מועדוני קריאה: קוראים ונפגשים

קראתם ספר טוב ואתם חייבים לדבר עליו עם מישהו? מועדון קריאה הוא המקום שלכם. האירוע בעל הניחוח התרבותי והמעודן, שמקורו בסלוניהן של נשות החברה באירופה של תקופת ההשכלה וכיום נפוץ מאוד בצפון אמריקה, קורה גם בישראל ובממדים שבהחלט לא מביישים את עם הספר. מועדוני קריאה או קבוצות קריאה פועלים בספריות ובמתנ"סים, בבתי דיור מוגן וגם בבתים פרטיים. מנחים אותם אנשי ספרות ומתארחים בהם סופרים, אבל העיקר הוא המפגש בין אנשי ספר וקוראים סדרתיים, שמבקשים לחלוק חוויות קריאה ולהעשיר את עולמם. מועדוני קריאה קיימים גם באינטרנט, אבל אין כמו מפגש פנים אל פנים, כזה שמאפשר לך להתלבש יפה ולצאת בערב למפגש חברתי, הכולל לרוב גם כיבוד ואולי גם כוסית משקה, עם אנשים החולקים את התחביב ולרוב נמנים עם אותו חתך תרבותי. הבחירה בספרים שייקראו, שנעשית לרוב על ידי המנחה, מחייבת גם להתמודד עם קלאסיקות עבות כרס, שאולי לא טורחים עליהן בימים כתיקונם.

מה קוראים במועדוני קריאה?

רן יגיל, סופר, מבקר ספרות ועיתונאי, מנחה קבוצה קריאה בספריית "מרכז מנדל" ביפו. "הקבוצה נפתחה במסגרת פרויקט של מפעל הפיס, וכיום אנחנו עובדים עצמאית", הוא מספר. "אנחנו נפגשים אחת לחודש ועוסקים בסיפורים קצרים. את הסיפורים אני בוחר, ולרוב מדובר בקלאסיקות של סופרים כמו קאמי, בלזק, בורחס, המינגווי, וגם של סופרים ישראלים כמו יעקב שבתאי וס. יזהר". מרבית חברי הקבוצה, כ-20 עד 30 איש, מספר יגיל, הם בני 50 פלוס ובעלי זמן פנוי ועניין בספרות. "לרוב אלה אנשים מאוד משכילים. אנשי אקדמיה, אמנים ואנשים עם ניסיון חיים עשיר. מרביתם, אגב, נשים. הסיבה היא שנשים קוראות יותר, וזה נתון סטטיסטי, ואולי גם אוהבות יותר לשוחח ולשתף ברשמים". יגיל פותח את המפגש בכמה מילים על הסופר, על סיפור חייו ועל סגנונו הספרותי, ובהמשך נפתח דיון על הסיפור שנבחר. "האווירה מתחממת די מהר. אנחנו לעתים קוראים את הסיפור ביחד או חלקים ממנו ותוך כך מעלים טענות ושאלות. בכל פגישה אני מופתע מהתובנות המעניינות שיש לאנשים האלה. מעניין גם לראות את הקשרים החברתיים שנוצרים בקבוצה ואת האווירה הנעימה. זו קבוצה מאוד מלוכדת".

למה רק סיפורים קצרים?

"הרבה יותר קל לדבר על סיפור קצר. זו פגישה של שעתיים, שבמהלכה יש גם קפה ועוגיות ואין לך זמן לדבר על רומן. כדי לדבר על ספר כמו 'תמונתו של דוריאן גריי' צריך עשרה מפגשים".

מפגשים ספרותיים במועדון הקריאה של מוטק'ה

גם סביב קהילת הקריאה במוטק'ה נערכים מפגשים ספרותיים. סימה מזור, ממנהלות הקהילה, עורכת בביתה מפגשים כאלה, הכוללים גם מפגשי כותבים. זכור לה במיוחד מפגש שנערך סביב הספר "גיא אוני" של שולמית לפיד. "במפגש נכחו נשים בלבד והיה מרתק לראות איך בעקבות השיחה על הספר התפרץ מכל אחת מהן משהו הקשור בחייהן שלהן. זה הפך למעין מפגש פסיכולוגי. ההשוואה בין חייה של חלוצה מהעלייה הראשונה לבין חיי נשים בישראל כיום הביא את המשתתפות לדבר על ההישגים ועל המגבלות שבחייהן. זה ניגן לכולנו על מיתרי הלב. "המפגשים האלה הם ללא ספק מעבר לספרות. זה גם מפגש אישי עם אנשים, עם המילה המדוברת, עם שפת הגוף. זו שיחה על מחשבות ורגשות שניתן להפיק ממנה הרבה מעבר למה שמספקת קהילת אינטרנט. לי אישית חשוב להכיר גם את האישיות של האנשים".

חשוב גם ההרכב של הקבוצה?

"במקרה שלנו אנחנו מכירות מהקהילה וכותבות אחת לשנייה. זה לא קהל זר לגמרי, ולדעתי חשוב שיהיו אנשים שאתה בטוח לדבר לידם. מצד שני, יש שיעדיפו מסגרת של אנשים לא מוכרים. לפעמים מצליחים להיפתח ולומר דברים מהלב דווקא בפני זרים".

עוד על תחביבים:


גילוף ופיסול בעץ: לומדים דרך הידיים

לקהילת קריאה וספרים מומלצים במוטק'ה:

לחצו