוסף קדימה וארגנו לימודים לאנשים שמרותקים לבתיהם ע"י ביקורי בית של תלמידים מתנדבים. בניו-יורק ארגון יהודי מארגן קורסים לאנשים המוגבלים בניידות ע"י שיחות ועידה טלפוניות. כמו כן, מאז התבססו האינטרנט והמחשב בחיינו, יש יותר אמצעי לימוד. התפתחות מעניינת מאוד מתחוללת בשנים האחרונות בארצות-הברית. ה-AARP, ארגון גמלאים שבו יותר מ-30 מיליון חברים, מציע באתר האינטרנט שלו לחבריו חיבור למוסדות השכלה גבוהה המכונה FATHOM (להעמיק, באנגלית). החיבור הזה מאפשר להם הזדמנויות לימוד רבות באמצעות האינטרנט. יושבים בבית, בוחרים קורס או סדנה, ולומדים בקצב שמתאים לכל אחד באופן אישי. מפעל לימוד נוסף לגיל השלישי הראוי לציון הוא ארגון Elderhostel שהחל את פעילותו בשנות ה- 70' עם מספר משתתפים קטן והיום מונה מעל 250 אלף לומדים מבוגרים. הוא מציע לאנשים המבוגרים קורסים בכל נושא שתוכלו להעלות על הדעת, המועברים במסגרת חופשה בת שבוע ימים (בדרך כלל במהלך קרוז על ספינה). במרוצת השנים הורחבה פעילות הארגון מארה"ב לאירופה, אסיה ואפריקה. לאחרונה התווספו גם קורסים המשלבים לימודים העוסקים בבעיות אקולוגיות וחברתיות עם לימודים העוסקים במציאת הפתרונות לאותן בעיות. הארגון מקיים גם חופשות למידה המשולבות בעבודה התנדבותית, כאשר זוגות פנסיונרים (וגם יחידים) יכולים ללמוד על בעיות חברתיות, או בעיות איכות הסביבה, במקום כלשהו ולתרום לפתרון הבעיות במשך החופשות מהלימודים. למי שמעדיף ללמוד במסגרת קבוצתית - יש יותר מ- 200 מכונים הפועלים במכללות ובאוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. באנגליה המכון הלאומי ללימודי המשך וחינוך מבוגרים יזם שתי תחרויות ארציות מקבילות תחת השם OLDER AND BOLDER (להזדקן ולהעז), האחת מיועדת לזהות דוגמאות למופת של אנשים מבוגרים שלומדים במסגרות שונות ולהציג אותם כגיבורי תרבות. התחרות השנייה מאתרת ארגונים, מוסדות ומסגרות בבריטניה שפיתחו תוכניות לימוד לאנשים מבוגרים - ומחלקת ציוני שבח למצטיינים שבהם.



חלוציות בבר?אילן
תוכנית ברוקדייל באוניברסיטת בר-אילן היא החלוצה בישראל בכל הנוגע ללימודים אקדמאים מסודרים לבני הגיל השלישי. בעקבות הצלחתה הפעילו אוניברסיטאות אחרות בארץ תוכניות דומות. התוכנית הראשונה נפתחה ב- 1977 בידי נשיא האוניברסיטה דאז, הפרופ' עמנואל רקמן. 25,000 בוגריה הם ההוכחה לקיומם של הצורך והנכונות בקרב מבוגרים רבים להתמודד עם אתגרים חדשים, אם ניתנות להם ההזדמנות והמסגרות המתאימות. יותר מ- 35,000 אנשים מבוגרים למדו במסגרת התוכנית, ובמשך השנים היא זכתה בפרסים רבים כהוקרה על תרומתה לאיכות החיים של אנשים מבוגרים ושל החברה. רוב המשתתפים באים מאזור גוש דן, אולם יש תלמידים המגיעים גם מירושלים, חיפה, באר-שבע, אילת וישובים רחוקים נוספים. המשתתפים בתוכנית מייצגים את כל קשת המקצועות בחברה: שופטים בדימוס, מנהלים בכירים בשירות המדינה, קציני צבא לשעבר, מנהלי בנקים, רואי חשבון, רופאים, עצמאיים, מורים, אחיות, פקידים, חקלאים מקיבוצים וממושבים, עקרות בית, פועלי תעשייה, גננות, חשמלאים ואף מרצים ועובדים באוניברסיטה . המכנה המשותף לכולם הוא הצמא ללמוד. בשנים הראשונות נועדה התכנית לשומעים חופשיים (היום בני 55 ומעלה) בקורסים אקדמיים רגילים לצד סטודנטים צעירים שלמדו לתואר, תמורת שכר לימוד מוזל (כ- 40% מהשכר הרגיל). התלמידים לא נדרשו לעמוד במבחני כניסה או בדרישות מוקדמים. הקורסים היו במגוון רחב של מקצועות ממדעי הרוח, החברה והטבע. ב- 1987 הורחבה התוכנית ונוספו קורסי העשרה בנושאים שלא נלמדו במערכת השיעורים הרגילה בבר-אילן, החל מהכרת המחשב האישי (יותר מ- 3,000 סיימו עד כה את הקורס, הצובר תאוצה בשנים האחרונות) וכלה בשיפור הזיכרון וביחסים בין-אישיים. התוכנית מציעה יותר ויותר לימודים ישומיים במטרה להכשיר ביני הגיל השלישי לתפקידים התנדבותיים חדשים. דוגמא אחת לגישה החדשנית הזאת היא תוכנית להכשרת גמלאים כחוקרים של תהליך ההזדקנות (גרנטולוגיה חברתית). בעבר היו המבוגרים על תקן "שפני הניסוי" של החוקרים הצעירים בתהליך המחקר בגרנטולוגיה חברתית. היום