לקראת שידור: לאהוב בקליק

בלי הקדמות, הסברים או סקירות (ורק בשילוב מינימלי ונקודתי של נתוני סקרים), הסרט "לאהוב בקליק" בוחן חמישה סיפורים של יחסים וזוגיות שהתחילו באינטרנט. הם מוצגים בזה אחר זה, כשהחוט המקשר בין החמישה הוא שבכולם צד אחד לפחות בקשר (וברוב המקרים שניהם) הוא אמריקני וכל האנשים שבהם מדובר הם בני 30 ומשהו לפחות (אם לא יותר). קים היא אישה מניו ג'רזי שבין 1991 ל-1993 הספיקה להתחתן, להיפרד ולהתגרש. היכרויות באינטרנט נראו לה כעניין הרבה פחות מפחיד מהיכרויות בבליינד דייטים למיניהם. למרות שחיפשה בעצם מישהו מהסביבה, הכירה ברשת בחור מפראג, צ'כוסלובקיה. הם פיתחו יחסים בהתכתבות, למרות האנגלית העילגת שלו, וגם כשנתנה לו את הטלפון שלה הוא לא התקשר. אמה חששה מאוד (שתיחטף ותימכר כשפחת מין) וכך גם כל חבריה (שחשבו שהוא רק מעוניין באזרחות אמריקנית), ולכן כשהחליטה בתום שלושה חודשי היכרות ברשת לנסוע אליו לפראג ולהתחתן, לא סיפרה על החלטתה לאיש. יום-יום כתבה לאמה מייל עם מילת קוד שאותתה כי הכול בסדר, ובמייל גם הודיעה לה שנישאה. תשע שנים אחרי היא חיה עם בעלה - שבינתיים למד אנגלית - וארבעת ילדיהם בבית נאה בניו ג'רזי והשמחה רבה. ריאן, הומוסקסואל מעיירה קטנה ומבית נוצרי-דתי במונטנה, ניסה להשתנות ולהתאים עצמו לתבנית נוף הולדתו, אבל לא הצליח. האינטרנט היה בשבילו צוהר לעולם, ערוץ מידע והתחברות עם עולם חיצוני תומך. באמצעות הרשת החל ללמוד, לדעת, להבין ולתקשר עם אחרים כמוהו. הוא מספר על מפגשים חיוביים מאוד ורעים מאוד שבאו בעקבות מפגשי רשת, ובעיקר על מפגש עם אדם אחד, שהסתתר מאחורי הכינוי "רייט-ביי-גאי". הקשר איתו החל בשיחות שנהפכו לפלירטוט, שנהפכו לפניות מיניות ישירות ובוטות. במקביל לפעילות בעולם הווירטואלי התקבל ריאן לעבודה בוועדת זכויות האדם של עיריית ספוקאן, מינוי של ראש העיר בעצמו. בהמשך התברר שמאחורי דמות המסתורין ברשת מסתתר ראש העיר, שניהל קשרים כוזבים ובוטים כאלה גם עם בחורים נוספים, והכול בעודו מטפח תדמית רפובליקנית שמרנית בציבור. בסופו של דבר התרחק ריאן, שלא רצה להיות הגורם להוצאתו של ראש העיר מהארון, ממנו ומהמשרה, וראש העיר נחשף והודח בלי קשר אליו. דייב מגדיר עצמו כמי שתמיד התקשה ביצירת קשר עם נשים, בעיקר בשל קומתו הנמוכה. ברשת גילה את נפלאות העולם הווירטואלי והסקס הווירטואלי והוא מספר על שורה של מערכות יחסים שניהל במשך הזמן עם נשים ברשת, מערכות שהמכנה המשותף הבולט בהן הוא טיפוחה של פנטזיה נצלנית משני הצדדים, בעיקר לעומת המציאות שנחשפה לעתים כשהקשר הגיע גם לשלב המפגש האמיתי. בסופו של דבר פגש ברשת את תריסה, בחורה יפה שמצדה לא התכוונה בכלל להיפגש איתו באמת. הם נשואים כבר שש שנים והורים לילד בן שלוש.


