לקראת שידור: ג'ון לנון - תנו לי קצת אמת

יולי 1971. ג'ון לנון, שרק באחרונה ציינו מוקירי זכרו את מה שאמור היה להיות יום הולדתו ה-70 (!), עדיין צעיר ורזה, חמוש במשקפיים עגולים צהובי עדשה שמאז נושאים את שמו. כצל תמידי מרחפת לצדו יוקו אונו, גם היא עדיין צעירה וחטובה, ארוכת רעמה וחמושה במכנסונים ובחצאיות קצרות. התפאורה: בית מסוג טירה באסקוט, אנגליה. שחקני משנה: פיל ספקטור, ג'ורג' הריסון, ניקי הופקינס, הילד ג'וליאן לנון, קלאוס פורמן, אלן ווייט, ג'ים קלטנר. בתפקידי אורח בסצנת המסיבה בניו יורק: אנדי וורהול, ג'ק ניקולסון, מיילס דיוויס ואחרים. תמצית העלילה: ככה בא לעולם אלבום הסולו המצליח של לנון "דמיין". הסרט עוקב אחרי הקלטות, חזרות, סקיצות, תיקונים והערות לעשרה משירי האלבום, שחלקם נהפכו עם השנים לנכסי צאן ברזל-לנון, כמו "דמיין", "בחור קנאי", "הו, יוקו", "תנו לי קצת אמת", "איך אתה ישן" וכל הטובים האחרים. אבל לא רק את לנון המלחין, התמלילן, המעבד, המוזיקאי, הזמר, הנגן חושף הסרט, אלא גם את היוצר שאכפת לו, האיש המעורב, בעל האג'נדות והשקפת העולם, שאמנם טוען באוזני מעריץ המגיע אל סף ביתו כי הוא בסך הכול כותב שירים על עצמו ועל יוקו, אבל בעצם הוא מבקש להגיד ולהשמיע הרבה יותר. בין קטעי תיעוד העבודה על השירים משולבים גם קטעי ראיון שהעניק לנון לבי.בי.סי. באותה תקופה (וגם יוקו משתתפת בו), צילומים ממסיבה עטורת סלבריטאים שנערכה בניו יורק שבה השתתפו השניים, וכן צילומים ואמירות של בני הזוג על החיים, שלהם ובכלל. לנון של הסרט אמנם צעיר ורזה, כפי שנצרב בתודעת כל חובב מוזיקה של התקופה, אבל ממרחק הזמן והשנים הוא מתברר גם כהרבה יותר בשל ושקול ובעל סוג של משנה סדורה בנושאים שונים, ממה שאולי נדמה היה למי שלא נמנו עם מעריציו הבקיאים בכל פרט. הוא מדבר על זוגיות ואהבה, על סקס ואהבה, על מלחמה ושלום ועל הבל תרבות השטות המאפשרת לאנשים לברוח מן העיקר אל הטפל. הוא מדבר, ויש לו מה לומר.


גם הדינמיקה בינו לבין יוקו, זו שנותחה והושמצה עד דק במשך השנים, זוכה כאן לחשיפה מעשית, כפי שהיא התבטאה ביצירה ובחיי היומיום של השניים. נכון שהשניים חתומים על הסרט הזה, אבל גם בהתחשב בכך הסרט אינו מתאמץ לרכך או לייפות למען ציבור מעריצים את המציאות. ברור שאונו היא דמות מאוד מאוד דומיננטית לצד לנון, ברור לגמרי שהוא משתף אותה בהחלטותיו היצירתיות, מתחשב בדעתה ומקשיב לה. ברור גם שהיא אינה מהססת להביע עמדה, דעה, הצעה, ברור שאין לה שום רגשי נחיתות במעגל היוצרים והמוזיקאים הסובבים אותו. בסרט היא נראית מחווה דעה על עניינים מוזיקליים באותו שקט בטוח ונחישות שבהם היא תופרת לו עיטורים לג'ינס. היא אמא נפלאה בשבילי, מחייך ג'ון באחת השיחות בסרט. אני כלבה קנאית, מגדירה אונו בענייניות בתגובה. הסרט, המוקרן ביום ד' (8.12) בכבלים, בדיוק במלאת 30 שנה לרצח לנון, הוא לבטח סרט חובה לכל חובבי לנון והאלבום "דמיין". אבל מעבר לכך, הוא גם סוג של מסע במנהרת הזמן, 40 שנה אחורה, לימים שבהם הסיסמה "עשו אהבה - לא מלחמה" הייתה הכרזה מרדנית, צעירה, חדשה ואופטימית, ימים שבהם דיבורים על סקס לעומת אהבה היו עניין נועז, צלליות ירוקות שנראו כמו פנסים בעיניים היו שיא האופנה ולנון ממש לא רצה לדבר על החבר'ה האלה, נו. הביטלס, כן, הם.
"ג'ון לנון - תנו לי קצת אמת", ערוץ 8 בכבלים, יום ד' 8.12, 22:00. סרט דוקומנטרי משנת 1971. הפקה: יוקו אונו, בימוי: ג'ון לנון, יוקו אונו. אורך הסרט: 63 דקות עוד על תרבות ובידור:

ביקורת ספר: היום שלפני האושר

ביקורת תיאטרון: איחש פישר

מועדון הספר הטוב: ראיון עם אלי עמיר

מועדון הספר הטוב: מה שנשאר

ביקורת קולנוע: חיים כמו שמכירים