התהפכה הקערה על פיה, כאשר המבוגרים הופכים להיות שותפים פעילים בחקר תהליכי ההזדקנות במסגרת מחקר בו הם המתכננים והשולטים. כך נוצר תפקיד חברתי חדש על ידי העצמת אנשים מבוגרים כיוצרים של מידע חדש על הזיקנה ומשמעותו לשכמותם. כמה מהמחקרים שנערכו על ידי משתתפי התוכנית אף התפרסמו בכתבי עת מדעיים בינלאומיים וישראליים. תוכנית נוספת של ברוקדייל להכשרת בני הגיל השלישי לתפקיד התנדבותי היא "הטוענים המשפטיים". תוכנית זו, המתקיימת בשיתוף עם הפקולטה למשפטים והמועצה הלאומית להתנדבות בישראל, פתחה קורס לטוענים משפטיים בבתי-דין לתביעות קטנות (סיוע לאנשים המגישים תביעות קטנות). הקורס מכשיר אנשים לעסוק בנושא זה בהתנדבות בלבד, בהתאם להפניה של המועצה הלאומית להתנדבות, או הפקולטה למשפטים. הקורס אינו מקנה תואר אקדמי במשפטים, או נקודות לתואר, או היתר כלשהו לעריכת דין, וכאמור - הוא מיועד לאנשים הרוצים לעסוק בהתנדבות בבתי המשפט. דוגמא אחרת של הגישה שקושרת לימודים להתנדבות היא התוכנית "אופקים חדשים", על שם מונרו א. בנטון, המופעלת בשיתוף פעולה עם המגבית היהודית המאוחדת ניו-יורק. זו מכשירה יזמים להפעלת פרוייקטים התנדבותיים בהתנדבות מתוך רצון לשפר את איכות החיים בחברה הישראלית. בתוכנית החדשנית ישתתפו אנשים הבאים מהסקטור הפרטי, הציבורי וההתנדבותי.
סיכום
האם לימודים הם נחלתם של צעירים בלבד? האם אזרח בישראל ששילם מיסים כל חייו זכאי לשירותים מטעם משרד החינוך כאשר הוא יוצא לפנסיה (לפעמים זה בגיל 55) עם 20-30 שנות חיים לפניו (בדרך כלל במצב בריאות תקין)? איזה אחוז מתקציב האגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך באמת מוקדש לעידוד פעולות לימודיות לאנשים מבוגרים (מעל גיל 50 או 55, מה שנקרא היום תחילת הגיל השלישי)? המאמר הזה לא אמור לענות על כל השאלות הללו, אלא להתחיל לפתוח אשנב לנושא הלימודים לגיל השלישי במדינת ישראל בתחילת המאה ה?21. אני מבקש להבהיר שאינני מנסה "למכור" את הרעיון של לימודים אחרי הפנסיה לאף אחד. אני רואה את האפשרות של לימודים בגיל השלישי כאפשרות אחת מיני רבות לגימלאים כיום. מובן מאליו, שיש אפשרויות נוספות, כמו עיסוק באומנות, האזנה למוסיקה, קריאה, התנדבות, עניינים משפחתיים וכדומה, אבל אני מנסה לטעון שלימודים הם סוג של עיסוק מיוחד במינו הקשור לכל עיסוקי הפנאי האחרים שהוזכרו לעיל. הוזכרו שלושת ה-E - ממדים שונים של תרומת הלימודים לבני הגיל השלישי. בהתחלה הושם הדגש על לימודים כהעשרה, בלי כל קשר לצרכים נוספים של הלומד, כאשר הגמלאים השתתפו בקורסים אקדמיים גרידא. אחר כך, כתוצאה מהביקוש של המשתתפים המבוגרים עצמם, נאספו קורסים בנושאים ישומיים יותר שלא ניתן ללמוד אותם במערכת האקדמית הרגילה. קורסים כמו הכרת המחשב, שוק ההון, שיפור קשב וזיכרון וכדומה מאפשרים לאנשים המבוגרים לרכוש כלים אינטלקטואלים חדשים. גם קורסים כמו מיסטיקה יהודית או "משפטים על קצה המזלג" נותנים לאנשים הבנה של המסורת היהודית, או של המערכת המשפטית. ההתפתחות האחרונה והמעניינת של לימודים לבני הגיל השלישי מייעדת להכשיר את המשתתפים לשפר ולשנות את החברה בה הם חיים, זאת מתוך קשר להעצמה. החוקר האמריקאי הארי מודי טוען כי אחת הסיבות לכך שתוכניות לימודים לבני הגיל השלישי אינן מתקבלות כמפעלים חשובים ורציניים היא מפני "הטעות האסטרטגית" שרואה בלימודים למבוגרים מעין פעילות של צרכני פנאי במקום "השקעה בהון אנושי". לעומת זאת ממליץ מודי לראות את הנושא כמודל של השקעה חברתית באיכות החיים בשליש האחרון (או במחצית השנייה) של החיים. אם ניקח את גישתו ברצינות, יתכן שהחברה הישראלית תתחיל לראות את הלימודים לגיל השלישי כהזדמנות, וכמו שכתב לונגפלו בשירו: "זיקנה היא הזדמנות". לימודים לגיל זה יכולים בהחלט לאפשר לנו לראות את "הכוכבים הנסתרים ביום". ------------------------------------ המאמר "לימודים בגיל השלישי כדרך לבריאות מנטלית" הופיע בספר "גדיש" (ביטאון לחינוך מבוגרים) כרך ח', הוצאת משרד החינוך התרבות והספורט, מינהל כא"ב תיאום ובקרה, האגף לחינוך מבוגרים, ירושלים תשס"ג ? 2003.