בת' ואנדי מביאים סיפור בשניים: היא הגיעה לניו יורק ביום הולדתה ה-30, בשלב בחייה שבו פחות או יותר ויתרה על האופציה להכיר את גבר חלומותיה. הוא מצא עצמו לפתע בגיל 47 בשוק הפו"פים, אחרי 20 וכמה שנות נישואים טובות (ושני ילדים) לאישה שהכיר בעת לימודיו כשותפה לדירה. בהיותו ביישן להחריד החליט לנסות את נתיב הרשת. בתחילה הכיר גרושות פלוס, מהן עבר לאלמנות, עד שיום אחד נתקל ברשת בעמוד של בת'. היא מצדה אהבה מאוד את העובדה שלא ניסה להלל ולשבח ולמכור את עצמו כגבר נפלא, אלא הודיע לה מיד שהוא אומלל. הם נשואים, הורים לשניים, היא צוחקת מכל אמירה שלו כמעט והוא מאושר מזה, ומכריז שהם נשמות תאומות. הסיפור האחרון, ואולי הכי היי-טקי מכולם, הוא של ג'ונאס השוודי, גבר שנראה בשנות ה-50 שלו, שחי באי מבודד לחופי מזרח שוודיה עם אמו. עד 2008 היה בעל חברה, שאותה נאלץ לסגור בשל המשבר הכלכלי. באי המבודד יצר קשר עם העולם ברשת וכך הגיע ל"חיים שניים", עולם וירטואלי שבו המשתתפים הם דמויות אוואטר תלת ממדיות שיכולות להיות ולעשות כל דבר שירצו. בעולם הווירטואלי הזה פתח בר והחל להופיע כמוזיקאי, ובאחת מהופעותיו הכיר את ניקל, שעזרה לו בקריירה המוזיקלית. הקשר הראשוני התהדק, הם נהפכו לזוג ואפילו התחתנו בעולם הווירטואלי הזה, מבלי שאי פעם נפגשו או תקשרו באמת. בהמשך הגיע לבר הווירטואלי שלו מפיק מוזיקלי אמריקני שהזמין אותו - הפעם כבר באמת - לבוא ולהקליט בניו יורק. ג'ונאס נסע ובהזדמנות זו גם נסע לפגוש לראשונה את ניקל. חיש מהר היא נכנסה להריון, אבל הוא היה צריך לשוב הביתה. חודש אחרי הלידה הוא בא להכיר את בנו כריסטוף, ושוב חזר הביתה. הם לא נשואים, הם מקיימים קשרי משפחה דרך האינטרנט ושני הצדדים טוענים שזה נפלא. את הילד, כמובן, איש לא שאל עדיין דבר. חמישה סיפורים, שלושה עם סוף טוב קונבנציונלי, אחד עם סוף טוב (נכון לעכשיו) לא קונבנציונלי, ורק אחד שנגמר בעוגמת נפש (לא בפגיעה ממשית). יכול להיות שזה מקרי, יכול להיות שזה מכוון, כך או כך - הסרט מציג את דרך ההיכרויות הזו ככזו שיש בה יותר חיוב משלילה. אפילו הסיפור של ריאן, שנגמר בעוגמת נפש, לא פוסח על ההזדמנות להדגיש איזה כלי נפלא היה לו האינטרנט כאמצעי ללמוד על זהותו המינית ועל האופציות הפתוחות בפניו. כל החיוב הזה באמת חיובי, אבל קשה להתייחס לדברים כאל תמונה משקפת, אובייקטיבית או אפילו מקיפה של היכרויות ברשת לשם יצירת זוגיות אמיתית. אין בסרט כל נתונים ממשיים (ודאי לא ממחקריים אמפיריים), אין תמונה כוללת, אין אפילו מילה של הסתייגות ביחס למקבץ הסיפורים המוצג. תומכים נלהבים של היכרויות - וחיים - ברשת, ודאי ישמחו על כל נפלאות העולם הווירטואלי המודגשות בו; אחרים אולי יוקסמו פחות מהתמונה הוורודה הזו, של עולם הכאילו. לשיפוטכם.
"לאהוב בקליק" ערוץ יס דוקו בלוויין, יום ב', 29.8, 22:00. הפקה של HBO. במאי: רוברט קנר; צילום: דון לנזר, ג'יי רדמונד, כריס ברון; עריכה: לנרד פיינסטין; מוזיקה: מרק אדלר; הפקה: מרק וייס, מליסה רובלדו, רוברט קנר. אורך הסרט: 50 דקות עוד על תרבות ובידור:

מוזיקה קאמרית: פסטיבל בירושלים

ביקורת תיאטרון: אם יש גן עדן

ביקורת קולנוע: חצות בפריז

ביקורת ספר: טיפות שלג

ביקורת תיאטרון: אורזי מזוודות