לקראת שידור: יאיר - בדמי לעד תחיי

אברהם "יאיר" שטרן היה בן 35 כשנרצח בידי אנשי בולשת בריטים בדירת המסתור של טובה ומשה סבוראי בשכונת פלורנטין בתל אביב. זה קרה ב-12 בפברואר 1942. 70 שנה חלפו מאז, וביום א' (19.2), יוקרן בערוץ 1 הסרט "יאיר - בדמי לעד תחיי", מסע אישי של הבן שנולד אחרי מותו, יאיר שטרן (לימים מבכירי התקשורת הישראלית וערוץ 1), בעקבות סיפור חייו של אביו. מסע המנסה לפענח במשהו את הכריזמה של המשורר האידיאליסט-הרומנטיקן הקיצוני ההוא, ובעצם גם מסע לזמן כל כך אחר, שבו אידיאולוגיה הייתה חלק ממשי ויומיומי בחיי אנשים. יאיר שטרן מתחיל את המסע בעקבות האב שלא הכיר מעולם בגילוי שלא ידע על מותו עד החלטת האו"ם על הקמת המדינה, כשהיה כבן חמש. עד אז אמרו לו - והוא האמין - שאביו נמצא באמריקה. הוא מספר על השבר הגדול שחווה כשנודע לו שאביו בעצם מת שנים קודם לכן וחוזר לעיר סובלאק בפולין, שם נולד אביו ב-1907 ושם גם גדל. הוא משחזר מבית המשפחה שם את נדודיו בשל מלחמת העולם הראשונה, כיצד הגיע לפטרוגרד לחיות עם דוד שהיה מהפכן וקומוניסט אשר ממנו הושפע מאוד. "אני חושב ששם הוא הבין כמה אנשים מוכנים להקריב למען החופש", אומר הבן על האב. הוא חוזר בעקבות אביו לסובלאק, לגימנסיה, ועוקב אחריו כשעלה לבדו בגיל 17 לארץ ישראל, למד בגימנסיה העברית וממנה המשיך ללימודים באוניברסיטה העברית. אברהם שטרן היה סטודנט מצטיין במדעי הרוח, שהתמחה בשירת יוון העתיקה ומוריו צפו לו עתיד מזהיר באקדמיה. באוניברסיטה, מספר הבן, הכיר אברהם את רוני, ושם החל סיפור האהבה הגדול ביניהם. שבע שנים נמשך הרומן, ששטרן ניסה להפסיקו בשלב מתקדם, אבל האהבה גברה על הכול ולבסוף הם נישאו. "אבי, ברגישויותיו ובסערות נפשו, לא הקל על הקשר", מעיד הבן. מחוץ לאקדמיה החל שטרן את פעילותו ב-1929, בהגנה, בעקבות מאורעות תרפ"ט, אך כעבור זמן קצר עבר לאצ"ל, כי עמדותיו התחדדו והוא התנגד לברית שלום, לפיוס ולהבלגה. באצ"ל אימץ את הכינוי "יאיר", על שם אלעזר בן יאיר, מנהיג המורדים במצדה. ב-1934 נסע לפירנצה להמשך לימודיו, ויאיר שטרן, הבן, נוסע לאוניברסיטה העתיקה בעיר בעקבותיו. אבל המשורר הרומנטיקן, איש הרוח שהובטחה לו משרה באוניברסיטה בשובו, ידע שדעותיו הנחרצות ימנעו ממנו קריירה אקדמית נינוחה מכל הסיבות. לאהובתו כתב, "טוב למות חייל אלמוני מלהיות 50 שנה פרופסור נודע".


