לקראת שידור: אבבא - הסיפור מאחורי מאמא מיה

כמו כל דבר שהוא אבבא, גם הסרט הדוקומנטרי המשרטט את המסלול שעשו להיטי להקת הפופ השוודית בדרך לכיבוש בימות העולם ומסך הקולנוע הוא סרט שעושה מצב רוח טוב ומעלה חיוך על הפנים. כאלה הם השירים של אבבא, כמו שנאמר בסרט, שגם כשהם בעצם רציניים או אפילו עצובים - הם עושים נעים. הסרט, שאותו ביימה פילידה לויד, הבימאית שביימה גם את המחזמר בשתי גרסותיו - הבימתית והקולנועית - משלב קטעי ארכיון של להקת אבבא, ראיונות עם שני הגברים שבלהקה שהם המוחות היוצרים מאחורי שורת הלהיטים המדהימה של הלהקה, ראיונות עם הכוכבים שהשתתפו בסרט וקטעי תיעוד של ההפקות ברחבי העולם, כולל אודישנים לאחדות מהן.


בני (אנדרסון) וביורן (אולביוס), צמד החברים שגם יוצרים ועובדים ביחד מאז ועד הלום, מספרים על העבודה המשותפת ועל השירים, על דרכה של הלהקה (הם הלכו לאירוויזיון כדי לפרוץ לעולם) ועל יחסם לרעיון להפוך את השירים למחזמר. ג'ודי קרמר, המפיקה שהגתה את הרעיון והסתובבה איתו עשר שנים עד שהצליחה להוציאו מהכוח אל הפועל, מספרת על האובססיה לשירים שהייתה משוכנעת שניתן לתפור להם סיפור. קתרין ג'ונסון, שכתבה את המחזה, מספרת איך האזינה ברוב קשב למילים שכתב ביורן לשירים, וגילתה שורה של סיפורים קטנים שמצאה דרך לשזור אותם יחד. וכוכבי הסרט מספרים על העבודה עליו ועל התפקיד שמילאו בחייהם כל אותם שירים ידועים. כי אכן, בפרפראזה על דברים שאומר בסרט קולין פירת', אין מה לעשות - גם מי שלעולם לא יודה שהיה (או עודנו) חובב אבבא, מכיר את השירים ואינו יכול להישאר אדיש אליהם. שירי אבבא היו אז ונותרו גם היום, 30 שנה אחרי שנוצרו, חלק בלתי נפרד מפסקול החיים בעולם המערבי. עם כל הסכריניות והפשטנות שיש בחלק מהטקסטים, עם הפ?ו?פ?יו?ת המוצהרת שבהם (ואולי גם בגללם), הם תמיד הצליחו לעשות שמח, להקפיץ גם אנשים שבחיים לא זזים (שלא לומר לא רוקדים), להעלות חיוך על פני המאזין ולהשרות מצב רוח טוב.


את הקסם הזה הצליחו יוצרי (ושמא נאמר יוצרות) המחזמר לגרור גם ל"מאמא מיה". בבחינה מעמיקה מדובר אולי בסיפור מופרך ומטופש למדי, אבל זו ממש לא יצירה שמבקשת בחינה מעמיקה. היא מבקשת רק להתמסר לה, ומי שמתמסר מצליח בקלות, כמו עם השירים עצמם, להתחיל לחייך ולהרגיש נפלא. סטריפ משחזרת בסרט את הצפייה במחזמר שעלה בברודוויי ב-2001, קצת אחרי הפיגועים של ה-11 בספטמבר. זה היה כמו תרופה מרגיעה ומשככת כאבים, היא אומרת. מצב רוח טוב, אמרנו? סטריפ, באותה רוח שטות מלאת שמחת חיים ששירי אבבא ו"מאמא מיה" משרים, מודה גם שהיא אינה בטוחה כי היא הבחירה האולטימטיבית לתפקיד הראשי בסרט. אבל מה אכפת לי, אני קיבלתי את התפקיד, היא פורצת בצחוק מידבק ומתגלגל. בני אנדרסון, אגב, טוען בסרט שהיא לא פחות מנס ביכולות השירה שלה ושהרביצה את "המנצח לוקח הכול" במכה ראשונה מהתחלה ועד הסוף, מה שרבות וטובות מהזמרות במשרה מלאה ומכניסה לא הצליחו לעשות. וכך הגענו למהות העניין: מה זה משנה אם הסיפור קלוש, אם פירס ברוסנן רוקד כמו דיקט ואיש מאיתנו אינו יכול לקפץ לשפגאט כמו מריל סטריפ; מה זה משנה איזה מכול השירים הוא הכי-הכי בעיני כל אחד מאיתנו ומה מזכיר לנו כל אחד מהם; ולמי אכפת מזה שאנשים לא באמת פוצחים בשירה ברגעי שיא בחיים ושאנחנו, ברגעים פרטיים, אולי נורא מזייפים את אותם שירים? העיקר שזה עושה קצת טוב על הנשמה.
"אבבא: הסיפור שמאחורי מאמא מיה", ערוץ יס-דוקו, יום ה' 20.8, 22:00. 46 דקות, בימוי: פילידה לויד.

הסרט "מאמא מיה" בכיכובם של מריל סטריפ, פירס ברוסנן וקולין פירת', יוקרן בלוויין בערוץ יס-2 ביום ו', 21.8 ב-22:00 ובכבלים בערוץ הוט גולד במוצאי שבת, 22.8, ב-22:00.

עוד על תרבות ובידור:

ביקורת טלוויזיה: שירות חדרים

ביקורת ספר: צל חיים

ביקורת קולנוע: חייה הפרטיים של פיפה לי

ביקורת תיאטרון: הבדלה

ביקורת תיאטרון: הזוג המוזר

ביקורת קולנוע: חטיפת הרכבת התחתית 3 2 1