ניצחו את השואה, וחגגו 70 שנות נישואים

הסוד לזוגיות ארוכה של הדסה ויחזקאל קוטלר מרמלה, שחגגו לאחרונה 70 שנות נישואים, הוא פשוט: "אם אני לא שומע בקולה היא נותנת לי עם המקל", צוחק יחזקאל ומצביע על מקל ההליכה שלו. "אנחנו לא רבים", מוסיפה הדסה. "אני צועקת רק כשהוא לא שומע טוב".  

יום ה-70 לנישואיהם של בני הזוג קוטלר - היא בת 89 והוא בן 94 - היה ההזדמנות שלהם לחגוג סוף סוף חתונה כמו שצריך. כשני ניצולי שואה שנישאו מיד לאחר המלחמה, הם הסתפקו בזמנו בטקס צנוע ודל משתתפים. הפעם חגגו לפי הספר – עם שמלה לבנה והינומה, עוגת חתונה וחופה. אבל הכי חשוב, הפעם הם היו מוקפים במשפחה - בילדים, בנכדים ובנינים שלהם, וגם בחברים ממרכז היום "דוד רזיאל", שם מבלים בני הזוג את שעות הפנאי שלהם, ושם גם נערך הטקס.

היוזמה לעריכת הטקס המרגש היתה של רחל, בתם של בני הזוג, ובהפקה השתתף גם צוות מרכז היום. "לא הזמנו רב וזה לא היה טקס דתי", מספר בנם של הזוג, צביקה קוטלר, "עשינו הכול ב'כאילו'. הכנו חופה שהנינים החזיקו, ושם ההורים שלי עמדו כמו חתן וכלה. הקראנו את הברכות שכתבנו להם, אני, הבת שלי והנכדה הבכורה, והיתה גם ברכה מיוחדת מראש העיר שמכיר אותנו אישית". 

"עם אמא אי אפשר היה לדבר שבוע מרוב שהתרגשה"

זכתה ללבוש את השמלה הלבנה באיחור של 70 שנה. הדסה קוטלר. צילום: באדיבות מרכז דוד רזיאל

בני הזוג עצמם, מספר צביקה, היו המומים לכל אורך הטקס מכדי לומר משהו. "הם אמנם היו מוכנים וידעו מה עומד לקרות, אבל כשזה הגיע הם כל כך התרגשו, שלא הצליחו להוציא מילה. רק כשזה נגמר הם מאוד הודו לכולם. עם אמא שלי אי אפשר היה לדבר שבוע אחר כך, מרוב שהיתה נרגשת". את הסיפור על החתונה המיוחדת שיתף לראשונה עמוד הפייסבוק החברתי "ההורים שלנו", הפועל לקידום האוכלוסיה המבוגרת בארץ והקשר בין הדורות.

סיפור היכרותם של בני הזוג קוטלר וקורותיהם במלחמה ולאחריה היו יכולים לפרנס כמה ספרים, אבל כמו ניצולי שואה רבים אחרים, בבית הם לא דיברו הרבה על הנושא. בנם צביקה ובתם רחל למדו את סיפורם בגיל מבוגר יחסית. "מדי פעם הם היו מזכירים אירוע כלשהו", מספר הבן צביקה, "אבל בגדול, הם שתקו".

לפני כחמש שנים, כשיחזקאל החל להיפתח ולספר, החליט בנו להעלות את הדברים על הכתב, והוציא ספר בשם "גיבור בעל כורחו – מלחמתו של יחזקאל קוטלר". במהלך התחקיר, התברר בין השאר שהאב היה גיבור מלחמה, ושזכה באותות על אומץ לבו כחייל בצבא הרוסי - פרטים שמעולם לא חלק עם משפחתו. "כשעבדנו על הספר ראיתי את אבא שלי בוכה בפעם הראשונה", מספר הבן. "הדבר שהכאיב לו יותר מכול היה שמעולם לא נפרד כמו שצריך מהוריו".

יחזקאל הצטרף לצבא האדום, הדסה התחזתה לנוצרייה

 בני הזוג קוטלר בצעירותם עם הבן צביקה, גרמניה 1947. צילום: באדיבות משפחת קוטלר

יחזקאל קוטלר נולד בעיירה בחבל ווהלין, אז בתחומי פולין. מכיוון שחלק גדול מתושביה היו יהודים, פעלו בעיירה בית ספר יהודי ותנועות נוער יהודיות. למרות שגדל במשפחה דתית, הצטרף יחזקאל לתנועת "השומר הצעיר", מה שבדיעבד הציל את חייו. כשהגרמנים עמדו לפלוש לעיירה, ברח עם חבריו לתנועה מזרחה, לרוסיה.

הוא הגיע לטשקנט ונאלץ להתפרנס מסחר בשוק השחור, נתפס ונכלא למשך שנה. כדי להשתחרר, הוצע לו להתגייס לצבא האדום והוא בחר באופציה כדרך מילוט. במהלך המלחמה נפצע שלוש פעמים, פציעות שאת תוצאותיהן הוא נושא עד היום, אך שוחרר מהצבא עם סמל סטטוס: כרטיס חברות במפלגה הקומוניסטית.