נקודת המפנה הייתה פגישה עם מפקדו הראשון של האצ"ל, אברהם תהומי, שבא לפירנצה וביקש משטרן לנסוע לפולין לקנות נשק בשביל האצ"ל. שטרן יצא לפולין ולא חזר עוד לאקדמיה. באישיותו, בגינוניו, בפולנית הטובה שבפיו, הצליח לטוות קשרים ולהרשים את הפולנים עד כדי כך שלא רק מכרו לו נשק, אלא גם אימנו בלחימה קבוצות של צעירי בית"ר, כמו שמספר הבן. במקביל - וגם כהסוואה - כתב בעיתונות היהודית של התקופה וביטא בה את עמדותיו הקיצוניות. בסוף 1938, בכינוס בית"ר העולמי, החל העימות בין שטרן לז'בוטינסקי. שטרן, בניגוד למנהיג הוותיק, איבד תקווה בהידברות, האמין במהפכה וראה בבריטים את האויב. במאי 1939, כשהגיע לארץ, נתפס בידי הבריטים ונכלא יחד עם מפקדת האצ"ל. בסופם של חודשי כליאה הגיע גם הקרע הקריטי עם חבריו לאחר שהתברר כי דוד רזיאל, מפקד האצ"ל וחברו בנפש של שטרן, הגיע להסכם חשאי עם הבריטים לשחרורם תמורת הפסקת הלחימה בבריטים. שטרן החליט להתפלג מהאצ"ל וקרא לחבריו לבוא איתו למחתרת עמוקה וקיצונית יותר, לח"י. "שטרניסטים", כינו אותם. הם היו הראשונים שיצאו נגד השלטון בארץ ישראל. שטרן, בהיותו כה אנטי בריטי וחדור אמונה שצריך לעשות כל דבר כדי להציל את יהודי אירופה, חיפש אפילו דרכים ליצור מגע עם הגרמנים, בבחינת אויבו של אויבי הוא בעל בריתי. אבל הגרמנים לא השיבו, השליח נתפס בידי הבריטים והקשר נחשף. השלטונות קראו לתפיסתו ולהסגרתו. תמונתו, כמבוקש, פורסמה ברבים. פרס כספי הוצע על ראשו. גם בקרב היישוב היהודי הוא נתפס כגיס חמישי. הוא עזב את אשתו ההרה ונדד בין דירות מסתור. בינואר 1942 נכנס לדירת בני הזוג סבוראי, ברחוב מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין, מקום בו שוכן היום מוזיאון המחתרת. בעת שהותו שם ניסה גיסו, איש ההגנה, לתווך את הסגרתו כדי למנוע את רציחתו בידי הבריטים. ביום האחרון לחייו עוד העביר, באמצעות קשרית, מכתב תשובה להגנה, בו סירב להצעה להסגיר את עצמו. כעבור שעות אחדות הגיעו אנשי הבולשת הבריטית לדירה, מצאו אותו וירו בו למוות. בסרט משולבים (בקריינות של איתן לרנר) קטעים ממכתביו ומשיריו של שטרן, וכן שורה ארוכה ומאלפת של ראיונות עם אנשי לח"י, חבריו-שותפיו של שטרן לדרך. שורה מרשימה של אנשים מבוגרים (חלק מהראיונות הם קטעי ארכיון), שכל אחד מהם אוחז בכינוי מחתרתי (נחמיה "ארזיה" בן תור, גאולה "אילנה" כהן, יצחק "מיכאל" שמיר, אליעזר "יחזקאל" בן עמי ורבים אחרים). כולם מדברים על מנהיגם, יאיר שטרן, בלהט נכבש גם ממרחק של עשרות שנים, והזיק מהבהב בעיניהם. אלה, יותר מכל, מחיים לרגע זמן ועידן אחרים, ימים של אידיאולוגיה שרופה ושורפת, שבה המדינה שבדרך הייתה מעל לכול, הרבה לפני אושר או הגשמה אישיים. הם מעידים-מספרים על האווירה המחתרתית, הלוחמנות, הדבקות, הניכור מצד הסביבה, הפחדים, הלהט, האמונה השלמה, ודבריהם משרטטים קווי מתאר לדמותו של אדם בודד ומיוחד, כריזמטי להפליא, שסחף אחריו קבוצה של צעירים נחושים.
"יאיר - בדמי לעד תחיי", ערוץ 1, יום א', 19.2, 21:45. מגיש: יאיר שטרן; בימוי: יהודה קווה; צילום: יואב קוש; עריכה: עידית בן שימול; הפקה: רונית דור. אורך הסרט: שעה ו-15 דקות עוד על תרבות ובידור:

פסטיבל אישה: חגיגה של נשים

ביקורת תיאטרון: ביקור הגברת הזקנה

ביקורת ספר: המייצגים

הפקה חדשה באופרה: ינופה

ביקורת תיאטרון: מקסי ואני

ביקורת קולנוע: אשת הברזל