סדרה חדשה: בבילון

"בבילון", הסדרה החדשה שעולה ביס-Binge ביום ה' (12.2) וביס-Oh ביום ג' (17.2), היא סדרה שאפתנית ומושקעת, כיאה כנראה לסדרה שבכיר יוצריה ובמאיה הוא במאי קולנוע נודע ומעוטר באוסקר, דני בויל ("נער החידות ממומביי", "טריינספוטינג"). זה מתבטא ברוחב יריעה, בקאסט ענק במושגים של סדרת טלוויזיה, בעריכה קצבית, בלוק מלוטש ומושקע, בבחירה להתמקד בתחום חדש - קו התפר המורכב בין משטרה בעיר גדולה (לונדון), עולם התקשורת שהוא בעצם גלובלי, והמרחב הפוליטי, הנושק לשניהם. ויותר מכול, אולי, בשאיפה להיות יותר מ"סתם" עוד דרמה.

ריצ'רד מילר, מפקד המשטרה העירונית של לונדון, רואה בטד הרצאה של ליז גרבי, מומחית תקשורת אמריקנית צעירה וכריזמטית (ובלונדינית יפהפייה, כנראה שבלי זה אי אפשר), ושוכר את שירותיה כדי לשפר את תדמית המשטרה. גרבי, שהיא וורקוהולית בכל רמ"ח איבריה, מכירה את לונדון מרומן עבר שנגמר עם בחור אנגלי (ולכן, גם את המנטליות הבריטית, השונה מהאמריקנית), ומכירה עוד יותר את כל ערוצי, נפתולי, תרגילי ומשחקי התקשורת.

היא אמנם צעירה, יפה וזרה, אבל תמימה היא לא, ומהרגע הראשון היא יודעת מי בדיוק במחלקה שלה רק מחפש הזדמנויות לתקוע לה סכין בגב, מי יעשה כדברה מתוך הרגל ומי באמת יהיה בעל ברית. וזה עוד לפני שהתייצבה מול סוללת קציני, בכירי ושוטרי המשטרה, שחלקם סתם חושדים וסולדים מכל מה שקשור בתקשורת, אחרים רואים בליז איום על כוחם ועל מעמדם, וכל הבורים והאטומים, שלא מתחילים בכלל להבין מה במעשיהם גורם להם ולמשטרה כולה להיראות כל כך רע (...). הם מצדם ממש לא עשויים מקשה אחת, וההבדל אינו רק בין הבכירים לזוטרים, אלא חושף פקעת שלמה של תככים וחשבונות.

ומעל שני הגופים הללו, שצריכים לעבוד ביחד, מרחפת עננה גדולה של צחנת פוליטיקה, בין אם היא מהזן הפנים-ארגוני ובין אם היא זו שמנשבת מכיוון גופים אזרחיים נושקים, כמו עירייה למשל.

הסדרה עוקבת אחרי מאבקי הכוחות המתחוללים בין כל הדמויות והגורמים, על רקע אירועים חיצוניים שמניעים אותה ממשבר לסקנדל, שמהדהדים לא אחת גם אירועים אמיתיים. וכך מקיימת הסדרה את שמה במקור - "בבילון", כלומר בבל, שכן לא אחת העניינים מתנהלים כמו במגדל בבל וכל אחד מדבר (ופועל) בשפה משלו. בין לבין מתהדרת הסדרה גם בדיאלוגים שנונים ומהירים נוסח ארון סורקין (בעיקר אלה שבין דמותה של ליז גרבי לסובביה), מדגימה היטב איך התקשורת בעידן הרשתות החברתיות מכתיבה סדר יום אחר, לרוב לא מוכר ולעתים גם מעורר התנגדות, בתוך גופים ממסדיים ותיקים, דוגמת המשטרה.

רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק

ולמרות שהסדרה באמת מאוד קצבית, היא לא מצליחה להיות יותר מעוד סדרת דרמה מלוטשת ומהוקצעת שכיף לצפות בה. בהיבט הזה היא הזכירה לי קצת את "חדר חדשות" (של סורקין הנזכר לעיל), בעיקר בעונתה השנייה: גם כאן יש ריאליזם, קצב מהיר ושנון, תצוגה מרהיבה של התקשורת העכשווית, אבל. האבל שם היה צדקנות מעייפת, האבל כאן הוא החסר, היעדרו של ערך מוסף (לפחות על פי שלושת הפרקים שבהם צפיתי), הן בעלילה עצמה והן בעיצוב הדמויות, שרובן נשארות בתבניות מוכרות, גם אם מאוד מלוטשות. כך למשל, ג'יימס נסביט מגלם כראוי את מפקד המשטרה מילר, אבל משהו כמו אלף שנות אור מפרידות בין הדמות והאיכות כאן לבין זו שהרגע עשה ב"נעדר", סדרת דרמה-מתח מעולה, שהוא מככב ומצמרר בה (להשיג ביס). אגב, ההשוואה עם "נעדר" אולי אינה הוגנת לגמרי כי זה לא בדיוק אותו ז'אנר, ובכל זאת - היא מדגימה היטב את ההבדל בין סדרה מעולה, שרשמיה נשארים לזמן רב ("נעדר"), לבין סדרה שאמנם עשויה כהלכה, אבל היא לא יותר מחטיף, שלרגע מענג ומתפוגג.

שורה תחתונה: נשנוש טלוויזיוני בכיף, לבלוע ולא לזכור

"בבילון", סדרת דרמה בריטית, כל הפרקים מיום ה', 12.2, ביס-Binge והחל מיום ג', 17.2, ביס-Oh, 22:45. יוצרים: דני בויל, ג'סי ארמסטרונג, סם ביין; תסריט: סם ביין, ג'סי ארמסרונט, ג'ון בראון; בימוי: דני בויל, סאלי אל-חוסייני, ג'ון ס ביירד. הופק בעבור ערוץ 4 הבריטי. משתתפים: בריט מרלינג, ג'יימס נסביט, ברטי קארוול, אלה סמית', ג'וני סוויט ואחרים. 7 פרקים

רוצים לדבר על זה? לקהילת סרטים וסדרות טלוויזיה: לחצו