נעים מאוד: לני רביץ

שם:
לני רביץ.
גיל:
74
מקום מגורים:
תל אביב.
מצב משפחתי:
נשוי לעליזה, אב לנתי, דורון ואורי (בת) וסב לרומי (10), ליאון (8), ענבר (7), עלמה (5), הראל (4) ועמית (שנתיים וחצי).
עיסוקים:
אני סטנדאפיסט ומטפל בדרמה. נולדתי בקונטיקט, ארצות הברית, והעבודה הראשונה שלי הייתה קריינות רדיו. במקביל למדתי משחק אצל לי שטרסברג בניו יורק ושימשתי כשחקן שייקספירי ב"ניו יורק שייקפיר פסטיבל". אחרי שעליתי ארצה ב-1964 לימדתי אנגלית ואז שוב חזרתי לארצות הברית, הפעם עם אשתי שהכרתי בירושלים. למדתי לתואר שני בתיאטרון והרציתי על תיאטרון באוניברסיטת אלבאמה. כשחזרנו ב-1973 שימשתי כמפקח של משרד החינוך במחוז הצפון. במקביל פתחתי את 'מכון גשטלט' שנסגר לפני כמה שנים, לטיפול בדרמה. כשיצאתי לפנסיה ממשרד החינוך ב-1996התחלתי לעסוק בתרפיה באמצעות צחוק. כיום אני משלב הופעות סטנד אפ עם סדנאות צחוק בארץ ובחו"ל. המופע עצמו הוא מופע סטנד אפ לכל דבר, אבל הוא גם סוג של טיפול, כי הוא נותן כלים לאופטימיות, לשמחת חיים ולהסתכלות חיובית. אני מדבר על חיי היומיום, על מה שקורה בארץ, על המצב בכבישים, על העצבנות, ומראה איך להסתכל על הדברים בהומור. בשנת 2000, כשהייתי בן 60, התחלתי גם לכתוב. הספר הראשון נקרא "אופטימיות נצחית", ואחריו כתבתי עוד שניים:"בנימה אופטימית זו" ו"הצחוק הזה מזכיר לי" ביחד עם ערן כץ.
סדר יום:
אני קם בסביבות שמונה בבוקר ויוצא עם האופניים לפארק הירקון ולנמל, רוכב שעתיים וחוזר הביתה. אחר כך אנשים מתקשרים, מזמינים להופעות, אני עונה על אימיילים, קורא ספרים. בצהריים מגיעים אלי לפעמים אנשים לסדנאות צחוק פרטיות או כדי ללמוד הופעה בפני קהל. בערב אני יוצא להופיע או פוגש את הבן שלי דורון, שגם הוא קומיקאי, כדי לכתוב ביחד חומר. אני נוסע לא מעט להופעות בחו"ל, כך שסדר היום משתנה.
בילויים ותחביבים:
אשתי ואני שייכים לאקדמיה הישראלית לקולנוע, כך שאנחנו מוזמנים להרבה הקרנות טרום בכורה. קולנוע הוא ללא ספק אחד התחביבים שלי, בנוסף לרכיבה על אופניים, קריאה וכמובן, העבודה שלי. אני אוהב לעבוד עם שלושת הילדים שלי, שכולם עוסקים במשחק ובתיאטרון, ולומד כל יום מחדש איך להכניס את השמחה גם לחיים האישיים שלי.
יעד מועדף לחופשה:
אני לרוב לא נוסע לחופשות בחו"ל, כי יש מספיק נסיעות עבודה שאני כבר משלב בהן את הבילוי. המקום המועדף על המשפחה שלי הוא דווקא בארץ, בחוף דור, לשם אנחנו נוסעים כולנו כל שנה בסוף אוגוסט. יש שם בונגלוס, בערב אנחנו עושים על האש וביום אנחנו כל הזמן במים. זה חוף רדוד שמאוד מתאים לילדים. אנחנו באים לשם בשביל הנכדים, אבל נהנים פי שניים.
המלצה:
ראיתי לאחרונה את הסרט "התחלה" עם ליאונרדו דיקפריו ואהבתי את הרעיון של התוכנה שנכנסת לחלומות של אנשים. זה היה גאוני בעיני וזה מאוד דיבר אלי, כי אני מאמין שכל החיים הם חלום שאפשר לביים איך שרוצים. אפשר להפוך אותם ליפים ועשירים ועם הרבה אהבה ושמחה.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על פעילות ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: נינה רודין

נעים מאוד: לוסי מנדלשטם

רנה לי: חצויה

יוסי גרבר: העיקר להמשיך לעשות

חיים אלכסנדר: 95 שנות מוזיקה