מזונות חומציים אינם גורמים לבריחת סידן

קיימת תיאוריה לא מבוססת, הטוענת כי אכילת מזונות מסוימים מעלה את חומציות הדם ואת הפרשת החומצה, מה שגורם להפרשה גבוהה של סידן בשתן ולהוצאת סידן מהעצמות על מנת לסתור את החומצה ולשמור על מאזן חומצה-בסיס בגוף. לתיאוריה יש כמה וריאציות. אחת מהן טוענת כי רק אכילת חלבון מהחי גורמת לאיבוד סידן, ואילו אכילת חלבון מן הצומח לא גורמת לאיבוד סידן בשתן. השנייה טוענת כי חלבונים ודגנים הם מזונות חומציים שגורמים ליציאה של סידן מהעצמות, ואילו ירקות ופירות, הנחשבים "בסיסיים", מגינים על העצם. למרות שאין לה שום הוכחה מדעית, התיאוריה משווקת באינטרנט כ"דיאטה בסיסית" (?alkaline diet?) שגורמת לריפוי של כמעט כל מחלה. על מנת לבדוק את התיאוריה ערכו חוקרים מקנדה ניתוח-על שכלל חמישה מחקרים איכותיים שבדקו את ההשפעה של שינוי בהפרשת החומצה על הפרשת סידן בשתן ועל מאזן הסידן. החוקרים מסבירים כי הפרשת סידן בשתן היא לא מדידה ישירה לאוסטיאופורוזיס או למאזן הסידן, מאחר ששינויים בספיגת הסידן יכולים לשנות את כמות הסידן המופרשת בשתן ללא קשר לכמות הסידן בעצמות. מניתוח הנתונים עולה, כי למרות שקיים קשר לינארי בין הפרשת החומצה להפרשת סידן בשתן, אין קשר בין החומציות למאזן הסידן בגוף ולמטבוליזם של העצם. החוקרים הסיקו שהממצאים אינם תומכים ברעיון שהפרשת סידן בשתן מייצגת איבוד של סידן מהגוף, וכי קידום התיאוריה לציבור אינו מוצדק.
מאזן הסידן
הסידן חיוני לתפקודים רבים בגוף: למערכת קרישת הדם, להעברה העצבית, לכיווץ השרירים ולכיווץ והרפייה של כלי הדם. 99 אחוז מהסידן בגוף נמצאים בעצמות ובשיניים, שבהן הוא משמש מרכיב עיקרי בבנייה ובחיזוק. האחוז הנותר נמצא בדם, בנוזלי הגוף וברקמות הרכות, וריכוזו נשמר קבוע באמצעות ויסות הורמונלי. שמירה על מאזן הסידן בגוף היא תהליך דינמי המושפע משינויים ברמות הסידן בתזונה, ממידת הספיגה של הסידן במעי וממידת הפרשתו בשתן.


תהליכי ספיגת הסידן במעי, אגירת הסידן ופירוקו מהעצם וספיגה חוזרת בכליות מווסתים באמצעות מספר הורמונים, במטרה לשמור על רמות קבועות של סידן בדם. במצב מאוזן, הפרשת הסידן מהגוף דרך השתן, הצואה והזיעה משתווה לכמות הסידן הנספגת. בפועל, אנשים בוגרים מאבדים בממוצע 0.3% ממסת העצם בכל שנה, כך שמאזן הסידן שלילי, וכל יום חל איבוד של 10 מ"ג. איבוד זה יכול לגדול עד פי עשרה אצל נשים לאחר המנופאוזה. מאזן הסידן הוא מערך מורכב ביותר, ועל כן לא ניתן להתייחס לגורם אחד בלבד (כמו הפרשת סידן בשתן). כך, למשל, הגוף יכול להתגבר, באופן מוגבל, על צריכה נמוכה של סידן בתזונה על ידי הגברת הספיגה של הסידן במעי הדק ועל ידי הקטנת ההפרשה שלו בשתן. במדינות מערביות שבהן צריכת הסידן גבוהה, היעילות של ניצול הסידן על ידי הגוף נמוכה יחסית, לעומת מדינות שבהן הדיאטה דלה בסידן, כמו במזרח הרחוק. מדידה של ריכוז הסידן בשתן לא נותנת אינדיקציה למידת הספיגה של הסידן במעי, למידת הספיגה של הסידן בעצמות או לכמות הסידן בעצמות.
האם אכילת חלבונים גורמת לאיבוד סידן?
צריכה גבוהה של חלבונים, ממקור צמחי או מהחי, יכולה אמנם להגביר את הפרשת הסידן בשתן, אך היא אינה פוגעת במאזן הסידן ובמטבוליזם של העצם, כיוון שקיימת השפעה של רכיבי תזונה נוספים המצויים במקורות התזונתיים של החלבון. למשל, החלב מכיל הרבה סידן, כך שגם אם חלקו מופרש בשתן, עדיין נשארת כמות מכובדת של סידן בגוף. מחקרים רבים אישרו כי הסידן מהחלב נספג היטב ונשאר בגוף. יתרה מזאת, ממחקרים חדשים עולה כי לחלבון תפקיד חשוב בבריאות העצם, וכי צריכה גבוהה של חלבון קשורה לצפיפות גבוהה יותר של מינרלים בעצם. מקור: Meta-Analysis of the Effect of the Acid-Ash Hypothesis of Osteoporosis on Calcium Balance Journal of Bone and Mineral Research 2009;24:1835-40. http://www.jbmronline.org/doi/abs/10.1359/jbmr.090515
עוד על צפיפות העצם:

תרגילים להאטת תהליך הירידה בצפיפות העצם

התעמלות בונה עצם: לא מאוחר להתחיל

תזונה בגיל מבוגר: המלצות חשובות

עשר שאלות שכיחות על אוסטיאופורוזיס

להתייעצות עם מומחי מוטק'ה:

פורום אוסטיאופורוזיס

פורום דיאטה, תזונה נכונה