בהמשך, כשהגיע לעיירה לוקאץ' באוקראינה, החברות במפלגה זיכתה אותו בדירה ובמשרה כקניין מוצרי וטרינריה למשקי הסביבה. במקביל, המשיך להתפרנס מסחר בשוק השחור. שם פגש את הדסה הוכברג - מי שעתידה להיות אשתו ב-70 השנה הבאות, והיד עוד נטויה - שעסקה גם היא בסחר האסור.

הדסה נולדה בכפר קטן, גם הוא בחבל ווהלין. כבת לאחת מארבע המשפחות היהודיות היחידות בכפר, נאלצה ללמוד בבתי ספר נוצריים, ולכן הצליחה בהמשך להתחזות לנוצרייה. אביה עזב את הבית ונעלם כשהיתה בת שלוש, וכשפלשו הגרמנים גורשה עם אמה, אחותה ואחיה לגטו בעיר הקרובה, בויבריק.

לאחר שאחיה נתפס מבריח מזון לגטו ונתלה בכיכר העיר, הפצירה בה אמה שתברח. הדסה חמקה דרך מנהרה מתחת לחומת הגטו, יצאה והחלה להסתובב בכפרי הסביבה. אישה אוקראינית הסכימה לתת לה מחסה ומזון תמורת עבודה, והנערה הצעירה החלה להוביל על גבה שקי תפוחי אדמה כדי למכור בשוק השחור, תמורת כסף או תכשיטים. כשנעצרה בשל עבירת סחר בשוק השחור, התחזתה לאוקראינית. כך הצליחה לשרוד, למרות שיצאה ונכנסה בשערי הכלא מספר פעמים.

הכירו והתאהבו כשעסקו בסחר בשוק השחור

 הפעם הלכו על חתונה כמו שצריך, עם המשפחה שהקימו. צילום: באדיבות מרכז דוד רזיאל

עם תום המלחמה, חזרה לכפר מגוריה וגילתה שאיש לא נותר ממשפחתה. לבד בעולם, היא המשיכה לעשות לפרנסתה את מה שהכירה: סחר בשוק השחור.

באחד הימים שמעה הדסה על הסוחר יחזקאל ש"שובר את השוק". "הגעתי לברר מי האיש הזה", היא מספרת. "כששאלתי אותו מה הוא מוכר, הוא ענה 'את עצמי'. כך זה התחיל". הם גילו זה לזו שהם יהודים והוא הציע לה את חסותו, אך לפגישה שקבעו כעבור שבוע היא לא הגיעה. בהמשך התברר לו שנעצרה שוב, ונגזרו עליה עשר שנות מאסר על תנאי אם תתפס שוב סוחרת.

לאחר שהציל אותה מכמעט מעצר נוסף כשהציג אותה כאשתו, נישאו השניים בנישואים אזרחיים והחליטו לעלות לארץ. הם נמלטו מאוקראינה הקומוניסטית עם שיירות פליטים, והגיעו לחוות הכשרה ציונית בעיר במברג שבגרמניה. בחווה ערכו טקס נישואין דתי צנוע, שם גם נולד בנם הבכור צביקה. לאחר המתנה ממושכת לאשרות כניסה לישראל, ורק אחרי קום המדינה ב-1948, הצליחה המשפחה הצעירה להגיע לחופי הארץ.

הם התיישבו ברמלה והביאו לעולם את בתם רחל. יחזקאל עבד כנהג משאית והדסה גידלה את הילדים. "הם היו חסרי השכלה", מתאר הבן קושי נוסף שחוו מי שעברו את השואה בצעירותם. "כל שנות הנעורים שלהם עברו במלחמה, בלי בית ספר ובלי לימודים. הם היו צריכים להתחיל מאפס. לא היה להם מקצוע ולא תעודות, והם התפרנסו ממה שהזדמן".

למרות הקשיים וההיסטוריה הכואבת, הזוגיות של הדסה ויחזקאל זרמה תמיד על מי מנוחות. "זוג יונים", מגדיר אותם הבן. כיום הם מתגוררים בביתם שברמלה ואת ימיהם מבלים במרכז היום "דוד רזיאל", המופעל על ידי עמותת מטב ברמלה, שם, כאמור, נערכה גם חתונתם המאוחרת. "זה היה מאוד מרגש", מסכמת הדסה את האירוע. "לבשתי שמלה לבנה, הכול היה מאוד חגיגי וכל המשפחה שלי היתה שם. הייתי מאושרת שהגענו לרגע הזה ושכולנו ביחד".   

 [#middleBanner] 

חתונה מרגשת בצל האלצהיימר

פרויקט מיוחד: שירי נשים בשואה קמים לתחייה

מתכננים את חתונת הזהב שלכם? המדריך המלא

היום שבו הנאצים החליטו שסבא שלי מרגל

הכרנו כך: 3 סיפורי אהבה מעוררי השראה

עשרת הסרטים הרומנטיים בכל הזמנים

"זוגיות היא מקצוע לכל דבר"

אף פעם לא מאוחר למצוא אהבה

"טיפים לזוגיות טובה? הכל מזל" 

כל הדרכים למצוא אהבה באינטרנט בגיל 50 פלוס