מה גברים רוצים

חשבתם שגברים רוצים רק סקס, מעמד וכוח? לא טעיתם, אבל אולי לא ידעתם שזה בכלל לא עניין של בחירה. השאיפה להשגת הדברים האלה "מחווטת" במסלולי המוח הגברי. גם התנהגויות גבריות כמו הצורך בתנועה מתמדת, התוקפנות, התחרותיות ואף ההתרככות שמגיעה בזקנה, כולם מתוכנתים במוח הגברי, ואם הבנתם את המנגנון ההורמונלי במוח הגבר (כמו גם בזה של האישה), הבנתם הכול.

הבשורה שגברים ונשים חושבים אחרת איננה חדשה, ובספרות הפופולרית הודגמה בספר "גברים ממאדים, נשים מנגה" של ג'ון גריי שיצא בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. ספר חדש בשם "המוח הגברי" (הוצאת מטר, בתרגום יעל סלע-שפירו), של ד"ר לואן בריזדיין, פסיכיאטרית ונוירולוגית אמריקנית ומי שכתבה גם את "המוח הנשי", מגלה כיצד בדיוק פועל המוח הגברי ולמה הוא שונה כל כך מהנשי. או במילים אחרות, למה בעצם גברים ונשים מתקוטטים כל החיים.

הספר יעניין גברים בכל גיל וכמובן את הנשים שהן הבנות, האחיות, הרעיות, האמהות או הסבתות שלהם. מי שסבר שההבדלים בין המינים נעוצים בחינוך, ימצא כאן שחינוך יכול אמנם לחזק או לדכא ביולוגיה בסיסית, אבל מחקרים מראים שמוחות של גברים ונשים מעבדים רגש בצורה שונה, ומי שאחראי להבדל הם הורמוני המין. אצל הגבר מככבים הטסטוסטרון והואזופראסין ואצל האשה בעיקר אוקסיטוצין ואסטרוגן.

כל אחד מההורמונים הללו מפעיל אזורים שונים במוח, והם אלה שמנווטים את ההתנהגויות החברתיות, המיניות וההוריות. במקרה של הגבר, הם אלה שדוחפים אותו להיאבק וליהנות מתחרות (אפילו מצפייה בה), לפתור בעיות, לתור באובססיביות אחר יחסי מין וליצור מערכות זוגיות.

ההבדלים בין המינים ניכרים כבר בתחילת החיים. תחומי העניין של בנים ובנות שונים, וכמה בובות שלא תקנו לבן הפעוט מטעמי שוויוניות לא ישכנעו אותו להאכיל או להשכיב אותן לישון. מקסימום הוא יהשתמש בהן ככלי נשק. פעלתנות, תקיפות ותוקפנות מוטמעים בזכר ביולוגית מילדות. בשלבים מאוחרים יותר מופיעים מאפיינים נוספים כמו דיכוי והסתרת רגשות, דבר שמשתנה, אגב, עם האבהות.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

המוח של הגבר המבוגר חוזר, לדבריה, לראות את העולם כפי שראה אותו כילד, לפני שהשינויים ההורמונליים של גיל ההתבגרות דחפו אותו למסלול של מאבק ומגננה. השינוי שחל בו מפחית את הדחף הטריטוריאלי ואת הצורך להיאבק על המעמד בהיררכיה החברתית. "גברים בגיל הזה", היא כותבת, "אפילו מסתכנים וחושפים את רגשותיהם בלי לחשוש שהחשיפה תביך אותם. בהחלט ייתכן שימצאו את עצמם מפגינים יותר חיבה גופנית".

כל אלה יכולים לשפר את הזוגיות, וכדאי בהחלט שתהיה כזאת. גברים מבוגרים שחיים לבדם עלולים, לדבריה, להפוך לזעפנים. "שגרת יומם עלולה להפוך להרגל חוזר ונשנה שנחקק במסלולי מוחם באופן בלתי הפיך. לא עובר זמן רב וכל הפרעה בסדר היום שלהם מרגיזה אותם, מפני שמסלולי הגמישות החברתית שלהם נחלשו מחוסר שימוש".

הבנת הביולוגיה של המוח הגברי עשויה, לדברי המחברת, להביא להבנה בין המינים. לנשים בינינו, המאמינות שהגבר שלהן הוא אנדרואיד חסר רגשות, היא מבשרת שגברים אינם פחות רגשיים מנשים, רק שלחצים חברתיים ומבנה ביולוגי מביאים אותם לדכא את הצד הזה. רוב העימותים בין המינים מתלקחים, לדבריה, בשל חוסר הבנת ההבדלים. הכרה של ההבדלים המולדים בין המינים תקדם את האינטימיות, החמלה וההערכה לזולת, שתביא לאיזון אמיתי בין המינים.

"המוח הגברי", מאת ד"ר לואן בריזדיין, תרגום: יעל סלע-שפירו, הוצאת מטר, 277 עמודים, 95 שקל

עוד על יחסים:

נישואים פתוחים? תחשבו על זה טוב

ספר חדש: שיחה זוגית

זוגיות ארוכת שנים: גם התפקידים משתנים